לבווה (לבנון)
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | בעלבכ-אלהרמל |
| נפה | נפת בעלבכ |
| גובה | 950 מטרים |
לבווה (בערבית: اللبوة. בתעתיק לעברית: אל-לבוה) הוא כפר בגובה של 950 מטרים (3,120 רגל) למרגלות הרי מול הלבנון בנפת בעלבכ שבמחוז בעלבכ-הרמל, בלבנון.[1]
היסטוריה
הכפר משמר את שמו של יישוב קדום מהתקופה הנאוליתית, המתוארך לפחות לאלף ה-7 לפני הספירה. הוצע כי מדובר בעיר קדומה שהייתה ידועה למצרים ולאשורים כ'לבו' ולעברים כלבוא חמת,[2] שמשמעותו: "המבוא לחמת", המוזכרת בספר מלכים[3] ובספר יחזקאל.[4] עיר זו מוצגת בתורה כגבול הצפוני של הארץ, ובספר מלכים כגבול הצפוני של שטח ממלכתו של המלך שלמה,[5] אך לאחר מכן אבדה לידי הסורים. עוד נאמר בספר מלכים כי ירבעם השני, מלך ישראל, השיב את שטח ממלכת ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה (ים המלח)".
לבווה בשפה הסורית המקורית פירושו "לב" או "מרכז", והוצע גם שמקורו בערבית הוא "אריה" או "לביאה". בכפר ישנם מספר אתרים ארכאולוגיים, הכוללים שלוש מערות עתיקות עם סרקופגים רומיים - ביזנטיים ושרידי מקדש. ישנם גם שרידים של מעוז ביזנטי וסכר רומי, שמוצע כי הם מתוארכים לתקופת שלטונה של המלכה זנוביה. ישנה אגדה לפיה נחצבו תעלות בסלע כדי להזרים מים לאדמותיה בתדמור שבסוריה.
בשנת 1834, ציין בורקהארדט בארקר : "הגעתי לכפר בשם לבווה, לאחר שעברתי ליד מחנה של טורקומנים מימין לכביש, במקום שנקרא שעד. לבווה נמצאת למרגלות רכס מול הלבנון על ראש גבעה, לידה עובר נחל קטן שמקורו בהרים הסמוכים, ולאחר שזורם במשך מספר שעות דרך המישור, נשפך לאגן שממנו נובע האורונטס". בשנת 1838, ציין אלי סמית' את לבווה ככפר מתואלי בנפת בעלבכ.
מעיינות לבווה ונהר לבווה
הכפר ממוקם על גבעה, 26 קילומטרים (16 מיל) צפונית-מזרחית לבעלבכ. על שמו של הכפר נקראים מעיינות לבווה ונהר לבווה, שהם אחד ממקורות האורונטס. נהר לבוואה זורם לאורך של כ-20 קילומטרים (12 מיל) דרך מדבר סלעי. לאחר מכן הוא נשפך לאגם ולנחל רחב יותר בכפר נוסף בשם א-ראס, הנחשב למקורו של נהר אורונטס. הוא זורם הלאה צפונה-מזרחיה וניזון מנחלים רבים אחרים מהרי לבנון.[6]
אתרים ארכאולוגיים
בשנת 1966 ביצעו לוריין קופלנד ופיטר וסקומב חפירות וניתוחים של אתרים ארכאולוגיים בלבווה, ובשנת 1969 נערכו חפירות נוספות על ידי דיאנה קירקברייד.[7] תל לבווה, תל לבווה דרום או לבווה 1, יושב מדרום לכפר, ואתר נוסף מצפון לו. פני השטח של תל לבווה ניזוקו על ידי החקלאות המודרנית, והוא נחתך לשניים על ידי סלילת כבישים. מספר קברים התגלו בתוך שרידי מבנים מלבניים עם רצפות טיח לבן ואדום. שרידי קירות אבן נמצאו ברמות נמוכות יותר, וישנה השערה כי ייתכן שהמבנים עשו שימוש בלבני בוץ ברמות גבוהות יותר.
