מועצת המטבע פלשתינה (א"י)
מועצת המטבע פלשתינה (א"י) הייתה מוסד מוניטרי בריטי, אשר החל לפעול בשנת 1927, והיה אחראי על הנפקת המטבע של ארץ ישראל המנדטורית. מקום מושבה של מועצת המטבע היה בלונדון, והיא נוהלה על ידי משרד המושבות. נציגות מועצת המטבע בארץ, הייתה בסניף בנק ברקליס דקאו בירושלים. מועצת המטבע סיימה את תפקידה בשנת 1952.
רקע
האימפריה הבריטית, נהגה לנהל במושבותיה, במדינות חסותה ובמנדטים, הסדרים כלכליים שהתבססו על ריכוז המדיניות המוניטרית בבריטניה והנפקת מטבע מקומי, תמורת הפקדה של ליש"ט.
נוהג זה הקנה לבריטניה יתרונות כלכליים, שהיקפם התברר בתקופת מלחמת העולם השנייה. השיטה הקנתה למעצמה מקורות אשראי נוחים למימון הוצאות המלחמה במדינות החסות[1].
בהתאם לאותם כללים נהגה ממשלת המנדט גם בארץ ישראל.
ב- 1927 מינה שר המושבות את חברי המועצה, ומשרדו פרסם את תחומי אחריותה ויעדיה, אשר כללו גם את עבר הירדן.
שיטת העבודה של המועצה
השיטה על פיה נהגה מועצת המטבע הארצישראלית, הייתה זהה בתוצאותיה לשיטה בה מטבע של מדינה מושתת על בסיס יתרות הזהב שלה. למעשה משנת 1927 אז החליפה הלא"י את הלירה המצרית, כהילך החוקי בארץ ישראל המנדטורית, הנפיקה המועצה שטרות כסף ביחס של 1 : 1 לא"י כנגד ליש"ט. באופן זה ללא"י היה כיסוי של 100 אחוז, דבר שהקנה אמינות למטבע הארץ ישראלי[2].
לשיטה זאת היו יתרונות וחסרונות, מצד אחד, היא הבטיחה המרה חופשית בשער חליפין מאוזן וקבוע, ובכך עודדה סחר חוץ חופשי וכניסת מט"ח לארץ אך מצד שני מנעה השיטה מהממשלה המקומית לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית[3].
בתקופת המנדט אמנם נטתה דעת הקהל המקומית בעד שיטת המטבע, וצידדה ביוקרה שהעניקה הליש"ט ללא"י, אך הבנקים המקומיים לא ראו במועצת המטבע תחליף לבנק מרכזי, ממנו יוכלו לקבל סיוע בזמנים קשים, ואת יתרות הנזילות החזיקו בשוק הכספים של לונדון.
שטרי הכסף של המועצה
הצעות להנפקת מטבע ייחודי לארץ ישראל, עלו כמה פעמים החל משנת 1917. ההצעה החמישית ביוזמת בנק אנגלו-פלשתינה היא שהביאה לכינוסן של וועדות המטבע שעל בסיס דיוניהם הוקמה מועצת המטבע.
שטרי הכסף של מועצת המטבע היו השטרות הראשונים שהונפקו עבור ארץ ישראל, נכנסו למחזור ביום שני, ה-1 בנובמבר 1927, ושמשו הליך חוקי גם בעבר הירדן וברצועת עזה. ערכי השטרות בסדרה היו 500 מיל, 1 לא"י, 5 לא"י, 10 לא"י, 50 לא"י ו- 100 לא"י. שטרי הכסף היו בצבעים שונים, ונשאו ציורים של מגדל דוד, כיפת הסלע, המגדל הלבן, וקבר רחל.
במשך כל שנות פעילותה של המועצה לא שונה עיצוב השטרות, למעט תאריכי ההנפקה וחתימות חברי המועצה.
אובדן משלוחי שטרות
שטרי הכסף שהונפקו על ידי המועצה הודפסו בבריטניה, ונשלחו לארץ ישראל באוויר או בים. בין השנים 1936-1944, אבדו 3 משלוחים כאלה, עקב טביעתן של שתי אוניות והתרסקותו ושריפתו של מטוס אחד. בשלושת המשלוחים יחד אבד סך כולל של שטרות בשווי של 2,100,000 לא"י.
המועצה פירסמה את דבר האובדן, בתוספת המספרים הסידוריים של השטרות בעיתון הרשמי. הציבור הוזהר לא לקבל ולא להשתמש בשטרות.
מכירה פומבית של שטרות נדירים
שטרות מהסדרה שהונפקה על ידי מועצת המטבע הארץ ישראלית, נחשבים במאה ה-21 כנדירים, וגורמים עניין רב אצל אספנים. שטרות כאלו, נמכרים במכירה פומבית בבתי המכירות הידועים בעולם, כגון מכירה שבוצעה בשנת 2013 בבית המכירות ספינק, בה נמכר, לאיש עסקים ערבי, שטר, משנת 1929, שערכו הנומינלי 100 לא"י, תמורת סכום של 65,000 ליש"ט.
