מצבות צוער
מצבות צוֹעַר הוא כינוי שניתן ל-77 מצבות קבורה יהודיות מתקופת התלמוד (התקופה הביזנטית), שהתגלו לראשונה במחצית הראשונה של המאה העשרים בע'ור א-צאפיה שבדרום-מזרח ים המלח, בימינו בשטח ממלכת ירדן.
77 כתובות הקבורה מחופו הדרום-מזרחי של ים המלח, הן הקורפוס הגדול ביותר של מצבות בארמית-יהודית מארץ ישראל של התקופה הביזנטית. הטקסטים חרותים על אבן חול מקומית, או כתובים עליה בצבע אדום. רובם המוחלט מכילים תאריכים לחורבן המקדש, ניתן לומר שהמצבות מכסות כמעט את כל התקופה הביזנטית: הקדומה שבהן היא משנת 351 והמאוחרת מאוגוסט 590 לספירת הנוצרים.[1]
המצבה הראשונה נמצאה בשנת 1924 בסמוך לעיירה א-צאפי, המזוהה עם העיר צוֹעַר, אשר המשיכה להתקיים גם בתקופת בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד. שתי מצבות נוספות התגלו באזור במסגרת סיור גאולוגי שערכו באזור מהנדסי חברת האשלג וצילומיהן נמסרו ליצחק בן צבי. מצבות נוספות התגלו באזור במסגרת חפירות ארכאולוגיות ובחפירות שוד.
המצבות היהודיות שכתובות בארמית הן חלק מקבוצה גדולה בהרבה. רוב המצבות שנמצאו במקום הן מצבות נוצריות הכתובות ביוונית (למעלה מ-300 מצבות), מיעוטן (73) כתובות בארמית ואחת היא דו-לשונית: יוונית וארמית יחד. יש מצבות יהודיות שכתובות ביוונית, אך קשה לזהות אותן מפני שלא על כל מצבה צוירו סמלים דתיים. מפיזור המצבות בשטח עולה שבאותה תקופה לא נמנעו בצוער מקבורת יהודים לצד נכרים.
המצבות הארמיות מיוחדות בכך שכמעט בכלן מופיע תאריך (בחלקן נמחק בגלל בליה של האבן), עניין נדיר במצבות יהודיות בנות התקופה. ייחוד נוסף במצבות הארמיות הוא שהתאריך לא מצוין לפי מניין שטרות או מניין מקומי אחר אלא לפי מניין השנים מחורבן בית שני. בחלקן הגדול של המצבות מופיע גם מספר השנה במחזור השמיטין וציון תאריך בחודש. בחלק מהמצבות מצוין גם היום בשבוע. לפי הכתוב במצבות עולה שזמנן הוא מאמצע המאה הרביעית ועד הרבע האחרון של המאה השישית לסה"נ. מנתוני התאריכים שבמצבות עולה שבתקופה זו לוח השנה לא היה קבוע לחלוטין ועדיין לא נכנסו לתוכו כל הכללים שנוהגים היום בלוח השנה העברי המודרני.
ככל שעבר הזמן, נוספו למצבות עיטורים שונים: מסגרות משוננות, שורות משורטטות, מוטיבים יהודיים בולטים, כגון מנורת שבעת הקנים ולצידה ארבעת המינים ושופר, ובכמה מצבות גם היכלית. לצד אלו מופיעים בחלק מהמצבות היהודיות סמלים שמשותפים להן ולמצבות הנוצריות: ציפורים, עצים, ענפי דקל פתוחים ובמצבה אחת אפילו דג.
בחלק מהמצבות מופיעים תוארי כבוד. התואר הנפוץ ביותר הוא כהנה - הכהן. אך יש גם בעלי תפקידים נוספים בקהילה: ראש הכנסת, חזן, חבר, חכם. כל אלו תארים שמוכרים מהספרות התנאית והאמוראית, ומממשיכים לשמש גם בתקופת הגאונים - המאוחרת למצבות. במובן זה המצבות הן החוליה החסרה המעידה ששימוש בתארים אלו היה רציף.
אוצר השמות במצבות הארמיות מגוון - יש שמות תנכי"ם וארמיים - ששימשו בעיקר את היהודים, ולצדם גם שמות ערביים-שמיים ויווניים-לטיניים. שם הנפטר מופיע כמעט תמיד כפלוני בן אלמוני, ובנשים מופיע לעיתים שם הבעל.
כמו שהעיטור במצבות התפתח במשך הזמן, כן התפתחו גם נוסחאות ברכה לנפטרים: תחילה נוספה המלה שלום, ובמשך הזמן היא הורחבה בעזרת פסוקים כמו "יבוא שלום ינוח על משכבו בשלום", "יתעורר לקול משמיע שלום" ועוד.
לאור ריכוז המצבות באזור צוער דווקא, המהווה גבולה הדרום-מזרחי של ארץ ישראל לפי התנ"ך וההלכה היהודית, ולאור הימצאות מצבה שמסופר על בעליה שנפטר בחמיר והובא לקבורה בצוער, יש הסבורים כי לאתר קבורה זה הובאו נפטרים או קשישים יהודים הנוטים למות, מרחבי מואב אדום וחצי האי ערב, על מנת שיזכו להיקבר באדמת ארץ ישראל. על קהילות יהודיות שהתקיימו לאחר חורבן הבית באזור דרום מואב, ובסביבות צוער בפרט, ניתן ללמוד מארכיון בבתא מנחל חבר ממקורות חז"ל, וכן מהקוראן ומספורי מלחמות יוסף די נואס.
