לייב וייספיש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יהודה אריה לייב (לייבל'ה) לעוי-וייספיש (ז' בתשרי תרפ"ב, 9 באוקטובר 1921 - ט"ו בתשרי תשנ"ח, 16 באוקטובר 1997) היה אחד ממנהיגי נטורי קרתא ונודע בשל עיסוקו בהגותו של פרידריך ניטשה.

פעילות פוליטית

אביו של וייספיש, שלמה זלמן, היה בנו של רבי דוד בהר"ן, נכדו של רבי נחום לעווי ונינם של רבי משה ריבלין ורבי עקיבה יוסף שלזינגר. אמו, חסא אסתר, הייתה בתו של רבי אשר לעמיל בהר"ן, אחיו של רבי דוד בהר"ן. בן דודו היה נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב.

וייספיש היה ממקימי 'נטורי קרתא' ואחד משלושת המנהיגים הבולטים שלה בראשית דרכה, לצד רבי עמרם בלוי ורבי אהרן קצנלנבוגן. וייספיש בלט בקיום קשרים מטעם הקבוצה עם בני דתות ולאומים אחרים. הוא נפגש עם שרי חוץ של מדינות אחדות וכונה "שר החוץ של נטורי קרתא". כמה חודשים לאחר קום המדינה, הוא חצה את הגבול עם ירדן ליד שכונת בית צפאפא בירושלים. הוא נשלח בשם אנשי נטורי קרתא להציע לשלטונות הירדניים לפלוש לירושלים ולכרות ברית צבאית עם החרדים שבה. וייספיש נכלא בראמאללה ושם יצר קשר עם שבויים ישראלים[1]. ב-22 בפברואר 1951 החזיר אותו הליגיון הירדני לישראל והוא נעצר[2]. את המשפט נגדו ניהל חיים כהן והוא נידון לשישה חודשי מאסר בפועל. לימים השניים התיידדו על רקע אהבתם המשותפת לניטשה[3].

ב-1952 הורשע באי-התייצבות לרישום לצה"ל ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר[4]. בהמשך אותה שנה עשה נפשות במסדרונות האו"ם למען בינאום ירושלים[5]. ב-1954 גורש מארצות הברית[6].

לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים, ולאחר שנטורי קרתא חדלה להיות תנועה רבת השפעה, ניכס לעצמו הרב משה הירש את הכינוי "שר החוץ של נטורי קרתא" והנהיג את התנועה לצד בנו של הרב קצנלנבוגן.

פעילות פילוסופית

בשנות ה-70 קנה וייספיש את פרסומו בציבור הישראלי דרך העיסוק המרובה שלו בהגות הפילוסופית של ניטשה. את עיסוקו זה הצדיק באומרו "בלי לקרוא ניטשה, אי אפשר להבין כלל את היהדות". וייספיש סבר שניטשה, שיצא כנגד תורות המוסר של הנצרות ושל קאנט והציב אידיאל של האדם העליון הנעלה מן הטוב והרע, קרוב לרעיון של מוסר הנובע מכוח החיים היהודי האינטואיטיבי.

ניטשה, ששלל כל שיטה באשר היא שיטה, העריץ לדעת וייספיש את היהדות, משום ש"היהדות זה לא שיטה, היהדות זה החיים בעצמם", כדבריו. למרות שלא רכש השכלה מסודרת, נחשב וייספיש דובר ומרצה מבוקש, והוזמן להשתתף בסימפוזיונים במכון ון ליר ובאוניברסיטאות שונות. וייספיש אף שאף להעלות את עצמותיו של ניטשה לארץ ישראל[7].

פרטים ביוגרפיים

וייספיש התגורר מרבית שנות חייו בשכונת מאה שערים בירושלים, עבד כסופר סת"ם וניהל בית מלאכה לייצור תפילין. לו ולאשתו, זהבה, ילידת עיראק, נולדו 11 ילדים, אך אשתו לא נחשבה לחלק טבעי בסביבתו הקרובה.[דרושה הבהרה]

אחד מבניו התגייס לצה"ל, ונוּדה על ידי אביו.

וייספיש נפטר בט"ו בתשרי ה'תשנ"ח.

ראו גם

  • מאמר של וייספיש, בתוך יעקב גולומב (עורך), ניטשה בתרבות העברית (ראו גם במבוא של גולומב).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0