עומאן

סולטנות עומאן سلطنة عُمان דגל סמל מוטו לאומי אין המנון לאומי נשיד אס-סאלם אס-סולטאני יבשת אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב שפה רשמית ערבית עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) מסקט 23°37′N 58°32′E משטר מונרכיה ראש המדינה - סולטאן סולטאן קבוס בין סעיד אל סעיד הקמה - תאריך גירוש הפורטוגזים 1650 דת אסלאם שטח - דירוג עולמי - אחוז שטח המים 309,500 קמ"ר  71 בעולם זניח אוכלוסייה (הערכה ליולי 2017) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות 3,424,386 נפש  133 בעולם 11.06 נפש לקמ"ר 213 בעולם אוכלוסייה לפי גילים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 30.10% גילאי 15 - 24 18.69% גילאי 25 - 54 43.80% גילאי 55 - 64 3.92% גילאי 65 ומעלה 3.49% תמ"ג (הערכה לשנת 2016) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש 184,800 מיליון $  65 בעולם 53,966 $ 21 בעולם מדד הפיתוח האנושי (2015) - דירוג עולמי 0.796  52 בעולם מטבע ריאל עומאני ‏ (OMR) אזור זמן UTC +4 סיומת אינטרנט .om קידומת בינלאומית 968 (למפת עומאן מוגדלת)   מסקט סיב סלאלה ניזווא סוחאר היימא צור עברי ח'סאב אל-בוראימי איראן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית תימן הים הערבי המפרץ הפרסי עומאן (למפת עומאן רגילה)   מסקט סיב סלאלה ניזווא סוחאר היימא צור עברי ח'סאב אל-בוראימי איראן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית תימן הים הערבי המפרץ הפרסי עומאן

עצי קוקוס על קו החוף של העיר הדרומית סלאלה (صلالة).

סופת חול בעומאן, צילום לוויין

סולטנות עוּמאן (ערבית: سلطنة عُمان, סַלְטנת עֻמַאן) היא מדינה מזרח-תיכונית, בחלק הדרומי-מערבי של אסיה, בדרום-מזרח חצי האי ערב. היא גובלת באיחוד האמירויות הערביות בצפון-מערב, בערב הסעודית במערב, בתימן בדרום-מערב, בים הערבי בדרום ובמזרח, ובמפרץ עומאן במזרח ובצפון. הדת הרשמית בעומאן היא האסלאם, והשפה הרשמית היא הערבית.

היסטוריה

האזור של עומאן נקרא בשפה השומרית העתיקה "מגן" (אזור זה יוחס בכתב יתדות לשומר העתיקה שנמצא בדרום מסופוטמיה) לפני כ-6,000 שנה. בהמשך, הייתה עומאן מחוז באימפריה הפרסית, והיא שולבה באימפריה בשנת 563 לפנה"ס.

הערבים החלו ליישב את האזור בתחילת המאה ה-1.

בשנת 751 יצרו מוסלמים איבאדים בעומאן אימאמות (מדינה שנשלטה על ידי אימאם או כל שליט אחר שטוען שהוא צאצא של מוחמד). שלטון האימאמויות באזור נמשך עד אמצע המאה ה-20.

במשך מאות בשנים הייתה עומאן מרכז סחר של מדינות שונות. בשנת 1508, נכבש הנמל המרכזי מסקט על ידי הפורטוגזים, ואלה החזיקו בו עד שהוא נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1659. העות'מאנים גורשו ב-1741 כאשר נוצרה הסולטנות של ימינו על ידי אחמד אבן סעיד.

במהלך המאה ה-19 גדלה עומאן להיות מעצמה אזורית גדולה בעלת נכסים בבלוצ'יסטן ובזנזיבר אך אלו אבדו לאט-לאט. בשנת 1891 הפכה עומאן למדינת חסות של האימפריה הבריטית ונותרה כזו עד 1971.

שנה קודם לכן, ב-1970, נאסר הסולטאן, סעיד בין תיימור, על ידי בנו, קאבוס בן סעיד אאל סעיד, שתפס את השלטון במדינה ומכהן מאז בתפקיד הסולטאן, כראש המדינה.

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל-עומאן

החל מראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 התקיימו קשרים חשאיים בין ישראל לעומאן, שכללו גם ביקורי גומלין חשאיים של בכירים ישראליים ושל מקביליהם במשטר העומאני. ב-1994 קיים ראש הממשלה יצחק רבין ביקור רשמי בעומאן. שתי המדינות הקימו נציגויות מסחריות רשמיות. האינתיפאדה השנייה שגרמה להקצנה משמעותית של דעת הקהל בעולם הערבי כנגד ישראל, הביאה לניתוק היחסים הרשמיים בין המדינות ולסגירת הנציגויות המסחריות. עם זאת, הקשרים הביטחוניים נמשכו לאורך השנים. עומאן אף שלחה נציג דיפלומטי רשמי להלוויית שמעון פרס ב-2016.

