מאיה קגנסקיה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. מאיה קָגַנסקָיָה (ברוסית: Майя Каганская; 1939, קייב – 16 באפריל 2011, ירושלים) הייתה סופרת, מבקרת ספרות ואשת רוח רוסייה-ישראלית שכתבה ברוסית.
ביוגרפיה
קגנסקיה נולדה בעיר קייב שבאוקראינה הסובייטית (אז חלק מבברית המועצות). למדה באוניברסיטת קייב בלשנות וספרות. לאחר סיום לימודיה עסקה בסיקור עיתונאי של ספרות ותיאטרון בעיתון הקומסומול. בשנת 1967 נשלחה במשימה עיתונאית לסקר ולצטט אישים נגד ישראל, ועקב כך התפטרה והחליטה לעלות לארץ. קגנסקיה החליטה כך למרות האהבה הגדולה שרחשה לתרבות הרוסית, כתוצאה מרצונה להשתייך לעם היהודי ובה בעת גם עקב האנטישמיות שפשתה בקרב המשכילים הרוסים, ובמיוחד בעקבות השפעתו של אלכסנדר סולז'ניצין. קגנסקיה הייתה מסורבת עלייה במשך שבע שנים, עד 1976, אז עלתה לארץ והתיישבה בירושלים. נהגנה לפרסם מאמרי ביקרות ספרות בעיתונים כל העיר והארץ[1].
קגנסקיה כתבה כ-500 מסות ברוסית, שמתוכן כ-30 תורגמו לעברית, רובן בידי ידידה פטר קריקסונוב[2]. לפני מותה עסקה בכתיבת תולדות חייו היצירתיים של זאב ז'בוטינסקי ברוסית עבור מכון ז'בוטינסקי.
קגנסקיה נהגה להתבטא בבוטות ובזלזול כלפי התרבות הישראלית, וחשבה אותה לפרובינציאלית. בפרט היא נהגה להתבטא כנגד "האוריינטליזציה החזקה של ישראל" והשפעתם התרבותית והחברתית של המזרחים והערבים[3]. היא הביעה את סלידתה ממקימי המדינה מתנועות הפועלים וראתה בתנועה הקיבוצית תנועה פרו-סטליניסטית.[4] יש הטוענים כי קגנסקיה הייתה בעלת דעות קרובות לימין, ולכן "מודרת" מן השיח המרכזי בתקשורת ובתרבות הישראלית.[5][6]
הייתה נשואה לסופר זאב בר סלע. בתה אילנה גומל היא ראש המחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב.
מאיה קגנסקיה נפטרה בירושלים ב-2011.
ספרה בעברית
- דמדומי אלים [Сумерки богов] / מאיה קגנסקיה; עברית: פטר קריקסונוב, תל אביב: ספרי עליית הגג, 2005 – מסות על סופרים רוסים נבחרים, כמו דוסטויבסקי, בולגקוב, סולז'ניצין, צווטאייבה, נבוקוב ועוד.
לקריאה נוספת
- הלית ישורון, איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 229–254, ראיון עם מאיה קגנסקיה ממרץ 1989.
קישורים חיצוניים
- אילנה גומל, מאיה בארץ הפלאות, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011
- רן פרחי, העיתונאית מאיה קגנסקיה ז"ל הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, 17 באפריל 2011
- יוסי אחימאיר, מאיה קגנסקיה - מי מכיר? מי יודע?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 באפריל 2011
- מאיה קגנסקיה ז"ל – הספר שלא הושלם, הספד באתר מכון ז'בוטינסקי, 27 באפריל 2011
- הספד של בתה, אילנה גומל, בבלוג של המחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב (באנגלית)
- פטר קריקסונוב, ואז אמרה נדייז'דה מנדלשטם אל מאיה: קחי את הילד לישראל - כל עוד לא מאוחר, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011
- אריק גלסנר, בעיקר על מאיה קגנסקאיה, מקור ראשון, 17 באפריל 2008
מפרי עטה
- לא ישראל היא "שקלטה" אותי, ארץ אחרת,גיליון 19, 31 בדצמבר 2003 – מאמר על עלייתה לארץ
- עם מותו של אלכסנדר סולז'ניצין: הוא היה באחד הגיהנומים של המאה העשרים ותיאר אותו כדי שלא נחזור אליו, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2008
- למה מישל וולבק הצרפתי הוא הסופר האהוב ביותר על הקוראים הרוסים, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2008
- פלטונוב, סטאלין והאור הבלתי-מושג, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2010 על הספר "מוסקבה המאושרת" מאת אנדריי פלטונוב, שתורגם מרוסית על ידי פטר קריקסונוב
- לבימוי טרגדיות של שייקפיר והערות נוספות, נתיב, גיליון 40, ספטמבר 1994
- אני רוצה לספר לכם על משורר גדול, גדול מאוד, ששמו מיכאל גנדלב, באתר הארץ, 7 ביולי 2009
הערות שוליים
- ^ ספי שפר, אנשים הקשיבו לי - יבגני יבטושנקו בתאטרון ירושלים, כותרת ראשית, 14 בדצמבר 1988
- ^ עמרי הרצוג, מצבים עצבניים / הבלתי אפשרי / קגנסקיה והאלים, באתר הארץ, 6 באפריל 2005
- ^ שולמית לן, גלות המשוררים באם כל הפרובינציות, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2001.
- ^ מאיה נגד סולז'ניצין | המולטי יקום של אלי אשד
- ^ גיל הראבן, "עולמות נפרדים, בריתות חדשות", בכתב העת "פנים - הקרן לקידום מקצועי", גיליון 1, ינואר 1997, באתר הסתדרות המורים – על הקיטוב הפוליטי בישראל.
- ^ ראו גם בערך נילי מירסקי מאמר של מירסקי על קגנסקיה.
