לטרון
ערך זה עוסק ברכס בעמק איילון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
לטרון הוא רכס בעמק איילון, במרחק של כ-15 קילומטר מערבית לעיר ירושלים. הרכס שולט על הדרך לירושלים, נחשב ליעד אסטרטגי חשוב ונערכו בו קרבות מרכזיים, מימי התנ"ך ועד למלחמת ששת הימים.
מקור השם הוא שיבוש שמו של מבצר לטרון, מבצר צלבני שנבנה במקום ושנקרא בצרפתית "Le toron des chevaliers" ("מגדל האבירים" בתרגום חופשי).
היסטוריה
לטרון שוכנת בצומת דרכים חשוב. מדרום מגיעה אליו הדרך מעזה, ממערב, הדרך מיפו, ממזרח, הדרך מירושלים - שער הגיא[1] ומצפון הדרך מירושלים - מעלה בית חורון או מצפון הארץ דרך רמאללה. עובדה זו הפכה את המקום לנקודת מפתח לכיבוש ירושלים וקרבות רבים התנהלו באזור.
במאה ה-13 לפנה"ס, צבאו של יהושע בן נון הביס את חמשת מלכי האמורי באזור בית חורון. תיאור הקרב מופיע בספר יהושע.
בשנת 165 לפנה"ס, צבאו של יהודה המכבי הביס את היוונים באזור אמאוס ניקופוליס. קרב אמאוס נחשב לאחד הקרבות המוצלחים ביותר שניהל יהודה המכבי.
בתקופת מסעות הצלב נערכו באזור קרבות רבים בין הצלבנים למוסלמים. בלטרון נבנה מבצר שהוחזק על ידי מסדר הטמפלרים וננטש בשנת 1187. המבצר בלטרון הוקם כדי לתת מענה לבעיית חוסר הביטחון בתנועה בדרכים העולות לירושלים. רובו של המבצר נהרס לחלוטין בידי המוסלמים.
בשנת 1890 נבנה בלטרון מנזר השתקנים של מסדר הטראפיסטים.
במלחמת העולם הראשונה, לטרון נכבשה בידי הבריטים. בריגדה של פרשים אוסטרלים שבאה מרמלה תקפה את הטורקים שהתבצרו בצד הדרך, על גבעות לטרון ובמנזר. הצבא הבריטי, עם הפרשים האוסטרלים הקיפו את העמדות הטורקיות וכבשו אותן.
בעקבות המרד הערבי הגדול בשנים 1936-1939, שלטון המנדט הבריטי בנה במרחק קצר ממנזר השתקנים בלטרון תחנת משטרה, ששלטה על הדרך מתל אביב לירושלים. התחנה נבנתה כחלק ממצודות טגארט שבנו הבריטים ברחבי הארץ.
מחנה המעצר בלטרון
ערך מורחב – מחנה המעצר בלטרון
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים מחנה מעצר גדול בלטרון, בו נכלאו במשך השנים אלפי עצורים. תחילה שיכנו בו שבויי מלחמה גרמנים ואיטלקים. כעבור זמן קצר הורחב המחנה וכלל ארבעה אזורים: (1) לנתיני אויב, (2) לחשודים בקשר עם האויב, (3) לערבים חברי הכנופיות מאנשי המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, (4) לעצורי המחתרות היהודיות.
בין האירועים הבולטים במחנה המעצר בלטרון היו בריחת 20 עצורי הלח"י (1943), הגליית 251 עצורי האצ"ל והלח"י לאפריקה (1944) וכליאת מנהיגי היישוב בשבת השחורה (1946).
בפברואר 1948 פונו מן המחנה העצירים היהודים שנותרו בו והועברו למחנה המעצר בעתלית. בתום המנדט הבריטי ננטש המחנה ונהרס בקרבות לטרון הקשים שהיו באזור במלחמת העצמאות.
במלחמת העצמאות
- ערך מורחב – קרבות לטרון
על פי תוכנית החלוקה היה אזור לטרון בשטח המדינה הערבית. במאי 1948 השתלט הלגיון הערבי על בניין המשטרה הבריטית ששלט על הכביש היחיד המקשר את אזור היישוב לירושלים והקנה לו חשיבות אסטרטגית מרכזית בקרב על ירושלים.
בין ה-12 ל-18 במאי התנהלו במקום קרבות בין ההגנה לבין ערבים מקומיים שנסתייעו ביחידות מצבא ההצלה ובאש משוריינים בריטיים, במסגרת מבצע מכבי. בהמשך, מה-25 במאי ועד ה-18 ביולי 1948[2] התנהלה במקום סדרה של קרבות עזים בין חטיבות ההגנה וצה"ל לבין הלגיון הערבי במסגרת מבצע בן נון א' וב' ומבצע יורם בהם נהרגו 139 ישראלים ונפצעו רבים, אולם כל הניסיונות לכיבוש המקום נכשלו ולטרון נשארה בשליטת ירדן עד למלחמת ששת הימים. בין שתי המלחמות הייתה קיימת רצועת שטח מפורז ברוחב של כקילומטר עד 3 קילומטרים, אך למעשה היה זה שטח הפקר שלא היה בריבונות ישראלית ואף לא ירדנית. בשטח זה הוקמו היישובים נוה שלום, מכבים, כפר רות, לפיד ושילת. מעמדו של השטח נותר לא ברור מבחינה משפטית, ולא ברור האם הוא נכלל בתחומי הקו הירוק או לא. באזור לטרון ישבו שלשת הכפרים עמואס, יאלו ובית נובא. עם פרוץ מלחמת ששת הימים גורשו יושבי הכפרים על ידי כוחות צה"ל ב-10 ביוני 1967[3].