ב-26 באוקטובר 2018 הגיע ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מלווה בראש המוסד יוסי כהן ובמשלחת ביטחונית, לביקור רשמי וחשאי בעומאן אשר במהלכו נפגש עם הסולטאן בן סעיד. לאחר חזרת נתניהו לארץ התפרסם דבר הביקור בתקשורת הישראלית וכן בתקשורת העומאנית.

מיד לאחר מכן פורסם כי ראש הממשלה חשף בישיבת הממשלה כי שר התחבורה והמודיעין ישראל כ״ץ יהיה הנציג השני שיבקר בסולטנות ויתארח בכנס תחבורה בינלאומי אשר בה יציג השר את יוזמתו המשותפת עם ראש הממשלה - מסילות לשלום אזורי לחיבור מדינות המפרץ - חיבור רכבתי של הים התיכון והמפרץ הערבי (המפרץ הפרסי) דרך ישראל וירדן כגשר יבשתי תחבורתי אזורי. ב־13 בפברואר 2019 נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שר החוץ של עומאן בשלהי הועידה הבינ"ל נגד איראן בוורשה שבפולין.

פוליטיקה

סולטנות עומאן היא מונרכיה. ראש המדינה הוא סולטאן בעל סמכויות אבסולוטיות, בן לשושלת אל סעיד השולטת במדינה מאז שנת 1749. הסולטאן נוהג למנות קבינט של עוזרים אשר מסייעים לו לשלוט במדינה. יש הסוברים, כי ב-30 השנים האחרונות בשלטון, הסולטאן קבוס בין סעיד אל סעיד שיפר את מצבה הבינלאומי של המדינה ושל כלל תושביה בצורה משמעותית.

בסולטנות אין מפלגות או בית מחוקקים, וכל הכוח נמצא בידי הסולטאן עצמו, ואולם הסולטאן מכוון את המדינה לכיוון דמוקרטי. כך למשל, בשנות ה-90 המוקדמות, הקים הסולטאן מועצה מייעצת שנבחרת על ידי העם, אף שרק חלק קטן מהאוכלוסייה העומאנית קיבל זכות בחירה. ב-4 באוקטובר 2004 הצביעו מעל 190,000 אנשים (74% מהרשומים), ונבחרו נציגים ל-83 מושבים, מתוכם שתי נשים. כמו כן, במהלך שנות ה-80 עברה מערכת המשפט מידי בית המלוכה לידי משרד המשפטים כדי שהפיקוח עליה יהיה אזרחי לחלוטין וללא השפעה ממשלתית. במהלך הרפורמות של 1996 הובטחו בחוק זכויות האזרח של העם העומאני.

אף על פי שהמדינה נהנית מיציבות פנימית, היא מקצה אחוז גבוה מהתמ"ג שלה לצרכים צבאיים בשל סכסוכים אזוריים שונים המשפיעים עליה, כדוגמת מלחמת איראן-עיראק, הסכסוך בין צפון תימן לדרום תימן, הפלישה לכווית, מלחמת המפרץ והפלישה האמריקאית לעיראק.

לאחר שצפון תימן ודרום תימן אוחדו במאי 1990, יישבה עומאן את סכסוכי הגבול שלה עם רפובליקת תימן ב-1 באוקטובר 1990.

כלכלה

כלכלת עומאן היא "כלכלת נפט" כאשר הנפט תופס 90% מכלל היצוא של המדינה. ואולם לא תמיד היה זה כך. בשנות ה-60 מספר חברות נפט אירופאיות השקיעו כספים בחיפוש אחר נפט במדינה ואולם עד מהרה הם נסוגו כיוון שבמדינה לא הייתה תשתית תחבורתית ודרכים למעבר הסחורות. עשור לאחר מכן, החברות שנשארו במיזם, התחילו להרוויח סכומי עתק, וב-1 בינואר 1974 המדינה החליטה לרכוש 25% מהמיזם, אחרי חצי שנה אחזקת המדינה עלתה ל-60%.

