מרים פרוינד-רוזנטל
| לידה | 1906 |
|---|---|
| פטירה | 18 בינואר 1999 (בגיל 93 בערך) |
| תפקיד | נשיאת ארגון נשות הדסה |
| תקופת כהונה | 1956–1960 |
ד"ר מרים פרוינד-רוזנטל (באנגלית: Miriam Freund Rosenthal; 1906–18 בינואר 1999) הייתה חוקרת, היסטוריונית, פעילה חברתית ונשיאת ארגון נשות הדסה בין השנים 1956–1960.
ראשית חייה
ילדות, נעורים ונישואים
פרוינד נולדה בעיר ניו יורק שבארצות הברית בשנת 1906. היא הייתה בתם של הארי ורבקה קוטלר (Harry & Rebecca Kottler) יהודים אמריקאים ממוצא מזרח אירופאי. למרות השתייכותם לזרם האורתודוקסי, נהגה המשפחה לפקוד את בית הכנסת עמנו-אל. פרוינד ספגה מינקות ערכי מסורת וציונות והוריה היו פעילים בארגונים פילנתרופיים יהודים שונים[1][2].
בשנת 1927 נישאה למילטון פרוינד (Milton B. Freund) לזוג נולדו שני ילדים, הארי פרוינד (Harry Freund) וד"ר מתיו פרוינד (Dr. Matthew Freund).
השכלה
בשנת 1925 סיימה את לימודי התואר הראשון ממכללת האנטר שבניו יורק. בשנת 1927 סיימה את לימודי התואר השני מאוניברסיטת ניו יורק שם עבדה כמרצה.
בשנת 1935 הוענק לה תואר דוקטורט בלימודי יהדות ארצות הברית מאוניברסיטת ניו יורק. עבודת התזה שלה עסקה בסוחרים יהודים מהתקופה הקולוניאלית בארצות הברית (Jewish Merchants in Colonial America).
פעילות פילנתרופית
מיד לאחר נישואיה מונתה פרוינד לנציגת ארגון ישראל הצעיר באזור מגוריה שבבורו פארק וכיהנה כחברת חבר הנאמנים של בית הספר היהודי "ישיבה דפלטבוש".
בשנת 1935 ביקרה פרוינד לראשונה בפלשתינה, במהלך הביקור נפגשה עם הנרייטה סאלד ממייסדות ארגון נשות הדסה שחיה באותם הימים בפלשתינה וברוז הלפרין נשיאת הארגון דאז. נשים אלה חשפו בפניה את סוגיית עליית הנוער[3], את הצורך בסיוע והקמת תשתיות של מערכת בריאות ואת חשיבות פעילותן של נשות הדסה.
הביקור בפלשתינה השפיע על פרוינד רבות ועם שובה לארצות הברית החלטה להעמיק את מעורבותה בפעילות פילנתרופית ציונית והצטרפה לחבר הנאמנות הארצי של ארגון הדסה[4] .
בשנת 1942 ובעקבות הקושי לתמרן בין משרתה, אימהות ופעילות פילנתרופית ביקשה פרוינד לסיים את פעילותה במסגרת הארגון. בשנת 1943 כשנה לאחר שלקחה הפסקה מפעילות פילנתרופית נתבקשה לשוב ולסייע לנשות הדסה, היא התפטרה ממשרתה כמרצה באוניברסיטת ניו יורק והפכה ליושבת הראש של "ועד הנוער הציוני באמריקה" (American Zionist Youth Commission) תפקיד אותו מילאה במשך חמש שנים.
בשנת 1948 שימשה כיושבת ראש הוועדה הלאומית לחינוך (National Vocational Education Chair) וסייעה בגיוס כספים לטובת הקמת מוסד אקדמי יהודי, אוניברסיטת ברנדייס שהוקם באותה השנה. בשנת 1949, עם כניסתו לתוקף של הסכם שביתת הנשק בין מדינות ערב למדינת ישראל הגיעה פרוינד לביקור בארץ ונכחה בטקס חניכת בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים[5].
