מילוש אוברנוביץ'
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, תרגמת, וכו'.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, תרגמת, וכו'. |
 | |||||
| לידה |
18 במרץ 1780 גורניה דובריניה על יד פוז'גה, סרביה כחלק מהאימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 בספטמבר 1860 (בגיל 80) בלגרד, נסיכות סרביה  | ||||
| שם מלא | מילוש אוברנוביץ', נסיך סרביה | ||||
| מדינה | נסיכות סרביה | ||||
| מקום קבורה |
בלגרד, סרביה | ||||
| בת זוג | ליוביצה לבית ווקומנוביץ' | ||||
| שושלת בית אוברנוביץ' | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
מילוש אוברנוביץ (בסרבית: Милош Обреновић) נולד כמילוש תאודורוביץ' (Милош Теодоровић; 18 במרץ 1780 (7 במרץ לפי לוח השנה היוליאני, - 26 בספטמבר 1860) היה הנסיך של נסיכות סרביה בשנים 1839-1815 ושוב בשנים 1860-1858. הוא השתתף במרד הסרבי הראשון נגד שלטון הטורקים העות'מאנים בארצו, הנהיג את המרד הסרבי השני וייסד את שושלת אוברנוביץ'. תחת הנהגתו, הפכה סרביה לנסיכות אוטונומית במסגרת האימפריה העות'מאנית. מילוש אוברנוביץ' היה אחראי במידה רבה לתהליך התחייה של הישות המדינית הסרבית ולעיצוב המדיניות הפנים והחוץ של המדינה הסרבית המודרנית. שלטונו היה אוטוקרטי, כשהוא סירב לחלק את הכוח עם אחרים.
רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות
מילוש אוברנוסיץ' נולד כמילוש תאודורוביץ' בכפר דובריניה, על יד פוז'גה, במחוז אוז'יצה כבן לאיכר עני ממונטנגרו בשם תאודור מיכאילוביץ' (מת ב-1802) ושל וישנייה אורושביץ' (או אולי גויקוביץ') (מתה ב-1817). הוא היה בנם הבכור מתוך שלושה ילדים. אחיו הצעירים היו יברם ויובאן. לשני ההורים היו גם ילדים מנישואים קודמים. עם בעלה הראשון, אוברן מרטינוביץ' (מת ב-1777), נולדו לאם שלושה ילדים: סטאנה (נולדה ב-1773), יאקוב (1767–1817) ומילן (1810-1770). אחרי מותו של אחיו למחצה, מילן, שהיה אחד מגבורי המרד הסרבי הראשון, אימץ מילוש את שם אביו של מילן - וקרא לעצמו "אוברנוביץ'". לא ברור מתי בדיוק אימץ מילוש שם זה. רווחת הדעה שעשה כן אחרי מותו של מילן. אולם גילויים אחרונים חושפים כי השתמש בשם משפחה זה עוד בשנת 1808. בנעוריו עבד מילוש כשרת במשפחה של אקסנטיה (אקסו) יצ'מניצה, סוחר בקר אמיד בזלטיבור.
חייו הבוגרים
בשנת 1805, בגיל 25, התחתן מילוש עם ליוביצה ווקומנוביץ' (1843 - 1788). מילוש הצטרף למרד הסרבי הראשון נגד השלטון העות'מאני עד לסיומו בשנת 1813. אחיו למחצה, מילן, עלה בימי המרד למעמד של מפקד של אזור הרי רודניק ונהרג. אחרי דיכוי המרד נמנה מילוש עם המנהיגים היחידים שנותרו בסרביה והצטרכו לעמוד בפני נקמת הטורקים. אחרי רציחתו של קאראג'ורג'ה פטרוביץ' ב-1817 הפך מילוש אוברנוביץ' למנהיג הסרבים.
