מסאי (שבט)
בני המסאי (מכונים גם שבט המסאי או מסאים), שבט של נוודים למחצה החיים בעיקר בקניה וצפון טנזניה, והם ככל הנראה אחד מהשבטים הקדומים והעיקריים במזרח אפריקה.
למרות חדירת תרבות המערב לאפריקה והגידול בשימוש בטכנולוגיה, המסאים מנהלים את חייהם בדרכם המסורתית זה דורות, ומוכרים בעיקר בזכות לבושם המיוחד, סוג של גלימה אדומה. השמירה על החיים המסורתיים של המסאים נעשית קשה יותר ויותר במשך הזמן, לאור ההתפתחות והתיעוש המתקדמים ביבשת אפריקה כולה.
דמוגרפיה
לפי ההערכות, ישנם כמיליון בני מסאי, כששלוש מאות וחמישים אלף עד ארבע מאות וחמישים אלף חיים בקניה עצמה, בעיקר בשמורת מסאי מארה. עם זאת, דיוק סטטיסטיקות האלה מוטל בספק, בעיקר בגלל אי יעילותם של הממשלה ושירותי המפקד באזור. רובה המוחלט של אוכלוסיית המסאים חיה עדיין חיים ריכוזיים, בכפרים ובהם בקתות עשויות בוץ ועצים ומצופות בגללי בקר. רוב רובם של המסאים לא נפתחו כלפי הטכנולוגיה העכשווית והעולם המודרני וכלכלתם עדיין מתבססת בעיקר על רעיית צאן ובקר.
זיהוי אנתרופולוגי
שבט המסאי הם חלק מהקבוצה האתנית ומשפחת העמים הנילוטים, שבה חברים עוד מספר שבטים מזרח-אפריקניים. ככל הנראה, הם היגרו ונדדו מעמק הנילוס שבסודאן אל מיקומם הנוכחי, בדרום קניה וצפון טנזניה בסביבות שנת 1500 לספירה, יחד עם הבקר והצאן המבוית שלהם.
המסאים מדברים בשפה המאא, המשתייכת למשפחת השפות הנילוטיות-מזרחיות. שפה זו קשורה גם לשפת הסמבורו, המדוברת בפי שבט הסמבורו, החי במרכז קניה, וכן למספר שפות נוספות של שבטים מקומיים. ככל הנראה לכל השפות האלו היה מקור משותף, אולם הן התפצלו במשך הזמן כתוצאה מנדידת השבטים והשפעת הסביבה. רובם של בני המסאי דוברים גם סווהילית, המהווה את שפת הלינגואה פרנקה של מזרח אפריקה.
למרות שחלק גדול מהשבטים האפריקניים האחרים התארגנו עם השנים ואף הקימו ממלכות בעלות צבא חזק יחסית (כמו בני הזולו למשל, שנלחמו בבריטים בהצלחה בקרב איסאנדלוואנה), המסאים מעולם לא שינו את אורח חייהם החצי נוודי, ומעולם לא התארגנו בממלכה ובמבנה השונה משבט חצי נודד. שבטי קניה ובכללם המסאי היו מלוכדים עד שנת 1870 תחת האיגוד הפוליטי והצבאי ליבון.
תרבות ואורח חיים
תרבותם ואורח חייהם של המסאים כמעט ולא השתנו במשך השנים. למרות זאת, במאה השנים האחרונות, למסאי היה קשה יותר ויותר להתפרנס מרעיית צאן, כתוצאה מהתיעוש באפריקה ומהפיתוח המהיר בה. כדי למנוע זאת וכדי לשמר את חייהם, הקדישו ממשלות טנזניה וקניה למסאים טריטוריות ושטחי מרעה, בעיקר בשמורות הטבע מסאי מארה ונגורו-נגורו. בעבר חיו בשמורת הסרנגטי עד הפיכתה לפארק לאומי האסור לניהול לחיי אדם.
למרות המוניטין שיצאו למסאים, בדומה לשבטים אפריקניים אחרים, כלוחמים אמיצים ונטולי חת, רוב בני המסאי כלל אינם צדים את מזונם, אלא מתבססים בעיקר על בקרם וצאנם אותם הם מגדלים. המסאים משתמשים בבקר בדרכים שונות למגוון מטרות המקיפות את כל אורחות חייהם: הם אוכלים את בשרם, מכינים בגדים מעורם, מכינים את הבקתות והצריפים שבהם הם גרים מגללי הבקר ושותים בטקסים משקה העשוי מחלב המעורבב עם דם פרה.
אצל המסאים, הגברים מקיימים מסורות וטקסים רבים שעברו מדור ולדור ומאב לבנו. אחד מהטקסים המוכרים ביותר הוא 'ריקוד הקפיצות' שמבצעים בני מסאי צעירים בטקס ההתבגרות; הם מזנקים לאוויר מעמידה ישרה, כדי להפגין את חוזקם וזריזותם.
המסאיים מאמינים באל אנגאי השוכן לאמונתם בהר הגעש אול דויניו לנגאי. מאנגאי קיבלו את ההרשאה להיות רועי צאן, ואת כל הבקר שבעולם.