בין השנים 1953–1956 שימשה כיושבת הראש של ארגון עליית הנוער במשך תקופה זו סייעה להעלאת רבבות נערים ונערות יהודיים מרחבי אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון[6] ואף הגיעה יחד עם משלחת פעילים יהודים לקזבלנקה כדי לפגוש את הרב הראשי של מרוקו ולשמוע את תלונות הקהילה היהודית המקומית לגבי יישום תוכנית עליית הנוער.
תקופת הנשיאות בארגון הדסה
בשנת 1956 נבחרה פרוינד לנשיאות ארגון נשות הדסה, תפקיד אותו מילאה עד לשנת 1960. היא נכנסה לתפקיד הנשיאות על רקע מבצע קדש וסייעה לאנשי הסוכנות היהודית בהעלאתם של רבבות יהודים לארץ מפולין והונגריה אשר חוו רדיפות אנטישמיות חוזרות ונשנות[7].
במהלך ארבע שנות כהונתה גיבשה והוציאה לפועל פרויקטים רבים ושונים. ביניהם בניית מוסד רפואי חלופי לבית החולים הדסה הר הצופים, אשר נמצא באותם ימים תחת ריבונות ירדנית. בית החולים הדסה עין כרם נחנך בשנת 1961, לפרויקט הבנייה גייסה פרוינד את האמן מארק שאגל לעיצוב שנים עשר חלונות ויטראז' המסמלים את שנים עשר שבטי ישראל ומעטרים את חלונות בית הכנסת של בית החולים גם בימינו אלו[8].
במהלך הקונגרס האוריינטליסטי העולמי ה-25 שנערך במוסקבה בשנת 1960, הציגה את מחקרה בנושא רפואה והמסורת היהודית[9].
סיום תקופת הנשיאות והמשך פעילות פילנתרופית
עם סיום כהותה כנשיאת ארגון הדסה המשיכה פרוינד להחזיק במספר תפקידים חשובים במסגרת הארגון ביניהם:
- 1956–1966 שימשה כיושבת ראש חטיבת הנשים באגודה הלאומית של בונדס ישראל (National associate chairman for the Women's Division of State of Israel Bonds)
- היסטוריונית ראשית (Hadassah's national historian) ויושבת ראש הספריות של ארגון הדסה (Hadassah's National chairman of library projects)
- סגנית נשיאת חטיבת הנשים הלאומית של אוניברסיטת ברנדייס (National vice president of The Women's Division of Brandeis University)
- מייסדת פדרציית הנוער הציוני הפנים מכללתי בארצות הברית (The Inter-Collegiate Zionist Youth Federation of America)
- חברה בארגון המייסד של ארגון התנ"ך העולמי (world bible society).
- נציגת ארגון נשות הדסה בארגון האומות המאוחדות[10].
- 1966–1971 עורכת מגזין הדסה, יושבת ראש הוועדה החינוכית של הארגון ומעורבת בייעוץ וגיבוש תוכניות חינוכיות ציוניות.
שינויים אישיים בחייה
בשנת 1968 נפטר בעלה של פרוינד כתוצאה מאירוע לב. כשש שנים לאחר מכן, בשנת 1974 נישאה בשנית להארי רוזנטל (Harry Rosenthal) איש עסקים אמריקאי יהודי ופעיל ציוני נלהב. עם נישואיהם עברו להתגורר בעיר סנט פול (St. Paul) מינסוטה ויחד הקימו קרן פילנתרופית חינוכית בחסות ארגון הדסה.
פעילות דיפלומטית למען שחרור אסירי ציון והעלאת יהודי אתיופיה
לקראת תחילת שנות ה-70 ואמצע שנות ה-80 פעלה פרוינד במסגרת המאמץ לשחרור יהודי ברית המועצות, אסירי ציון שנכלאו בבתי הסוהר הסובייטים והעלאת יהודי אתיופיה. בשנת 1970 ביקרה בברית המועצות יחד עם נכדה. בשנת 1972 ביקרה לראשונה באתיופיה ואף נפגשה עם הקיסר האתיופי היילה סלאסי[11].
לקראת סוף ימיה
גם בעשור השמיני לחייה המשיכה בפעילות בארגון הדסה וסייעה בעריכת אוסף זיכרונות וראיונות של מנהיגות הארגון (1989) "A Tapestry of Hadassah Memories" ”[12].