ממצאים נאוליתיים מוקדמים כללו מספר רב של שברי כלי גיר לבנים (Vaisselle Blanche), יחד עם כלי חרס מאוחרים יותר שנקראו כלי חרס ממורקים בפנים כהות או DFBW. רק כלי אחד שוחזר מהחפירות הראשוניות; קערה עם גימור מסורק. שברים אחרים כללו קנקנים וקערות בצבע שחור, חום או אדום, אחד הראה גימור קש שנמצא בדרך כלל באתרים דרומיים יותר בבקעת הירדן. אחרים הראו עיטורים כגון שברים, דוגמאות חרוטות וטביעות חוט.[8]
תל לבווה צפון הוא אתר ארכאולוגי גדול נוסף, כמה מאות מטרים צפונית לשם, בצד השני של הכפר והמעיינות. באתר נמצאו להבי חרמש משוננים דק, ראשי חצים וגרזנים טרפזיים, גרזנים מתקלפים ושברי כלי חרס לבנים יחד עם כלי חרס מלוטשים עם דוגמאות ושבר של אובסידיאן. רוב הממצאים הצביעו על התיישבות בסביבות תקופת תל לבווה (דרום) וביבלוס. עולם החי כלל ככל הנראה חיות יער ובקר מבוית, כבשים ועיזים רבים.[9]
מקדש רומי
בכפר נמצאות חורבותיו של מקדש רומי הנכלל בקבוצת מקדשי בקעת הלבנון.[10] הוא היה בסגנון פרוסטיל, אך רק גוש אחד מהחומה המערבית נותר גלוי. המקדש היה בנוי בבנייה מודרנית.[11] ישנם כעשרים מקדשים הממוקמים בין לבווה לעין אל-בייד.[12]
קישורים חיצוניים
- מקדש לבווה באתר www.lebanon.com
- לבואה, לוקליבן
הערות שוליים
- ↑ Royal Geographical Society (Great Britain) (1837). The journal of the Royal Geographic Society of London. J. Murray. pp. 99–. נבדק ב-16 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Mazar (Maisler), B. (1946). "Topographical Studies V: Lebo-Hamath and the Northern Boundary of Canaan". Bulletin of the Israel Exploration Society. 12: 91–102.
- ↑ ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ה
- ↑ ספר יחזקאל, פרק מ"ז, פסוק כ'
- ↑ Daniel Isaac Block (במרץ 1998). The Book of Ezekiel: chapters 25-48. Wm. B. Eerdmans Publishing. pp. 713–. ISBN 978-0-8028-2536-0. נבדק ב-16 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Society for the Diffusion of Useful Knowledge (Great Britain) (1842). Penny cyclopaedia of the Society for the Diffusion of Useful Knowledge. C. Knight. pp. 469–. נבדק ב-17 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Zeidan Abdel-Kafi Kafafi (1982). The Neolithic of Jordan (East Bank). Papyrus Druck. נבדק ב-16 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Moore, A.M.T. (1978). The Neolithic of the Levant. Oxford University, Unpublished PhD Thesis. pp. 192–198.
- ↑ Richard H. Meadow; Melinda A. Zeder (1978). Approaches to faunal analysis in the Middle East. Peabody Museum of Archaeology and Ethnology, Harvard University. ISBN 978-0-87365-951-2. נבדק ב-16 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ George Taylor (1967). The Roman temples of Lebanon: a pictorial guide. Dar el-Machreq Publishers. נבדק ב-28 באוקטובר 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Othmar Keel (1997). The Symbolism of the Biblical World: Ancient Near Eastern Iconography and the Book of Psalms. Eisenbrauns. pp. 158–. ISBN 978-1-57506-014-9. נבדק ב-28 באוקטובר 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Baal: Bulletin d'archéologie et d'architecture libanaises. Direction Générale des Antiquités. 2001. נבדק ב-28 באוקטובר 2012.
{{cite book}}: (עזרה)
לבווה (לבנון)41859811Q6467705