מצבת הפועלים המצרים
ליד לטרון, בצד הכביש לעזה, היום במסעף לקיבוץ נחשון וליישוב נוה שלום, סמוך ל"אנדרטת לטרון" לזכר לוחמי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו במלחמת העצמאות, הייתה מצבה לזכר פועלים מצרים שליוו את הצבא הבריטי בעת כיבוש הארץ מהטורקים ובנו את הדרכים הדרושות לצורכי הצבא ותושבי הארץ, ומתו בסביבה זו בסוף 1917. המצבה הייתה עשויה מאבנים ועליה היה כתוב באנגלית: שישים ושמונה אנשים מפלוגות העבודה המצריות קבורים פה.[4]. הם הובאו ארצה על ידי הבריטים בשלהי מלחמת העולם הראשונה לביצוע עבודות סלילה ובנייה. חורשת האקליפטוסים ליד עיו חילו, הצד הדרומי של הדרך הישנה מלטרון לשער הגיא, נטעה על ידי הפועלים המצרים[5].
לטרון כיום
במרוצת השנים התפתח אזור לטרון ועמק איילון והפך לאזור תיירותי מפותח בו אתרים רבים העוסקים במורשת ישראל, חקלאות, צה"ל וארץ ישראל. במקום מצויים האתרים הבאים:
- מנזר השתקנים ששוכניו מגדלים באזור גפנים וזיתים.
- אנדרטת לטרון: במסעף לקיבוץ נחשון וליישוב נוה שלום בהסתעפות מהכביש המוביל לנוה שלום הוקמה אנדרטה לזכר בני חטיבת אלכסנדרוני שנפלו במלחמת העצמאות.
- יד לשריון: בשנת 1982 הוקם בלטרון מוזיאון ואתר הנצחה של חיל השריון הישראלי בשם "יד לשריון". האתר כולל גם מוזיאון לתולדות השריון ואוסף של טנקים ורכב קרבי משוריין. משטרת לטרון מהווה חלק מהאתר ועליה לוח עם שמות הנופלים של החיל.
- פארק עוצבות השריון: פארק שהוקם על ידי קק"ל ויד לשריון. בפארק עשרות אנדרטאות של יחידות השריון.
- המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון. מיקומו של האתר נבחר, בין השאר, מכיוון שהוא נמצא בלבו של ציר הנדידה המערבי של הציפורים. במרכז הוצב מכ"ם המקיים מעקב אחרי נדידת הציפורים ברדיוס של 50 ק"מ. המכ"ם הובא מרוסיה והוסב בארץ ממכ"ם אנלוגי לדיגיטלי ומקיים מעקב אחרי הציפורים בכל שעות היממה ובכל מזג אוויר.[6]
- אמאוס ניקופוליס: אתר ארכאולוגי ובו עתיקות העיר אמאוס ניקופוליס.
- בית השלום: השוכן ליד שרידי אמאוס, משמש מאז 1993 כמנזר של קהילת בני האושר.
- מיני ישראל: פארק מיניאטורות ובו דגמים מוקטנים של אתרים ומבנים חשובים בישראל.
- מבצר לטרון: שרידיו של מבצר צלבני.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אריה יצחקי, עמק איילון ואתריו, הוצאת "תמוז", תל אביב, 1990
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת "תור" ירושלים, 1941, מהדורה שלישית - 1950
- זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עם עובד - תרבות וחינוך - תל אביב, 1978, הדפסה שלישית, עמוד 4028
- מאיר בן דב, המבצר הצלבני בלאטרון , קדמוניות ז’[3-4], תשל"ד, עמ' 117-120
קישורים חיצוניים
- בית המשפט: היישוב נווה שלום באזור לטרון אינו בתחומי מדינת ישראל
- מיכאל יעקובסון: מוזיאון חדש באתר הנצחה לטרון: מוזיאון הלוחם היהודי, 13.2.12, Xnet.
הערות שוליים
- ^ ראו בערך שער הגיא פירוט של כל הדרכים העוברות באזור הזה, לפחות עשר
- ^ דיוויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
- ^ עמוס קינן, שהיה עד למעשה כחייל מילואים, כתב על כך דו"ח, הגישו לכנסת ופרסם אותו ב"ידיעות אחרונות" ב-20 ביוני 1967 (ראו כאן, בהערות השוליים); קטע מן הדו"ח מצוטט כאן; הצלם יוסף הוכמן צילם את גירוש תושבי הכפר עמואס והריסת בתיהם (ראו כאן), ואחת התמונות מופיעה כאן.
- ^ מקור:זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל
- ^ מקור: ספי בן יוסף, ארץ קטנה גדולה, הוצאת כרטא ומשרד הביטחון, ירושלים, 1985
- ^ מקור: יוסי לשם בהרצאה