פרוינד סייעה בהקמת "המוסד למנהיגות צעירה" (The Young Leaders Institute) במטרה להכשיר את דור המנהיגים הבא ולהעשירו בידע אודות מורשת והיסטוריה יהודית ציונית באמצעות פעילותן של נשות הדסה[13].
בשנת 1991 נבחרה לכהן כחברת הנהלה בכירה במרכז האוניברסיטאי הבינלאומי להוראת תרבות ישראל (The International Center for University Teaching of Jewish Civilization)
באוטוביוגרפיה שכתבה אודות חייה ופועלה[14] ציינה פרוינד כי חייה עוצבו בהשפעתן של שלוש נשים: הראשונה, אמה רבקה קוטלר (Rebecca Kottler) השנייה, הנרייטה סאלד נשיאת הדסה הראשונה ואלינור רוזוולט רעייתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, האחרונה פעלה וסייעה להצלת חייהם של ילדים יהודים במסגרת עליית הנוער.[15]
ב-18 בינואר 1999 נפטרה מרים פרוינד רוזנטל כשהיא בת 93. היא הותירה אחריה משפחה רחבה החיה בארצות הברית וישראל. פרוינד הקדישה את מרבית חייה לפעילות פילנתרופית אשר הדגישה את אהבתה למסורת היהודית, לציונות ולמדינת ישראל, אותה ביקרה במהלך חייה יותר ממאה פעמים.
ספריה
- "In My Lifetime: Family, Community, Zion". Town House Press, Chestnut Ridge, New York (1989)
- "A Tapestry of Hadassah Memories". Town House Press (1994)
- Jewish merchants in colonial America: Their achievements and their contributions to the development of America". New York (1939)
- Jewels for a Crown : The Story of the Chagall Windows" (1963)
קישורים חיצוניים
- Miriam Freund Rosenthal in Jewish women archive
- Miriam Freund Rosenthal in Jewish virtual library
- Miriam Freund-Rosenthal, New York times, By Eric Pacep Published: January 22, 1999.
- יובל אליצור, מרכז תנועה ציונית חדשה הוקמה בארצות הברית, מעריב, 19 בנובמבר 1978
- Chicago Hadassah sponsors 3 years-end HMO luncheons כתבה בעיתון The Sentinel, 15 במאי 1975
הערות שוליים
- ^ אמה הייתה פעילה בתנועת הנשים "בנות ציון" (The Daughters of Zion( ובארגון נשות הדסה (Hadassah) אביה היה פעיל בארגון ציוני אמריקה )Zionist Organization of America) והיא עצמה פעילה מגיל צעיר בארגוני נוער כולל ארגון הנוער יהודה הצעיר שפעל תחת חסות ארגון הדסה (Young Judea Club of The Junior Hadassah)
- ^ Miriam Freund- Rosenthal, In My Lifetime: Family, Community, and Zion, Town House Press, 1989
- ^ באמצע שנות ה-30 ולמול עליית המפלגה הנאצית בגרמניה קמה תנועה ציונית במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית. ראשוני העולים הגיעו בשנת 1934. הנרייטה סאלד העלתה את הנושא לסדר היום וגייסה למאבק זה את ארגון נשות הדסה.
- ^ In my lifetime" p.26-28"
- ^ בספרה היא מתארת את תחושת השליחות ואת התרומה של נשות הדסה בסיוע למערך הרפואי בישראל. "In my lifetime" p. 26
- ^ "In my lifetime" p. 17-20
- ^ "In my lifetime" p.37-39
- ^ לקריאה נוספת בנוגע לאירועים שהובילו לבניית בית החולים ושיתופו של שאגל בפרויקט תיארה פרוינד בספרה Freund- Rosenthal, Miriam. Jewels for a Crown : The Story of the Chagall Windows (1963)
- ^ Medicine and the Hebraic Tradition
- ^ Bell Roselyn, . Miriam freund- Rosenthal 1906-1999, Jewish women archives, 05/04/16
- ^ "In my lifetime" p. 72-73
- ^ Freund- Rosenthal, Miriam with Rasch Lonye (ed). "A Tapestry of Hadassah Memories",1989
- ^ In my lifetime" p. 81"
- ^ In My Lifetime" p.1"
- ^ In My Lifetime" p.1"
