מי, מה, למי, מתי, איה, איך ולמה
מי, מה, למי, מתי, איה, איך ולמה הוא כלל הגיוני שעל פיו אדם יכול לבאר ולהקיף נושא. על פי הכלל שבע השאלות האלו מקיפות כל נושא וכך אדם יודע אלו פרטים מובנים לו. לא בכל נושא צריך את כל השאלות ולא בכל נושא חייב להיות שכל השאלות רלוונטיות.
הכלל מובא לראשונה בפירושו של הרב ישראל ליפשיץ "תפארת ישראל" למסכת אבות על המשנה "דע מה שתשיב לאפיקורס" (אבות פרק ב משנה יד).
בנוסף, חיבר הרב ליפשיץ חיבור על מסכת זבחים בשם "חומר בקודש" המחולק לשבעה פרקים על סדר שבע השאלות של הכלל הזה[1].
פירוש הסדר
- מי: מי הוא המפעיל של העניין
- מה: בירור מה העניין
- למי: בירור למי שייך העניין (או "את מי")
- מתי: מתי שייך העניין
- איה: באיזה מקום שייך העניין
- איך: איך מפעילים העניין
- למה: מה התועלת להפעלת העניין
דוגמאות
למשל מצוות הנחת תפילין:
מי - גברים מעל גיל 13. מה - צריכים להניח תפילין. למי - לעצמם. מתי - כל יום, בשעות היום, מלבד שבתות וחגים. איה - בכל מקום מלבד מקומות המטונפים ׁ(כגון בית שימוש) או בבית המרחץ. איך - סדר הנחת תפילין. למה - זכר ליציאת מצרים ולקבל עול מלכות שמים.
בתרבות
המלחין יוסי גרין חיבר לחן על רעיון זה. את השיר ביצע הזמר החסידי אברהם פריד באלבומו "יחיד ורבים".
את המילים הוא לקח מהפתיחה למאמר "חומר בקדש" שהובא לעיל:
כשירצה אדם לברר לעיניו שום דבר יפה יפה, הוא צריך להשיב לעצמו תחילה על שבע שאלות, דהיינו: מי, מה, למי, את מי, מתי, איה, איך ולמה
— פתיחה למאמר "חומר בקדש" - משניות קדשים
ראו גם
הערות שוליים
- ^ חיבור זה מודפס בהקדמה למשניות זבחים, ובהקדמה לחיבור הרב ישראל ליפשיץ מציין את הכלל הנ"ל