בעשורים העוקבים הכנסות המדינה מהמיזם הושקעו בתשתיות, נבנו כבישים חדשים, הוקמו בתי ספר, בתי חולים, מפעלים לייצור חשמל ולתובלת מים. הדבר הפך את עומאן לסיפור הצלחה בשוק הכלכלי העולמי וזאת אף על פי שהיא המדינה היחידה במזרח התיכון שאינה חברה באופ"ק.

מאז שנות ה-2000 שופר המצב הכלכלי במדינה בגלל הביקוש הגבוה לנפט והעלייה במחירו. המדינה מייצרת 700,000 חביות נפט מדי יום, נתגלו בה מאגרים של גז טבעי ופותחו שיטות שונות ליצירת גז טבעי נוזלי, לאחסון ולתובלה נוחים וזולים יותר.

בנובמבר 2000 המדינה התקבלה לארגון הסחר העולמי ובמקביל היא המשיכה ברפורמות הליברליות בשוק העסקי אשר הגדילו את התמ"ג של המדינה למרות ההאטה הכלכלית העולמית.

גאוגרפיה

עומאן היא מדינה השוכנת במזרח התיכון בחלק הדרום מערבי של אסיה, באזור הדרום מזרח חצי האי ערב. עומאן גובלת בשלוש מדינות: איחוד האמירויות הערביות בצפון מערב, ערב הסעודית במערב ותימן מדרום מערב. כמו כן, במזרח ובדרום מזרח המדינה יש לה קו חוף עם הים הערבי ובצפון יש לה קו חוף עם מפרץ עומאן.

הגבולות עם איחוד האמירויות הערביות היו במחלוקת ונקבעו סופית רק בשנת 1969. לעומאן יש מובלעת בשם מֻסַנְדַם בתוך שטחה של איחוד האמירויות שהיא חצי-אי בו נמצא רכס ההרים הגבוה אשר שולט על מצר הורמוז. מובלעת נוספת בשם מדחא, גם היא בשטח איחוד האמירויות, היא ריקה ברובה, ובה כ-3,000 תושבים בלבד; בתוכה יש מובלעת נוספת - העיירה נַחְוַּה השייכת לאמירות שארג'ה.

מישור מדברי עצום, שהוא חלק ממדבר רובע אל ח'אלי, מכסה את מרבית האזור המרכזי של עומאן וכ-82% מכלל המדינה. החלק ההררי תופס 15% נוספים משטח המדינה. עיקרו הוא רכס הרי חאג'ר הממוקם לאורך החוף הצפוני. ההר הבולט ברכס הוא ג'בל אל-אח'ד'ר (ההר הירוק). אזור הררי נוסף נמצא בחלקה הדרום-מזרחי של המדינה.

מרבית עריה המרכזיות של המדינה נמצאות באזור הצפוני, לאורך קו החוף עם מפרץ עומאן, ובאזור הדרום-מזרחי.

דמוגרפיה

עומאן היא המדינה הערבית המזרחית ביותר. רוב תושבי המדינה הם ערבים וקיים בה גם מיעוט של תושבים בלוצ'ים. כמו במדינות ערב אחרות, מתגוררים במדינה עובדים זרים רבים, שהגיעו בעיקר מהודו ומפקיסטן.

מבחינה דתית, אף על פי שאין מספרים מדויקים, רוב התושבים מאמינים בדת האסלאם, והם מוסלמים איבאדים. במחוז דופר, בדרום המדינה, מתגוררים תושבים מוסלמים סונים רבים, ומיעוט של מוסלמים שיעים. בקרב העובדים הזרים קיים מיעוט של מאמינים הינדים.

הממשלה מעודדת חינוך ופיתוח של כוח העבודה המקומי מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 כדי להביא להתקדמות כלכלית וסוציאלית במדינה. בשנת 1986 נפתחה בעומאן האוניברסיטה הראשונה ומאז הוקמו מוסדות לימוד אחרים, כמו בתי ספר למשפטים, מכללות טכניות, מוסדות לימוד בתחום הבנקאות, מכללות להכשרת מורים ובתי ספר ללימודי הבריאות והרפואה. כמו כן, מדי שנה מוענקות כ-200 מלגות לאזרחי המדינה, ללימודים במדינות זרות.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:		פורטל המזרח התיכון

קישורים חיצוניים

• דורון פסקין, החיסון העומאני, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2016
• דניאל אדלסון, 4 שנים לפני ביבי: המסע שלי לעומאן, באתר ynet, 28 אוקטובר 2018
• רועי קייס ומואב ורדי, עומאן - "שווייץ של המפרץ הפרסי", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 4 בנובמבר 2018

• קייטי וקסברגר, מי בעד ישראל: שליט עומאן או נתיניו?, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 13 בצדמבר 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0