מדינות ערב במפרץ הפרסי
מדינות ערב במפרץ הפרסי (בערבית: الدول العربية في الخليج الفارسي; בקיצור מדינות ערב במפרץ)[1] כוללות את בחריין, עיראק, כווית, עומאן, קטר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות.[2] מדינות אלו מקבוצות ביחד מכיוון שהן גובלות במפרץ הפרסי.
חוץ מעיראק, כל מדינות ערב במפרץ הפרסי הן מונרכיות מוסלמיות וחברות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC), גוף פוליטי וכלכלי המקדם את האינטרסים המשותפים של מדינות המפרץ הפרסי. מדינות אלו מאוחדות תחת כוח המגן של חצי האי ערב, כוח צבאי אשר מטרתו להרתיע ולהגיב כנגד כל איום צבאי חיצוני המופנה לעבר אחת מחברות המועצה.[3][4] רוב מדינות ערב במפרץ הפרסי היו תחת שליטה של האימפריה הבריטית עד סוף המאה ה-20.[5]
פוליטיקה
מדינות ערב במפרץ הפרסי הן מדינות מונרכיות שבטיות, מה שמבדיל אותן ממדינות אחרות במזרח התיכון. מערכת פוליטית זו איפשרה למונרכיות המוסלמיות לגרש את האימפריה הבריטית מהמזרח התיכון במהלך המלחמה הקרה הערבית.[6]
מדינות אחרות באזור הן מונרכיות חוקתיות עם פרלמנט. מדינות אלו כוללות את בחריין (הפרלמנט של בחריין) ואת כווית (המועצה הלאומית של כווית). איוש הפרלמנט נקבע על ידי הצבעת ההמונים, כמו בדמוקרטיה.[7]
לעומאן יש רשות מייעצת (האספה המייעצת) הנבחרת גם היא דרך בחירות דמוקרטיות.[7] לאיחוד האמירויות הערביות, יש מועצה לאומית פדרלית, וכ-33% מאנשי המועצה נבחרים על ידי האוכלוסייה הכללית, בעוד ש-66% מהם נבחרים על ידי אמירים ומנהיגים.
לערב הסעודית ולקטר אין פרלמנט. קטר קיימה בחירות חלקיות למועצת השורא בשנת 2021, אך בחירות אלו לא התרחשו פעם נוספת ב-2024.
חופש העיתונות
חופש העיתונות מוגבל מאוד במדינות ערב במפרץ הפרסי. על פי מדד חופש העיתונות העולמי (WPFI) של עיתונאים ללא גבולות לשנת 2025, כל מדינות ערב במפרץ הפרסי נמצאות בשליש התחתון של 180 המדינות הנבדקות. חופש העיתונות בקטר גבוה יחסית מהמדינות האחרות, והמדינה נמצאת במקום 79 של מדד חופש העיתונות העולמי.[8][9]
מדד השלום
מדינות ערב במרפץ הפרסי, ובמיוחד קטר, אחראיות למימון של ארגונים ג'יהאדיסטים חמושים כגון חמאס והאחים המוסלמים.[10] עם זאת, קטר גם שומרת על יציבות בקרב עמיתיה במזרח התיכון. על פי מדד השלום העולמי (GPI), קטר היא המדינה הכי שלווה מבין מדינות ערב במפרץ הפרסי מבחינת פשיעה ולוחמה (מקום 27 בעולם), אחריה כווית (מקום 31 בעולם), עומאן (מקום 52 בעולם) ועיראק הכי פחות שלווה על פי המדד (מקום 147).
כלכלה
הכלכלה של מדינות המפרץ הפרסי מתבססות בעיקר על ייצוא של נפט, גז ופחמימן. על פי נתונים של שירות המחקר של הקונגרס בארצות הברית, ההכנסות מנפט עומדות על 40% מהתמ"ג של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. מדינות המפרץ הפרסי מלאות במשאבים טבעיים הכוללים נפט וגז, מה שאישפר למדינות אלו לצמוח בתעשייה זו.[11][12]
הכנסות מפחמימן עדיין היוו כ-60%-90% מהכנסות של כווית וערב הסעודית נכון לשנת 2018.[13]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Nadeen Ebrahim, What Gulf Arab states got, and didn’t get, out of Trump’s visit, CNN, 2025-05-16 (באנגלית)
- ↑ Sciolino, Elaine; Times, Special To the New York (1987-05-05). "U.S. Official to Tour Persian Gulf Arab Lands". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2026-03-16.
- ↑ Middle East – Gulf countries, European Commission - European Commission (באנגלית)
- ↑ HERTOG, Steffen, Arab Gulf States : an assessment of nationalisation policies, 2014
- ↑ D. C. Watt, Britain and the Future of the Persian Gulf States, The World Today 20, 1964, עמ' 488–496
- ↑ Steven Wright, Political Absolutism in the Gulf Monarchies, Taylor & Francis, 2020-05-31 doi: 10.4324/9780429201981-25/political-absolutism-gulf-monarchies-steven-wright
- ^ 7.0 7.1 Larry Diamond, Marc F. Plattner, Democratization and Authoritarianism in the Arab World, JHU Press, 2014-04-01, מסת"ב 978-1-4214-1417-1. (באנגלית)
- ↑ Qatar | RSF, RSF, 2026-03-11 (באנגלית)
- ↑ Index | RSF, RSF (באנגלית)
- ↑ Four huge Middle Eastern powers just cut ties with Qatar over 'terrorism' links, The Independent, 2017-06-05 (באנגלית)
- ↑ The Persian Gulf States: Issues for U.S. Policy, 2006, www.everycrsreport.com (באנגלית)
- ↑ Persian Gulf Oil and Gas Exports Fact Sheet- part one | Al Bawaba, www.albawaba.com (באנגלית)
- ↑ The National, GCC's economic diversification to boost foreign investment and non-oil trade, IMF says, The National (באנגלית)
מדינות ערב במפרץ הפרסי42913977Q2218629