מדרש ויסעו
מדרש ויסעו הוא מדרש חז"ל קדום המופיע בילקוטים מאוחרים (ילקוט שמעוני[1] וילקוט מעם לועז[2]) ונזכר בפירוש הרמב"ן לתורה[3]. מדרש זה מוסיף על המסופר בספר בראשית ומספר על מלחמותיהם של בני יעקב באמוריים ובצבאו של עשו, שבע שנים לאחר הרס שכם על ידי שמעון ולוי, שבא בעקבות אונס דינה אחותם.
על פי הכרונולוגיה המקראית, התיארוך המשוער בו ממקם המדרש מלחמות אלו הוא שנת 2223 לבריאת העולם, כאשר יעקב היה בן 115 שנה.
תוכן המדרש
הרקע למלחמות
הרקע למלחמות מופיע במפורט בילקוט מעם לועז. על פי המתואר במדרש, שבע שנים לאחר שהגיע יעקב לארץ כנען בחרה משפחתו להתיישב בעיר שכם בזכות פוריותה, אותה עיר שנהרסה בבואו לשם מחרן בעקבות נקמת שמעון ולוי את מעשה דינה.
כאשר מלכי הכנעני והאמורי שמעו על חזרת בני יעקב לשכם, חששו כי בעקבות הריגת בני העיר שכם, הם עלולים לפגוע גם בהם. מלך תפוח שלח אגרת לכל המלכים בסביבתו - אילון מלך געש, איהורי מלך שילה, פרעתון מלך חסר, סוסי מלך סרטן, לבן מלך חורון ושביר מלך מחנמינה - והזמין את כולם להילחם בבני יעקב תוך אזהרה שאם לא ייקחו חלק הם עלולים ליפול חללים בידי בני יעקב.
מהלך הלחימה
מדרשי חז"ל מביאים פירוט מלא של מהלך הקרבות. בתחילת הלחימה יהודה הרג את מלך תפוח ושמונה מלכים אחרים, לוי הרג את אילון מלך געש, נפתלי הרג ארבעה גיבורים ויעקב הרג את זירורי מלך שילה, פרעתון מלך חצר, פסוסי מלך סרטן, לבן מלך ארם ושביר מלך מחנהי. שאר בני יעקב שהיו בתל שכם נלחמו בשערי העיר.
ביום השני ניהלו בני יעקב מלחמה עם אנשי סרטן, תפוח וארבל. ביום השלישי לכדו את שילה, וביום הרביעי עברו נגד מחנהו של שביר. ביום החמישי כבשו את העיר געש וביום השישי קיבלו את בקשתם של האמוריים לשלום.
בסיום קרבות אלה עם האמוריים הגיע צבאו של עשו, התנפל על בני יעקב והפסיד בקרב. עשו נקבר ובני עשו הפכו עבדים לבני יעקב.
רוב המקומות המובאים בתיאורים מוכרים. במקרה של הלחימה במקום המכונה "סרטן" ניתן לזהות את הסביבה עם המקום בו מצויים שרידי העיר המבוצרת סרטבה.
בסיום המלחמה נכנעו בפני בני יעקב עשרים ושניים מלכים. הם הגישו ליעקב מתנה יקרת ערך וחזרו לעירם. בני יעקב שבו לשכם וחיו בשלום עם הכנענים עד ימי יהושע בן נון[4].
מקורו של המדרש, זמנו וגרסאותיו
המדרש נזכר לראשונה בימי הביניים, בפירושו של הרמב"ן לתורה. בפירוש למעשה דינה רומז הרמב"ן לחיבור זה כך -
ואם נאמין בספר מלחמות בני יעקב בא להם פחד אביהם כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות, ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה, כאשר יספר בספר ההוא...אבל הכתוב יקצר בזה, כי היה נס נסתר, כי אנשים גבורים היו וכאלו זרועם הושיעה למו, כאשר קצר הכתוב בעניין אברהם באור כשדים, ולא הזכיר מלחמת עשו עם החורי כלל.
— פירוש הרמב"ן לספר בראשית, ל"ד, י"ג
מאוחר יותר התפרסם המדרש בילקוטים המאוחרים - ילקוט שמעוני וילקוט מעם לועז. עם זאת, בדומה למדרשים אחרים המופיעים בילקוטים אלה, נראה כי מקורו של מדרש זה קדום יותר. עדות לכך שתוכן מדרש זה קדום ניתן לראות במקבילות בפרק ל"ד בספר היובלים המתאר גם הוא את מלחמות מלכי האמור ובני יעקב[5] ובפרק ל"ז אשר מתאר את מלחמת בני עשיו ביעקב[6], שתי מלחמות אשר אינן נזכרות במקרא. כמו כן, ב"צוואת יהודה" המופיעה בספר צוואות השבטים מופיעים גם כן תיאורי המלחמה[7]. עם זאת, על אף הדמיון הרב בין מקורות אלה, מדרש ויסעו נבדל מהמקורות החיצוניים הללו בפרטים רבים.
יש חוקרים הסבורים כי המדרש התחבר לא יאוחר מזמנו של מרד בר כוכבא[8]. לעומת זאת, לדעת חוקרים אחרים[9] הוא התחבר בסביבות המאה השביעית, בראשית תקופת הגאונים.
גרסאות מדויקות של המדרש נערכו על ידי אהרן ילינק, וכן מצויות במהדורתו של שמעון חאנעס לספר "רב פעלים" של אברהם וילנר, ובנספח למהדורתו של רוברט הנרי צ'ארלס לספר היובלים.
לקריאה נוספת
- יעקב בצלאל לויטרבך, מדרש ויסעו, או, ספר מלחמות בני יעקב, וינה, תרצ"ג/1933, באתר היברובוקס
- יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מדרשים - חלק א, ניו יורק, תרע"ה/1915, באתר היברובוקס, עמ' 157.
- יוסף דן ותמר אלכסנדר, "מדרש ויסעו השלם", מחקרי המרכז לחקר הפולקלור, ג' (ה'תשל"ג), עמ' סז - עו.
- זאב ספראי, מדרש ויסעו - מלחמת בני יעקב בדרום השומרון, בתוך: סיני, ק' (ה'תשמ"ז), עמ' תריג - תרכז.
קישורים חיצוניים
- מדרש ויסעו, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
הערות שוליים
- ^ בראשית - פרק לג - המשך רמז קלג.
- ^ לפרשת וישלח ל"ו, מ"ג - מלחמות בני יעקב.
- ^ פירושו לבראשית ל"ד, י"ג
- ^ סיום זה אינו תואם את הידוע לנו כי בני יעקב ירדו למצרים
- ^ פרק ל"ד בספר היובלים באתר דעת
- ^ פרק ל"ז בספר היובלים, באתר דעת
- ^ צוואת יהודה, בוויקיטקסט
- ^ מצוטט אצל Strack, H.L.; Stemberger (1991), Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh: T&T Clark, מסת"ב 978-0800625245 בשם G. Schmitt
- ^ כן דעת פירסט, מובא אצל לויטרבך בעמוד א'