בכתבה שפורסמה ביומון כלכליסט, הוצג השטר כ"שטר פלסטיני"[4], דבר שגרר אחריו ביקורות, בטענה שהגדרה זאת היא מטעה, ויוצרת מצג כאילו בתקופה זאת, הייתה ישות פלסטינית, שהיו בידיה סמכויות להנפיק שטרי כסף[5]. בעקבות הביקורת שונתה כותרת הידיעה ל"שטר נדיר מארץ ישראל נמכר ב-100 אלף ד'", אך בגוף הכתבה עדיין מוצג השטר, כשטר פלסטיני[6].
פיזור מועצת המטבע
בחודשים האחרונים שלפני תום המנדט ניהלה ממשלתו מדיניות של "תוהו ובוהו" כלכלי. בפברואר 1948 כ-3 חודשים לפני תום המנדט בהתאם להחלטת האומות המאוחדות, הוצאה ארץ ישראל מגוש השטרלינג. לצעד פוליטי זה, לא הייתה השפעה על פעילותה של מועצת המטבע, והוא נועד, כפי הנראה, לזרוע מבוכה כלכלית במגזר הכלכלי היהודי המודרני, שפגיעותו הצפויה משינויים בתחום הכספים והמטבע, הייתה רבה מזו של המגזר הערבי. אקט זה, קודם על ידי בנק אנגלו-פלשתינה, בהכנת עתודה של מזומנים גדולה, אשר מנעה זעזוע בשוק המזומנים, וגל המשיכות שהחל עם הסילוק מגוש הליש״ט, פסק תוך ימים ספורים[7].
בראשית חודש מאי 1948, הופסקה פעילות נציגות מועצת המטבע בארץ, בטענה ש'בגלל תנאי הביטחון היא איננה יכולה להמשיך ולספק מזומנים בארץ' .
עם הקמת המדינה, הועברה האחריות להדפסת שטרות הכסף, לידי בנק אנגלו-פלשתינה. מועצת המטבע המשיכה לתפקד בלונדון והנפיקה שטרות עבור עבר הירדן, ורצועת עזה. אמנם הייתה נכונות מצידה להמשיך ולהנפיק לירות ארץ ישראליות תמורת לי"ש, גם עבור המדינה, אך לא היה בכך כל הגיון שכן בעקבות זאת הייתה מוגבלת כמות המזומנים שבשטחה של ישראל.
ב-29 בינואר 1949, הודיעה בריטניה על הכרה דה פקטו במדינת ישראל[8]. עובדה זאת הביאה לפתיחת משא ומתן בין המדינות על יישוב מחלוקות כלכליות. במסגרת זאת, ויתרה ישראל על חלקה ברווחי מועצת המטבע.
ב-יולי 1950 הוחזרה ירדן לגוש השטרלינג, בממלכה הונהג דינר השווה בערכו ל-1 ליש"ט, ולצורך כך הוקמה מועצת מטבע חדשה, שתנהל את הנושאים המוניטריים. בראשית שנת 1951 הגיעו ירדן ובריטניה, גם הן, ליישוב המחלוקות הכלכליות שביניהן, ובמסגרת זאת ויתרה ירדן, על חלקה ברווחי מועצת המטבע הארצישראלית.
ברצועת עזה, שהייתה תחת שלטון מצרי המשיכו להשתמש במטבע הארץ הישראלי, שכן בריטניה נתנה את ערבותה להמרתו בבוא העת. מצרים, שלא כמו ישראל וירדן, לא יישבה את נושא התביעות ההדדיות, עם ממשלת בריטניה, בגין שליטתה ברצועת עזה. בשנת 1951 החליף השלטון המצרי את המטבע ברצועת עזה, במטבע מצרי.
בשנת 1952 פוזרה מועצת המטבע של פלשתינה (א"י) וסיימה את תפקידה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שטרות מועצת המטבע של פלשתינה (א"י) - באתר של רפאל (רפי) דבח.
- יגאל ארקין, הכסף האבוד של מועצת המטבע בפלשתינה - באתר קולקט.
הערות שוליים
- ^ יעקב ראובני, "ממשל המנדט בא"י 1948 - 1920: ניתוח היסטורי-מדיני", הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1993, עמוד: 67
- ^ מאיר חת, "מבוא לכלכלה גרסה ישראלית : וצפחת השמן לא תחסר?", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1989, עמוד: 142
- ^ יהושע פורת ויעקב שביט, "ההיסטוריה של ארץ-ישראל - המאנדאט והבית הלאומי (1917 - 1947)", יד יצחק בן-צבי כתר הוצאה לאור, ירושלים, 1998, עמוד: 118
- ^ דורון פסקין, שטר נדיר מארץ ישראל נמכר ב-100 אלף ד', באתר כלכליסט, 14 באפריל 2013
- ^ אפי חורי, המנדט הפלסטיני על ארץ ישראל? - איך הפכו 100 לירות ארץ-ישראליות ל"100 פאונד פלסטיני"?, באתר וואלה!, 14 במאי 2013
- ^ לא מטבע ולא פלסטיני באתר לאטמה, בו מוצגת הכתבה עם הכותרת המקורית
- ^ חיים ברקאי, "ימי בראשית של המשק הישראלי", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1990, עמוד: 25
- ^ יהושע בן אריה, " ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מלחמת העצמאות (1947 - 1949)", יד יצחק בן-צבי כתר הוצאה לאור, ירושלים, 1983, עמוד: 90
