מלחמת הטרקטורים
מלחמת הטרקטורים הוא כינוי שניתן לעימות ממושך שנערך בשנת 1965, בו החלו ירדן וישראל במאבק השתלטות על השטחים המפורזים[1] שהשתרעו בין הקיבוץ הדתי שעלבים לבין מוצבי הלגיון הירדני באזור לטרון.[2]
רקע
במהלך הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, לא הגיעו נציגי ישראל וירדן לכלל הסכמה בשטחי הביניים באזור עמק איילון. ביחסי ירדן–ישראל חלפה החרפה בשנות השישים הראשונות, כאשר שני הצדדים החלו בסיפוח רב חשיבות שהגיע לשיאו בשנת 1965.[3] פניית האו"ם להפסיק בעיבוד הקרקע על ידי אנשי הכפרים הירדניים ואנשי הקיבוצים נחשון ושעלבים, לא נענתה, מן הסתם מפני המחשבה שמעשים אלו יתנו לגיטימציה גדולה יותר לסיפוח השטחים.
האירוע
ב-16 באוקטובר 1965 הודיעו שלטונות ירדן לתושבי הכפרים כי הם יכולים לעבד את האדמה בשטח ההפקר. הם החלו בחרישה בשטח גדול עם 4 טרקטורים תחת שמירה של חיילי הלגיון. ישראל הגישה תלונה לוועדת שביתת הנשק, אך הם המשיכו והכניסו עוד ועוד טרקטורים. מדינת ישראל קיבלה החלטה כי גם הם יפתחו בעיבוד נרחב של שטחים חדשים, מסומנים. מפקד פיקוד מרכז אלוף יוסף גבע הורה לתושבי הקיבוצים שעלבים, נחשון,[4] חולדה, הראל וצרעה לעבד את האדמה ואף שלח חיילים על מנת לאבטח את העבודה. גויסו כ-30 טרקטורים, וביום רביעי של אותו השבוע החלו בחריש. היה קיים חשש שהירדנים יפתחו באש נגד החקלאים. עקב כך נוספה לאבטחה עוד פלוגת טנקים נוספה, והרמטכ"ל יצחק רבין ביקר בחדר הפיקוד שהוקם במשטרת משמר איילון.
שבת
החרישה החלה ביום רביעי,[5] וביום שישי קיבלו בני הקיבוץ הדתי, שעלבים, הוראת צבא להמשיך ולחרוש גם באותה השבת, שבת פרשת נח. בני הקיבוץ פנו לרב הצבאי הראשי באותה התקופה, הרב שלמה גורן בשאלה האם ההלכה מתירה להם למלא אחר פקודה זו בעיצומה של השבת, שהייתה מעבר לכך גם שנת שמיטה.
הרב שלמה גורן הגיע לשעלבים בצהרי יום שישי, ולאחר שראה במה מדובר, התיר לבני הקיבוץ לחרוש בשבת. את ההיתר הביא הרב מדברי רש"י על גמרא עירובין: "עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם".[6] ומבואר שם כי אם באים לגזול אסור לחלל שבת, אך אם באים להרוג מותר לחלל שבת מפאת פיקוח נפש.[7]
בעקבות אישורו של הרב גורן המשיכו אנשי הקיבוץ שעלבים בחרישה ככמתוכנן, וכשהירדנים התחילו לחרוש הם הופתעו לראות שם[8] את בני הקיבוץ הדתי בשבת. לאחר כמה זמן הירדנים פתחו בירי[9] ומן הצד השני התקבל איום בירי, בעקבות כך נצרו הירדנים את האש והסיגו את הטרקטורים לאחור. לאחר מכן שבו למקומם גם הטרקטורים המגויסים של בני הקיבוצים.[10]
בתקרית הירי נפצע באופן קשה יצחק שצ'ופק מנחשון ואברהם אברבוך מצרעה נפצע קל,[11] שניהם פונו לבית החולים. בהודעת הדובר הירדני, הוא בישר כי בחילופי האש נהרגו 15 ישראלים ובצד הירדני כלל לא היו נפגעים, הודעה שהייתה כמובן שקרית מייסודה.
למחרת, ה-31 באוקטובר, נעשה ניסיון חוזר לחרוש בעמק איילון שהופסק שוב על ידי ירי ירדני. כאשר החריש והירי פסקו משני הצדדים הופיעו נציגי ועדת שביתת הנשק של האו“ם יחד עם נציגי צה"ל והורו על הפסקת החריש בין הקווים של שטח הפקר.
כשנה וחצי אחרי האירוע, ב-5 ביוני 1967, פרצה מלחמת ששת הימים, ועמה נגמרה פרשת שטח ההפקר באזור לטרון.
הערות שוליים
- ^ שפי גבאי, קונפליקטים בעמק השקט, דבר, 17 ביוני 1964, עמ' 4
- ^ זאב וילנאי, שעלבים וסביבותיה, ישראל: הוצאת קבוצת שעלבים, ה'תשכ"ח, עמ' 13-14
- ^ 55 שנים ל"מלחמת הטרקטורים" / גילה אלעד ארכיון נחשון
- ^ מלחמת ששת הימים שלנו - 1, באתר youtube, 4 בינואר 2020
- ^ תקרית הטרקטורים בשטח ההפקר, באתר הקשר הרב דורי, 20 באפריל 2015
- ^ רש"י על הש"ס/ערובין/פרק ד, באתר ויקיטקסט
- ^ שאלה שבועית: דיני מלחמה בשבת, באתר ישיבת שעלבים
- ^ ביקור בקיבוץ שעלבים, באתר אטרקציות וחוויות בקיבוצים
- ^ שפי גבאי, עמק-אילון הפך שוב שדה קרב, דבר, 1 בנובמבר 1965, עמ' 2
- ^ מלחמת הטרקטורים? פעם היה כאן דבר כזה, באתר ערוץ 7, א' בחשון ה'תשע"ו, ה-14 באוקטובר 2015
- ^ 50 שנה למלחמת הטרקטורים, באתר קיבוץ נחשון, 2 בדצמבר 2015
