לור אדלר
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה. לור אדלר (בצרפתית: Laure Adler; נולדה ב-11 במרץ 1950) היא היסטוריונית, עיתונאית, סופרת, עורכת ומפיקה צרפתית.
ביוגרפיה
לור קלוזה (Laure Clauzet) נולדה בקן בירת מחוז קלבדוס לאב מהנדס אגרונום. גדלה בעיר אבידג'ן שבחוף השנהב. בגיל 17 שבה לצרפת וסיימה את לימודיה לבגרות. ב-1968 פגשה את האתנולוג פרד אדלר, שלימים הפך לבעלה הראשון. מאוחר יותר נישאה למפיק של תחנת הרדיו "פראנס קולטור", אלן ויינשטיין. היא איבדה ילד, ובהמשך כתבה ספר בנושא האבל בהוצאת גלימר.[1] לאחר שסיימה תואר שני בפילוסופיה, כתבה תזה בהיסטוריה המוקדשת לפמיניסטיות של המאה ה-19. ב-1974 החלה לעבוד ברדיו הציבורי "פראנס קולטור" ובין השנים 1981-1987 הייתה למשתתפת קבועה בתוכניתו של מישל פולק "זכות התגובה".
ב-1989 מינה אותה נשיא צרפת פרנסואה מיטראן ליועצת תרבות. ב-1993 החלה להופיע בטלוויזיה ובמשך 4 שנים הנחתה את תוכנית הדיונים הלילית "מעגל חצות" עבור הערוץ France 2. מאוחר יותר הנחתה[דרושה הבהרה] את ירחון הראיונות "רישיון לחשוב" בערוץ הטלוויזיה ארטה. ב-1997, לאחר ששיתפה פעולה עם הוצאות הספרים פיו, דנואל ופלון, החלה לעבוד עבור הוצאת גראסה כאחראית מאמרים ומסמכים.[2]
ב-1998 פרסמה אדלר את הביוגרפיה של מרגריט דיראס. אלן וירקונדלה האשים אותה ב"רמאות אינטלקטואלית" ובכך שהיא יצרה גרסה "יד שנייה" מעבודתו ומעבודתם של סופרים ועיתונאים אחרים כמו כריסטין בלוט-לבארר, ללא הערות שוליים או ציטוטים. למרות ההתעלמות המוחלטת מהאשמותיו של וירקונדלה, החל מההוצאה השלישית הוכנסו על ידי גלימר הערות שוליים וציטוטים.[3] באותה שנה מונתה למנהלת האוסף "חלוקת הידע" בהוצאת האוניברסיטה הצרפתית.
בשנים 1999-2005 כיהנה כמנהלת "פרנס קולטור". בתקופה זו שינתה אדלר לחלוטין את תדמיתה ואת לוח השידורים של התחנה, על אף מחאות עוינות מצד מספר ארגוני מאזינים, עיתונאים ומפיקים של התחנה. בדצמבר 2005 עזבה את "רדיו פראנס" כדי להצטרף לקבוצת "לה מרטינייר" כמנהלת תחום ספרות ומסמכים של הוצאת Editions du Seuil. בדצמבר 2006 פוטרה מתפקידיה. במרץ 2007 חתמה עם עוד 150 אינטלקטואלים על טקסט הקורא להצביע עבור סגולן רויאל, "נגד ימין של התנשאות" ובעד "שמאל של תקווה". ב-2008 לימדה היסטוריה של נשים ושל פמיניזם במכון למדע המדינה פריז.
כיום[דרושה הבהרה] מנחה אדלר את התוכנית Studio Théâtre ב"פראנס אנטר". כמו כן היא מנחה את התוכנית הספרותית "טרופיזם" בערוץ הטלוויזיה France Ô ואת התוכנית Hors-Champs ב"פראנס קולטור". היא חברת מועצת המנהלים של Théâtre de la Ville בפריז ושל אוניברסיטת אביניון וחברת מועצת הפיקוח של העיתון לה מונד. בנוסף, אדלר מנחה יחד עם ברונו רסין את התוכנית "מעגל ה-BnF", בשיתוף עם Le Magazine Littéraire[4] ומשנת 2009 היא חברה בחבר השופטים של פרס הספרייה הלאומית של צרפת (BnF).
מספריה
ביוגרפיות
- 1998 Marguerite Duras Gallimard (מרגריט דיראס)
- 2005 Dans les pas de Hannah Arendt, Gallimard (על עקבותיה של חנה ארנדט)
- 2008 L'insoumise, Simone Weil, Actes sud. (סימון וייל, הסוררת)
- 2011 Françoise, Grasset, (על פרנסואז ז'ירו)
מסות
- 1979 À l'Aube du féminisme : les premières journalistes, Payot
(בשחר הפמיניזם: העיתונאיות הראשונות)
- 1981 : Misérable et glorieuse. La femme au XIXe siècle, sous la direction de Jean-Paul Aron], Fayard
(אומללה ומפוארת. האשה במאה ב19)
- 1987 Avignon : 40 ans de festival, avec Alain Veinstein, Hachette.
(עם אלן וינשטיין) (אביניון:40 שנות פסטיבל)
- 1994 Les Femmes politiques, Le Seuil. (הנשים הפוליטיות)
- 2006 Les femmes qui lisent sont dangereuses, avec Stefan Bollmann, Flammarion.
(עם סטפאן בולמן) (הנשים הקוראות הן מסוכנות)
- 2007 Les femmes qui écrivent vivent dangereusement, avec Stefan Bollmann, Flammarion.
(עם סטפאן בולמן) (הנשים הכותבות חיות חיי סיכון)
- 2008 Femmes hors du voile, photographies d'Isabelle Eshraghi, éditions du Chêne.
(נשים מחוץ לרעלה, צילומים של איזבל אשראגי)
- 2010 La Beauté des nuits du monde de Marguerite Duras, textes choisis et présentés par Laure Adler, éditions La Quinzaine littéraire, coll. " Voyager avec"
("יפי לילות העולם" מאת מרגריט דיראס, טקסטים נבחרים ומוערים על ידי לור אדלר
סיפורים
- 1995 L'Année des adieux, Flammarion -rééd. 2011, augmenté d'un avant-propos.
(שנת הפרידות)
- 2001 À ce soir, Gallimard.
קישורים חיצוניים
- בעקבות הביוגרפיה פרי עטה פרנסואז" על פרנסואז ז'ירו, באתר גלריה של הארץ
- על הספר נשים קוראות הן מסוכנות(הקישור אינו פעיל), סטפן בולמן
הערות שוליים
- ^ À ce soir, Paris, Gallimard, 2001
- ^ Portrait de Laure Adler, France Culture
- ^ Emmanuel Lemieux, Lire, 1er novembre 2002
- ^ ארכיב התוכנית
