מיהאי אנדראש רונאי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מיהאי אנדראש רונאי (בהונגרית: Rónai Mihály András; בודפשט, 14 במרץ 1913 – בודפשט, 22 בפברואר 1992) היה סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט יהודי-הונגרי. הוא היה בנו של מיהאי רונאי, וטרינר, ושל סופרת אמה האוזר. דודו היה הצלם הידוע דינש רונאי, ודודתו הרמין רונאי (1877–1926). אשתו הייתה הציירת היהודייה-הונגרייה מריאן גאבור.
ביוגרפיה
מיהאי אנדראש רונאי נולד בבודפשט למשפחה יהודית מתבוללת ברחוב לובאג 20. אביו היה ד"ר מיהאי רונאי (1879–1945)[1] וטרינר, יועץ ראשי, סופר, ואמו ד"ר אמה האוזר (1886–1945)[2] רופאת נשים.[3] כישרונו הופיע כבר בילדותו. כתלמיד בן ארבע עשרה של גימנסיית ברז'ני בבודפשט הוא זכה במקום הראשון בתחרות ספרותית בשנת 1927. רונאי לא התקבל לאוניברסיטה בבודפשט בשל החוק האנטי יהודי, הנומרוס קלאוזוס שהגביל את מספר היהודים באוניברסיטאות, כך הוא התחיל לעבוד בעיר סגד בגיל שבע עשרה עבור העיתון "דרום הונגריה". המשוררת ברתה בונצה (Boncza Berta) שכונתה "צ'ינסקה" והייתה אשתו הראשונה של המשורר אנדרה אדי עד מותו, השתייכה לחוג החברים של משפחתו. היא התערבה בשמו ובסופו של דבר התקבל רונאי לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת סגד. צ'ינסקה הייתה אשתו של הצייר אדן מארפי באותה תקופה (לאחר מות בעלה הראשון). בשנת 1931, בגיל שמונה עשרה, רונאי ערך לדפוס את שירי המשוררת. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה בשנת 1934 ועבד כבר כעיתונאי משנת 1930. בין השנים 1932–1939 עבד בפשטי נפלו ובשנים 1935–1937 היה כתב העיתון בפריז. במקביל כתב מאמרים עבור היומון נפסבה. בין השנים 1938–1939 חי כמהגר בפריז ולאחר שובו להונגריה נלקח לשרות העבודה בין 1940 לבין 1944 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי במיוחד בחזית המזרחית באוקראינה. הוא שרד את השנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה כשהוא ואשתו הסתתרו עם ניירות מזויפים בצורה בלתי חוקית. הוריו ואחיו הצעיר (שהיו בגטו בודפשט) נרצחו (נורו למוות) על ידי אנשי מפלגת צלב החץ ב-10 בינואר 1945 (כשבוע לפני שחרור הגטו) בכיכר ליסט פרנץ.[4] אחרי המלחמה עבד רונאי עבור העיתונים וכתבי עת "האלאדאש" (פרוגרס), "המשקיף בתמונות" (Képes Figyelő) ועיתונים אחרים. בשנת 1948 הפך לעורך האחראי של "קשת בענן" (Szivárvány). בשנת 1957 עבד כאיש המטה הראשי של מדיאר נמזט (Magyar Nemzet) יומון שפעל נשנת 1938 ועד 2018 ומשנת 1958 כעורך הראשי של מגיאר סמלה (Magyar Szemle). בשנת 1959 החל בעריכת העיתון של "האיגוד העולמי של ההונגרים" (Magyarok Világszövetsége), אחר כך סגן העורך הראשי שלו ואחר כך חבר מערכת העורכים. החל משנת 1957 כתב מאמרים ליומון החשוב נפסבדשאג (Népszabadság) והופיע דרך קבע ברדיו. הוא העביר את מוקד עבודתו לעיתונות כבר בשנות השלושים. בשנת 1997 הוענק לו פרס הספר יוז'ף פיץ (לאחר מותו) עבור המהדורה השנייה והמורחבת של "השירה האיטלקית של שמונה מאות" בהוצאת משרד התרבות. אשתו הייתה כאמור מריאן גאבור (1917–2014), ציירת, איתה התחתן ב-27 באפריל 1944 בבודפשט.
יצירותיו
- שיר ראשון (כרך שירים, 1931)
- בין שתי מלחמות (כרך שירה, 1937)
- התעוררות פתאומית (1967)
- תרגום: הסונטות של דנטה
פרסים
- עט הזהב (1979)
- פרס הספר על שם יוז'ף פיץ (1997)
לקריאה נוספת
- Centropa.org
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש. עורך ראשי לאסלו מרקו. 2004
- לקסיקון ספרותי הונגרי. עורך ראשי מרצל בנדק. 1965-1963
- ד"ר ג'רג' ריטי: 100 שנה למיהאי אנדראש רונאי (24 באוגוסט 2013) נפסבה, מס' 197, עמ' 2.
הערות שוליים
- ^ "Rónai Mihály halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 2092/1945. folyószáma alatt".
- ^ "Rónai Mihályné Hauser Emma halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 2095/1945. folyószáma alatt".
- ^ "Rónai Miksa /Mihály/ és Hauser Emma házasságkötési bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári házassági akv. 717/1911. folyószáma alatt".
- ^ "Szülei és testvére gyászjelentése (1945)".