באפריל 1815 הוא ארגן והוביל את המרד הסרבי השני. הטורקים הצליחו להביס את המורדים אולם בסופו של דבר הסכים המושל העות'מאני מרשלי עלי פאשה לשאת ולתת עם אוברנוביץ'. כתוצאה מההסכם שחתמו, קיבלה סרביה אוטונומיה תחת השלטון העות'מאני ומילוש אוברנוביץ' הוכר כשליט שלה הבלתי מעורער, בעל תואר נסיך. החל מסוף שנת 1828 ועד הסתיו 1830 הקים הנסיך מילוש "ועדה חוקתית" שנועדה לתרגם את קוד נפוליאון לשפה הסרבית ולנסח חוקים וכללים למדינה המתגבשת מחדש. אחרי דיונים עם הוועדה, הזמין הנסיך שני משפטנים מומחים משטחי סרביה שהיו תחת השלטון אוסטרי, כדי לכתוב קובצי חוקים פלילים ואזרחיים בשביל הנסיכות הסרבית. היה מדובר בווסיליה לזרביץ', ראש העיר זמון וביובן חאג'יץ', משפטן ומשורר, חבר במועצת העיר נובי סאד. בינואר 1830 הודיע מילוש אוברנוביץ' לאספה הלאומית שכינס, כי הסולטאן העות'מאני הכיר בצו מיוחד בסרביה כישות אוטונומית בכל הנוגע בניהולה הפנימי. השלטון הטורקי אף השאיר פתוחות אפשרויות של התרחבות טריטוריאלית של ישות סרבית זו בעתיד, ביטל את כל התחייבויות האיכרים הסרבים כלפי הפאודלים העות'מאנים, נתן יד חופשית בהקמת בתי ספר, בתי משפט ומוסדות מנהל אוטונומי.
צווי הסולטאן משנת 1830 ו-1833 הרחיבו זכויות אלה לשטח גדול יותר והפכו את סרביה לנסיכות כשבראשה מילוש אוברנוביץ' כנסיך בעל זכויות תורשתיות. בבלגרד הבירה הוקמה מטרופוליה של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית, בעלת אוטונומיה ביחס לפטריארך היווני של קונסטנטינופול. בשנת 1837 בנה מילוש את הקתדרלה של בלגרד - "סבורנה צרקבה" בסגנון נאו-בארוקי. הסולטאן העות'מאני הכיר גם במעמדה של רוסיה כערבה לאוטונומיה של סרביה.
המשך שלטונו
העם הסרבי לא רווח נחת משלטונו האוטוקרטי ולעיתים קרובות ברוטלי של מילוש אוברנוביץ' ומרד תכופות נגדו. בעקבות אחת המרידות, הוא הסכים לאמץ חוקה בשנת 1835, זאת למורת רוחן של שלוש האימפריות באזור: ההבסבורגית, העות'מאנית והרוסית. שלושתן ראו בחוקה תקדים מסוכן לשלטון האוטוקרטי של עצמן. הקנצלר האוסטרי מטרניך לגלג במיוחד לעובדה שלסרביה יש דגל ואף שר חוץ משלה. בסופו של דבר ביטל מילוש את החוקה לפי דרישות הטורקים והרוסים.
בשנת 1839 הוא ויתר על הכתר לטובת בנו מילאן, שמת כעבור שבועות אחדים, ואחר כך לטובת בנו השני, מיכאילו. הנסיך מיכאילו אוברנוביץ' הודח בשנת 1842 ובית אוברנוביץ' סולק מהשלטון עד שנת 1858. בשנות הגלות שהה מילוש אוברנוביץ' באוסטריה, בההוטל עליו מאסר, אחר כך בוולאכיה.
בשנת 1858 חזר מילוש בגיל 78 לעוד שנתיים בשלטון בסרביה עד יום מותו. גם בשלטון השני שלו אופי האוטוריטרי של הנהגתו לא השתנה. ב-12 בינואר 1860 הכיר השער הנשגב בשלטונו אך סירב להכיר בזכותו להוריש אותו לצאצאיו. אחרי מות מילוש, שוב הוכתר במקומו בנו, מיכאילו.
לקריאה נוספת
- Милорад Бошњак ; Слободан Јаковљевић - Обреновићи : сакривена историја Лио : Доситеј, Горњи Милановац 2006
- Gavrilović, M. Miloš Obrenović, vols. 1–3. Belgrade, 1908–12
קישורים חיצוניים
- בית אוברנוביץ' בפרופם הסרבי "אימפריה און ליין"
- על מילוש אוברנוביץ', לפי אוגיסט ז'ירון באתר האנציקלופדי האינטרנטי Imago mundi של העיתונאי בתחומי מדע סרז' ז'ודרה 2005, גישה ב - 18 באפריל 2014
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| הקודם: אין. תואר חדש. |
נסיכי סרביה 1839-1817 |
הבא: מילאן אוברנוביץ' השני, נסיך סרביה |
| הקודם: אלכסנדר קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ', נסיך סרביה |
נסיכי סרביה 1860-1858 |
הבא: מיכאילו אוברנוביץ' השלישי, נסיך סרביה |
