מאור מנדס
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
| לידה | 8 בפברואר 1913 |
|---|---|
| פטירה | 29 באוקטובר 1992 (בגיל 79) |
| ענף מדעי | רפואה, מחלות ריאה |
| הערות | יהודי, יליד רומא |
| תרומות עיקריות | |
| מיגור השחפת, מחקר במחלות ריאה | |
מאור (מאוריציו) מנדס (באיטלקית: Maurizio Mendes); נולד ברומא ב-8 בפברואר 1913 - 29 באוקטובר 1992) היה רופא למחלות ריאה ומומחה למחלת השחפת. היה מעורב בפיתוח שיטת מונלדי לטיפול בשחפת ויחד עם אביו, פרופסור גוידו אהרן מנדס היה ממדבירי השחפת בישראל[1].
רקע משפחתי
נולד למשפחה אמידה ברומא. אביו, גוידו מנדס, היה קצין רפואה ראשי בצבא האיטלקי בדרגת גנרל ומנהל בית החולים של הצלב האדום ונשיא הקרן הקימת ברומא. בנעוריו הצטרף מאוריציו לתנועת בית"ר, מונה נציב בית"ר באיטליה ובהזמנתו של זאב ז'בוטינסקי היה ממייסדי בית הספר הימי בצ'יביטבקיה. מאוריציו סיים את למודיו ברפואה באוניברסיטה ברומא ונבחר כעוזרו של פרופסור וינסנזו מונלדי להתמחות במחלת השחפת. הוא נשא לאשה את לידיה לבית לוי ממילנו בפברואר 1934 ושניים מילדיו עמנואל ודוד נולדו ברומא.
בעקבות התגברות האנטישמיות ופרסום חוקי הגזע באיטליה עבר עם משפחתו לפני פרוץ מלחמת העולם לשווייץ לתקופת המתנה עד שנתקבלו סרטיפיקטים לעליה לארץ ישראל בעזרתו של האפיפיור פיוס ה-12. בספטמבר 1939 עלה לישראל עם משפחתו והשתקע בגדרה שם נולדה בתו יערה ושם הקים עם אביו סנטוריום לטיפול בחולי שחפת. בתו ארנה נולדה מנישואים שניים.
תחילת דרכו כרופא
את דרכו כרופא החל בעבודתו עם פרופ' מונלדי, בעל שם עולמי בטיפול בשחפת וסייע בפיתוח שיטת מונלדי לניקוז אזורי נמק שחפתי, שיצרו חסר של רקמת ריאה בצורת מערות פתולוגיות. שיטה ייחודית ששילבה מיני-כירורגיה עם 'חוק כלים שלובים'. בשנת 1938 לאחר השתלמות עם פרופ' מונלדי ותוך המשך עבודתם המשותפת קיבל את התואר של מומחה בשחפת ומחלות ריאה.
בתקופת שהותו בשווצריה המשיך בעבודתו בשימוש בשיטת מונלדי יחד עם הרופאים השווייצריים דוצנטר, בורנגד וד"ר פרנקן וסייע בהטמעת השיטה בסנטוריום של מונטנה וליזין בשווייץ ובסנטוריום של הוטוויל בצרפת.
לאחר עלייתו לארץ הקים יחד עם אביו ב-1940 את בית החולים ביל"ו למחלות ריאה בגדרה וניהל אותו עד שנת 1948. בתקופה זו הרצה, לימד וקידם את שיטת מונלדי, שימש נשיא הליגה למלחמה בשחפת, ערך סקר לקראת טיפול של תחלואת שחפת באוכלוסייה הבדואית בנגב, ועם רופאי מחלות הריאה של קופות החולים קידם שיטה חסכונית לאבחון המוני של חולי שחפת בעזרת שיקוף ומיני צילומי רנטגן של הריאה וחיסון תלמידי בתי הספר כשיטה שבשגרה. באותה תקופה נסע גם למצרים לקהיר וחלואן[2].כדי ללמד ולהדריך בשיטת מונלדי.
רפואה, מחקר ופועלו בישראל ובעולם
בין השנים 1948 ועד 1959 נקרא ד"ר מנדס לנהל מספר בתי חולים בישראל. תחילה ניהל את בית החולים למחלות ריאה ברעננה והנהיג שיקופים המוניים לעולים חדשים, שהתגלו כאוכלוסיית סיכון לשחפת. במהלך פעילות זו הטמיע את שיטת מונלדי ופעל לאייש את צוותי הרפואה עם עולים חדשים בעלי הכשרה מתאימה. מ-1951 ניהל במשך שמונה שנים את בית החולים לחולי ריאה איתנים (דיר עמר) שכלל מחלקות בוגרים, ילדים ופעוטות. במסגרת עבודתו הקלינית באיתנים שכלל את שיטת מונלדי על ידי הכללה של פעולות משלימות כירורגיות של הריאות ובית החזה. כל אותה תקופה הרבה להשתתף בכנסים בינלאומיים, והרצה על ניסיונו בקורס של אונסקו ושל המרכז הבינלאומי לילדות בפריס.
ב-1959 עקב ירידה דרמטית בתחלואה בשחפת בישראל הודות להצלחתם של ד"ר מנדס והקולגות במיגור השחפת, נסגר בית החולים איתנים (מרכז לבריאות הנפש) וד"ר מנדס יצא לשליחות בליבריה מטעם משרד החוץ. בליבריה פעל במשך שש שנים עד שנת 1965 כראש השירותים למלחמה בשחפת של המדינה. במסגרת זו הקים בית חולים, פיתח תוכנית חינוכית למניעת המחלה וארגן את שירותי הבריאות של המדינה לטיפול כולל בשחפת על ידי ביצוע בדיקות המוניות בשיקוף וחיסון האוכלוסייה. לצורך זה הגיע לאזורים מרוחקים וג'ונגלים עם ציוד רנטגן שנישא על גבי פילים.
ב־1965 חזר לישראל ונתמנה לרופא נפתי באזור רחובות.
בשנים 1970–1971 יצא בשליחות רפואית שנייה לאפריקה מטעם מדינת ישראל, לבוצואנה כדי להקים את שרותי הלחימה בשחפת בדומה לפעילותו בליבריה.
עד 1992 המשיך ד"ר מנדס במשימת חייו. הוא התמיד בפעילותו הקלינית במסגרת הליגה למניעת מחלות ריאה בישראל שמרכזה בנתניה. המשיך בפעילותו במסגרת ארגון הבריאות העולמי והשתתף בצורה אקטיבית בכנסים וקונגרסים בינלאומיים למיגור השחפת בעולם. היה זה סמלי כשמותו אירע בדרכו חזרה מכנס בינלאומי.
לקריאה נוספת
- נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור – הוצאה לאור, זכרון יעקב, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 388, ערך: מנדס, מאור
הערות שוליים
- ^ פרופ' גוידו-אהרן מנדס אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, דוד תדהר, כרך 13, עמוד 4222
- ^ על שאיבה מתוך מערות מאת ד"ר אבדל ראוף חסן, יצא לאור בקהיר 1949