ארגון חברתי
החלוקה השבטית אצל המסאים נערכת לפי גילאים. שיטה זו מתייחסת לגברים. בתור ילדים המסאים מבלים עם הוריהם, רחוק מהקהילה בגידול בקר. בגילאי 15-17 הם עוברים את טקס ברית המילה. טקס זה מסמל את המעבר לבגרות, ומרגע המילה הם מוכנסים יחד עם נערים נימולים נוספים ל'קבוצת גיל'. חברי 'קבוצת הגיל' עוברים יחדיו טקסים המציינים מעבר לשלבי בגרות. השלב הראשון אחרי המילה הוא 'מורן': שלב שנמשך כשבע שנים במהלכו הם לומדים להיות עצמאיים, להכיר את ארץ המסאית, ולהתקיים במינימום של רכוש. במהלך התקופה הם מאריכים את שיערם, נמרחים בצבע אוכר, ומשוטטים עם חנית וסכין. בתום התקופה הם עוברים טקס מעבר, שבמהלכו ראשם מגולח והם הופכים ל'בוגרים צעירים'. הטקס הבא שיעבור גבר יהיה 'טקס שתיית חלב', שרק אחריו יהיה הגבר רשאי להתחתן. גיל ממוצע לנישואין של אישה הוא 17-18 וגיל ממוצע של גברים הוא 25-35, בממוצע לכל גבר יש שתי נשים.[1]
נשים
נשים בשבט המסאי חיות מציאות מורכבת ביותר. כילדות הם לומדות את מטלות הבית השונות, חליבה, בישול וכדומה.
האישה נחשבת לרכוש הגבר; היא אינה יכולה לקבל ירושה, ותפקידה העיקרי הוא גידול הילדים. למעשה, עיקר כוחו ומעמדו החברתי של הגבר נקבע לפי מספר נשותיו (אצל המסאים קיימת פוליגיניה) ולפי גודל עדר צאנו.
נשים מסאיות קלות לזיהוי בזכות ראשן המגולח, והחרוזים השזורים על בגדיהן. כמו כן, נוהגות הנשים לעקור את אחת משיניהן התחתונות.
תזונה ובריאות
בהתמודדות עם התזונה והבריאות בשבט המסאי בא לידי ביטוי בעוצמה גבוהה הקונפליקט שבין קידמה למסורת. המסאים חיים ללא מים זורמים, ובמיעוט אמצעים להגיינה. מסורותיהם כוללות טקסים שונים, כניקוב חורים באוזנים וקעקועים, אותם הם מבצעים בשטח וללא חיטוי. עם זאת, הם משמרים באופן מרתק את אורח חייהם המסורתי, ואינם מאפשרים לרוחות המערב לפגוע במסורותיהם.
התזונה המסורתית של המסאי מורכבת מחלב, דם ובשר נא, כאשר התזונה מבוססת על הבקר המגודל בשבט. התזונה בשבט המסאי עברה שינוי משמעותי וכיום התזונה בשבט המסאי מכילה גם דייסה, סוכר, פירות, ירקות ומהחלב המסאים מכינים חמאה אשר משמשת אותם רבות. אדם ממוצע בשבט המסאי שותה כליטר חלב ביום.
זיהוי חיצוני
זיהוי גופני
חירור ומתיחת תנוך האוזן מקובל בשבט המסאי כמו גם בשבטים אחרים. חומרים שונים ומשונים משומשים לחירור ולמתיחה כגון: ענפים, אבנים, חטים של פילים וקופסאות ריקות של סרטי צילום. לאורך השנים המנהג הולך ופוחת בעיקר בקרב המין הגברי. הנשים מקושטות עם חרוזים שונים בתנוך האוזן ובחלקה העליון של האוזן.
שיער
גילוח ראש נפוץ בחלק ניכר מטקסי המעבר, והוא מסמל את המעבר החדש שיתקיים בשל המעבר לשלב הבא. הלוחמים הם היחידים בשבט בעלי שיער ארוך, אותו הם קולעים בצמות צפופות. בהגיעם לגיל 3 חודשים, ניתן לילד שם וראשו מגולח. נשים אשר הפילו את עוברן בהריון קודם יעצבו את שיערן בקדמת או בקודקוד ראשן. תלוי אם איבדה בן או בת.
לבוש
הלבוש משתנה בהתאם למיקום ולגיל. לדוגמה לאחר המילה הגברית, הגברים הנימולים לובשים שחור במשך חודשים ספורים. האדום הוא הצבע האהוב ביותר בשבט המסאי, אך לבושם מורכב מצבעים נוספים, כאשר כל צבע מסמל משמעות שונה. לדוגמה לבן – שלום, כחול – מים, אדום – גבורה/לוחם/דם. ניתן לראות את שבט זה בעיקר בדרום קניה ובצפון טנזניה, ולזהותם בזכות לבושים האדום הייחודי, מעין שמלה שמשמשת את הגברים והנשים כאחד.[3]
ראו גם
- מסאי מארה - שמורת טבע שבה חיים רבים מבני המסאי, ולה העניקו את שמה.
קישורים חיצוניים
- אתי דיין - אחת משלהם, חיי עם בני שבט המסאי באפריקה, הוצאת ידיעות אחרונות 2016
- שבט המסאי באפריקה - על אורחות חייהם של המסאים באנציקלופדיה של מט"ח
- מסע עם המסאים בטנזניה, כתבתה של רונית הרשקוביץ באתר GOTRAVEL
נטע אחיטוב, לשבור את המילה: האם דווקא כלכלנים יצליחו לעצור את מילת הנשים בשבט המסאי?, באתר הארץ, 11 בפברואר 2016 
- נויה שגיב, מלכי הסוואנה, באתר ynet, 13 ביולי 2016
הערות שוליים
- ^ Sindiga Isaac, Fertility Control and Population Growth among the Maasai, Human Ecology
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים מחבר Serious Games': Licences and Prohibitions in Maasai Sexual Life, {{{שם}}}, Journal of the International African Institute - ^ L. Hodgson Dorothy, My Daughter... Belongs to the Government Now": Marriage, Maasai and the TanzanianState, Canadian Journal of African Studies