לשון הכתובת שעל המצבה הארמית הראשונה שפורסמה:
”תתניח נפשה דשאול בר ... דמית בריש ירח מרחשון משתה קדמיתה דשמטתא שנת תלת מא ושתין ורבע שנין לחרבן בית מקדשה שלם”.
תרגום הכתובת מארמית הוא:
"תנוח נפשו של שאול בן ... שמת בראש חודש מרחשון בשנה הראשונה לשמיטה, שנת שלוש מאות ששים וארבע לחורבן בית המקדש, שלום". משמעות הדבר שאותו שאול נפטר באוקטובר שנת 433 לספירה הנוצרית.
שלוש מהמצבות מוצגות כיום באגף לארכאולוגיה שבמוזיאון ישראל בירושלים, ומצבה נוספת שמורה במחסני המוזיאון. שתי מצבות נוספות נמצאות במוזיאון הכט בחיפה. מצבות נוספות נמצאות באוספים פרטיים ובמוזיאונים ברחבי העולם. בסמוך לאתר בו נמצאו המצבות הוקם מוזיאון על ידי ממשלת ירדן ובו מוצגות חלק מהמצבות שנמצאו במקום.
לקריאה נוספת
- אייל בן אליהו, בין גבולות - תחומי ארץ ישראל בתודעה היהודית בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשע"ד-2013, 235-233.
- יצחק בן-צבי, "שתי כתובות–קברים יהודיות ארמיות מסביבות צוער", ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ–ישראל ועתיקותיה, י (ב-ג) (טבת-סיון תש"ג), עמודים: 35- 38.
- חנה כותן ויונתן פרייס, "מצבת קבר דו-לשונית מצוער מאוסף מוזיאון הכט - הכתובת היוונית", מכמנים 15 (2001), עמ' 10- 12.
- יוסף נווה,"מצבות צוער", תרביץ, סד (תמוז-אלול תשנ"ה), עמודים: 477-497.
- יוסף נווה,"עוד על מצבות צוער", תרביץ, סח (תמוז-אלול תשנ"ט), עמודים: 581-586
- יוסף נווה, "שבע מצבות חדשות מצוער", תרביץ, סט (ד) (תמוז-אלול תש"ס), עמודים 619–635.
- יוסף נווה, "שתי מצבות קבר מצוער מאוסף מוזיאון הכט - הכתובות הארמיות", מכמנים, 15 (2001), עמודים 5–9
- יששכר שטרן, "מצבות חדשות מצוער", תרביץ, סח (ב) (טבת-אדר תשנ"ט), עמודים 117–185.
- יששכר שטרן וחגי משגב, "ארבע מצבות נוספות מצוער", תרביץ, עד (א) (תשרי-כסלו תשס"ה), עמודים 137–151.
- J. Bitton, N. Dweck and S. Fine, "Yet Another Jewush Tombstone from Late Antque Zoar/Zoora: The Funerary Marker of Hannah Daughter of Levi", in: Puzzeling Out the Past, M. J. Lundberg, S. Fine and W. T. Pitard (edi.), Leiden-Boston, 2012, pp.7-12.
- H. M. Cotton and J. J. Price, "A Bilingual Tombstone from Zo'ar (Arabia) (Hecht Museum, Haifa, Inv. No. H-3029, Naveh's List No. 18)", Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik, 134 (2001), pp. 277-283.
- H. Misgav, "Two Jewish Tombstones from Zoar", Israel Museum Studies in Archaeology, 5 (2006), pp. 34-46.
- Yiannis E. Meimaris and Kalliope I. Kritikakou-Nikolaropoulou, The Jewish Aramaic inscriptions from Ghor Es-Safi (Byzantine Zoora), Athens: National Hellenic Research Foundation, Research Centre for Greek and Roman Antiquity, 2016
- E. M. Meyers, "A Note on an Aramaic Date Formula Found at Nabratein and Zoar", Aramaic Postbiblical Judaism and Early Christianity; Papers from the 2004 National Endowment for the Humanities Summer Seminar at Duke University, E. M. Meyers & P. V. M. Flesher (edit.), Indiana (2010), pp. 49-54.
- K. D. Politis, "Chapter 2: Writing in Zoara: an overview of Greek, Aramaic and Arabic inscriptions", in: Ancient Landscapes of Zoara II: Finds from Surveys and Excavations at the Ghor as-Safi in Jordan, 1997–2018, K. D. Politis (edi.), Taylor and Francis (Routledge), Oxon and New York (2023), pp. 13-39
הערות שוליים
- ^ השנה הראשונה לחורבן היא שנת 69/70 (על פי כותן ופרייס 2001, בהתבסס על התאריך הכפול שבמצבה 4, יח במספור הישן). המצבה הקדומה ביותר: מס' 1, 282 לחורבן. פרסום קודם: נוה תשנ"ה (ו). וייתכן והיא משנת 350. המצבה המאוחרת ביותר: מס' 59, שנת 521 לחורבן.
