מקסימה (פילוסופיה)
מקסימה (בלטינית: maxima ; בגרמנית: Maxime; מתורגם גם: כלל מדריך,[1] כלל מעשי[2] או כלל פעולה[3]) היא אמירה קצרה אודות אמת כללית, עיקרון או כלל התנהגות.[4][5] מקסימה היא לרוב אמצעי פדגוגי שמטרתו להניע לפעולות ספציפיות ובעלת אוריינטציה מוסרית, אשר לעיתים קרובות מנוסח כפתגם קצר. מקסימה יכולה להיחשב לאובייקטיבית או לסובייקטיבית, מחייבת או שאינה מחייבת, בהתייחס לשיפוטו של האדם.
מקסימה ידועה היא אמרתו של התנא רבי עקיבא: ”וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (הידועה גם בכינוי "כלל הזהב").
שימושים מוקדמים
תיעוד עתיק של השימוש במקסימה קיים בהגותו של בואתיוס באומרו maximae et principales propositiones (בתרגום חופשי: "האמירות הנשגבות והכלליות ביותר").[6]
אתיקה דאונטולוגית
באתיקה הדאונטולוגית, בעיקר באתיקה של עמנואל קאנט, מקסימות מובנות כעקרונות סובייקטיביים של פעולה, אשר יישומן כרוך כחלק מתהליך השיפוט התבוני של סוכן (אנ'). השיפוט המוסרי בוחן את הפעולה או את סוג הפעולה, את התנאים שבהם היא אמורה להיתבצע, ואת המטרה או התכלית שיש להשיג על ידי הפעולה. המקסימה של פעולה מכונה לעיתים קרובות ככוונת הסוכן. במוסר הקאנטיאני, הצו הקטגורי מספק מבחן לקביעה האם הפעולות שגויות או מותרות.
בניסוח הראשון של קאנט לצו הקאטגורי בחיבורי "הנחות יסוד למטאפיזקה של המידות" כתב
עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי [Maxime] אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי
בביקורת התבונה המעשית, קאנט נתן את הדוגמה הבאה של מקסימה וכיצד ליישם אותה כעקרון שעובר את מבחן הציווי הקטגורי:
איזו צורה בתוך כלל־מדריך תצלח לחקיקה כללית ואיזו לא תצלח - בדבר זה יכולה להבחין השכל הפשוט ביותר ללא הדרכה. למשל, קבעתי לעצמי כלל־מדריך להגדיל את רכושי בכל האמצעים הבטוחים. והנה נמצא בידי פיקדון, אשר בעליו הלך לעולמו ולא הניח אחריו כל תעודה חתומה על כך. בדרך־הטבע הרי זה מקרה להחיל עליו את הכלל־המדריך שלי. ועתה מבקש אני אך לדעת אם כלל־מדריך זה יכול להיות תקף גם מבחינת חוק מעשי כללי. אני מסב אפוא את הכלל־המדריך על מקרה זה ואני שואל, אם אפשר שיקבל צורה של חוק, כלומר אם אוכל כאחת על הכלל־המדריך שלי לחוקק חוק לאמור: כל אדם רשאי להכחיש שבידיו פיקדון אם איש אינו יכול להוכיח כי הופקד בידיו. אראה מיד, שעיקר כזה כחוק יבטל את עצמו, כי יגרום לכך שלא יהא קיים פיקדון כלל. חוק מעשי, שאני מכיר בתורת כזה, מן ההכרח שיהיה כשר לחקיקה כללית.
— ביקורת התבונה המעשית, הערה ל§4, עמ' 29
כמו כן, בגישה זו לפעולה יש "ערך מוסרי" אם העיקרון שעל פיו פועל הסוכן תואם את הכוונה שלו, "מתוך המוסר". כלומר, לפעולתו של אדם יש ערך מוסרי כאשר הוא עושה את חובתו אך ורק לשם החובה, מהסיבה הנכונה. זאת להבדיל מפעולה שבדיעבד נעשה "בהתאם למוסר" ללא מחשבה תחילה, ומתוך דחף או אינטרס אישי כלשהו.
מקסימה פרגמטית
בהשפעת קאנט, צ'ארלס פרס, מאבות הפרגמטיזם, טבע את "המקסימה הפרגמטית" (אנ') בניסוחים שונים, כעקרון המנחה של הפרגמטיזם. בין היתר תיארה באופן הבא:
[פרגמטיזים היא] הדעה לפיה מטפיזיקה צריכה להתבהר בעיקר על ידי יישום המקסימה הבאה, להבהרת ההבנה: "שקולו אילו השפעות, שייתכנו להן תפיסות מעשיות, אנו מניחים שיש למושא הנתפס שלנו. ובכן, תפיסתנו את ההשפעות האלו היא כל תפיסתנו לגבי המושא".
— 1902, "Pragmatic and Pragmatism".[7]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ביקורת התבונה המעשית, תרגום: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, מוסד ביאליק, תשל"ג
- ^ הנחת יסוד למטפיזיקה של המדות, תרגום: מ. שפי, הוצאת מאגנס, תשמ"ד 1984
- ^ הנחת יסוד למטפיזיקה של המדות, תרגום: חנן אלשטיין, עליית הגג וידיעות ספרים, 2011
- ^ Definition of MAXIM, www.merriam-webster.com, 2023-05-27 (באנגלית)
- ^ https://dictionary.cambridge.org/dictionary/english/maxim
- ^ Boëthius, De topicis differentiis 1,4
- ^ Charles Sanders Peirce, William James, James Mark Baldwin, and James Seth, Pragmatic (1) and (2) Pragmatism
