מדידת תחום שבת
בהלכה, תחום שבת הוא שטח המציין את המרחק שבו יכול אדם ללכת בשבת ובמועדי השנה מתחומי עירו או ביתו, מבלי לעבור על איסור יציאה מחוץ לתחום שבת. שטח זה נקבע מהמקום שבו היה אדם בכניסת השבת.
כללי המדידה
סוגיה הלכתית זאת תלויה בשני כללים:
א) הקביעה היכן הוא מקומו של האדם בשבת, משם מותר לו ללכת אלפים אמה. דין זה נלמד מהפסוק[1] מכאן שכל אדם יש לו ד' אמות בכל מקום, אפילו יצא חוץ לתחום[2]. ומודדים לכל אדם באמה שלו, ואם היה בעל איברים קצרים, נותנים לו ארבע אמות בינוניות של כל אדם, שכל אחת מהן ששה טפחים.
כל זאת במקרה שהאדם שובת בשטח פתוח. במקרה של שביתה בבית או כל שטח מגודר מחוץ לעיר, מודדים את ארבעת האמות מגדרות העיר.
ב) במקרה של שביתה בעיר, מתייחס מושג זה לשאלה היכן הם תחומיה של העיר, בהתאם לכללי עיבור הערים וריבוע הערים, ומהמקום שבו נקבעה תחומי העיר על פי כללים אלו, משם מתחיל שטח תחום שבת, במרחק של 2000 אמה לכל כיוון.
במקרים מסויימים יתכן שתחום השבת יגדל לשטח של 4000 אמה. זאת למשל כאשר אדם מניח עירובי תחומין בסוף התחום, כך שהוא קובע שם את מקום שביתתו (המקום בו נחשבת דירתו) בכניסת השבת, וממילא מותר לו ללכת משם עוד 2000 אמה.
הכלל מתייחס רק להילוך האדם. הכלל עד היכן מותר לטלטל את חפציו של האדם, תלויים במקומם של בעליהם בכניסת השבת, ועד המקום שבו מותר לבעליהם ללכת עד שם מותר להוליך את החפצים[3]. מלבד האיסור המוטל על טלטול חפצים בכרמלית, ואיסור הוצאה מרשות לרשות אליו הוא מדרבנן), והאיסור המוטל על טלטול חפצים ברשות הרבים או מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד - מהתורה. הזמן הקובע למדידה הוא זמן כניסת שבת, שעת בין השמשות של יום שישי, וחישוב התחום מתבסס על נתון זה.
אדם יכול להצהיר לפני כניסת השבת שהוא רוצה לשבות במקום מסויים בתחומי העיר - עד אלפים אמה, בתחום שבת, ומשם מותר לו ללכת אלפים אמה נוספות.
מדידת גבול העיר
ערך מורחב – ריבוע הערים
על מנת למדוד את תחום השבת לאדם שנמצא במקום יישוב, יש למדוד קודם את גבול שטח העיר, בהתאם לכלל ריבוע הערים הקובע את תחומיה של העיר לענין תחום שבת. לפי דין זה עיר בכל צורה גיאומטרית שהיא, נחשבת כבעלת צלעות ישרות היוצרות ריבוע או מלבן, דבר המרחיב את שטחה של העיר ומוסיף לה את הזוויות.
- ערך מורחב – עיבור הערים
לאחר שהוגדרו תחומי של העיר, ישנו כלל נוסף המרחיב את גבולי העיר בשטח נוסף. לפי דין זה עיר שסמוכים לה בתים הראויים לדירה, נחשבת כל העיר באותו הצד כמתרחבת ומגיעה עד מקום הבתים. לפי שיטה אחת בהלכה העיבור כולל הוספת שטח לעיר בשיעור 70 אמה וארבעה טפחים (כ-35 מטרים), שנהוג להשאירו פנוי סביבות העיר ולכן נידון כחלק ממנה, וממנו והלאה מתחילה מדידת התחום. דין זה נקרא "עיבור", על שם תוספת השטחים המתווספת לעיר על ידי המדידות האמורות, כאשה מעוברת.
דרך המדידה
בהלכה ישנם כללים מדויקים כיצד למדוד את מרחק 2,000 האמות מגבול העיר, כללים אלו מקובלים בידי חז"ל ואינם ניתנים לשינוי מסברה.
- מי שבא למדוד ולקבוע תחומי העיר, מודד רק בחבל של פשתן בן חמישים אמה לא פחות ולא יותר. אחד אוחז בראש החבל ואחד בראשו השני ונותנין את חבל המידה כנגד הלב כדי שיצא קו המידה ביושר.
- ההלכה מתייחסת למקרה שבו בשעת המדידה הגיע המודד לשטח שאינו ישר אלא יורד או עולה, או עולה ויורד בצורה שמפריעה למדידה בקו ישר, במקרה כזה ישנם שני פתרונות, "מבליעים" ו"מקדרים".
- מבליעים: אם אין בו גובה של עשרה טפחים בשטח של פחות מחמש אמת, דינו כקרקע חלקה והמדידה הינה רגילה. אבל אם יש גובה של עשרה טפחים בגבוה של פחות מחמש אמות, בודק: אם יכול להבליעו בחבל של חמישים אמה מבליעו, ואין שפועו ומדרונו עולין לו מן החשבון. לתנאי זה ישנה הגבלה: רק אם אורך השטח הבעייתי הוא פחות מאלפיים אמה. אך אם היו בו יותר מאלפיים אמה אינו מבליעו, אלא מקדרו.
- מקדרים: אם אינו יכול להבליעו בחבל של חמישים אמה, מקדר ויורד מקדר ועולה. צורת מדידה זאת היא כך: מודדין בחבל של ארבע אמות, התחתון אוחז בחבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו. לפי שיטת מדידה זאת נמצא שהמודד מקצר בכך את שיטת המדידה כשיעור חצי קומת המודד בכל ארבע אמות וארבע אמות, במקום למדוד מלב אחד ללבו של השני - דבר שהיה מקצר משמעותית את המקום המותר להליכה.
- במקרה ויש מכשול בקצה קטע 50 האמות, כגון נהר, ניתן לחזור מרחק מסויים אחורה ולמדוד משם את קטע 50 האמות, ולאחר מכן להשלים במקום אחר את מרחק שהוחסר בשל החזרה.
נאמנות
מכיון שלפי ההלכה תחום שבת הוא איסור מדרבנן, לכן הקילו חז"ל שגם מי שפסול לעדות רגילה בדיני נפשות או דיני ממונות, כגון עבד, ושפחה, נאמן להעיד על גדרי תחום שבת[4]. בתלמוד[5] גם מובא שאלישע בן אבויה רבו של רבי מאיר העיד לפניו על תחום שבת, למרות שהיה פסול להעיד על כך מדין מומר להכעיס. לעומת זאת קטן אינו נאמן להעיד על תחום שבת.
הערות שוליים
- ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ט.
- ^ שולחן ערוך אורח חיים הלכות תחומין סימן שצו סעיף א
- ^ שולחן ערוך אורח חיים הלכות תחומין סימן שצז סעיף ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ח עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו עמוד ב'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.