משה כהן (רופא)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה כהן
ד"ר כהן, פברואר 1947
ד"ר כהן, פברואר 1947
לידה 24 בספטמבר 1888
רוסטוב על הדון, האימפריה הרוסית
פטירה 4 באוקטובר 1959 (בגיל 71)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראל
תאריך עלייה 1920
השכלה
מפלגה תנועת החרות
סגן ראש עיריית תל אביב-יפו
דצמבר 1950נובמבר 1952
(כשנה ו־48 שבועות)
תחת ראש העיר ישראל רוקח

משה כהן (24 בספטמבר 1888 - 4 באוקטובר 1959) היה רופא, פובליציסט, מתרגם ואיש ציבור ישראלי יליד האימפריה הרוסית שכיהן כחבר מועצת העיר תל אביב במשך שנים רבות, סגן ראש עיריית תל אביב-יפו (1950-‏1952) ונמנה עם מייסדי תנועת החרות וקופת חולים לעובדים לאומיים (כיום לאומית שירותי בריאות).

ביוגרפיה

תמונתו של ד"ר כהן (שורה שלישית מלמעלה, השמאלי ביותר) בין תמונות חברי המועצה השישית של עיריית תל אביב, 1937.

משה כהן נולד ברוסטוב על הדון, האימפריה הרוסית (כיום רוסיה) ב-24 בספטמבר 1888 לאביו צדוק ולאמו שרה שיינדל לבית יבנוביץ. הוא למד בתלמוד תורה ובגימנסיה ולאחר מכן באוניברסיטאות בזל, ברלין והיידלברג. בשנת 1916 סיים את לימודי הדוקטורט שלו ברפואה והחל לעבוד כרופא פנימי. הוא נישא לרחל לבית נסל ולהם נולדו שלושה בנים: נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט בנימין כהן, אוריאל ורפאל.[1]

בשנת 1902 ייסד ועמד בראש אגודת הסטודנטים הציונית "פרחי ציון" ברוסטוב ובשנת 1920 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בארץ ישראל היה בין היתר רופא המושבה סג'רה ועבד בין השנים 1923 ל-1926 כרופא פנימי בבית החולים "הדסה" בתל אביב ומחברי הוועד המנהל של בית החולים. הוא עבד גם בגימנסיה העברית "הרצליה" ונמנה עם מייסדי קופת החולים לעובדים לאומיים (לימים קופת חולים לאומית).[2][3] לאחר מכן פנה אל הרפואה הפרטית.[4]

בארץ ישראל היה ד"ר כהן חבר בתנועת "הפועל הצעיר" וחבר ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב. בשנת 1922 נבחר לחבר במועצת העיר הראשונה של העיר תל אביב על ידי הסתדרות השכנים.[1][4][2]

בשנת 1930 נמנה עם מייסדי התאחדות "הביצור" ושותפות "הירקן" לפיתוח הירקנות ותוצרת הארץ. החל משנת 1931 היה פעיל בברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר).[2] ב-5 באוגוסט 1947 נאסר כהן במחנה המעצר בלטרון על ידי הבריטים לצד ראשי הערים ישראל רוקח (תל אביב), אברהם קריניצי (רמת גן), עובד בן עמי (נתניה) ואחרים.[4][3]

עם הקמת מדינת ישראל היה ממייסדי תנועת החרות, חבר מרכז תנועת החרות הראשון וראש התנועה בעיר תל אביב.[5][4] הוא כיהן כחבר במועצות העיר תל אביב השונות ובדצמבר 1950 לאחר הבחירות לרשויות המקומיות, נתמנה לסגנו של ראש עיריית תל אביב-יפו, ישראל רוקח וראש מחלקת הבריאות בעירייה.[6][7][8][9][10][11] בנובמבר 1952 התפטר מתפקידו ואת מקומו מילא כחבר מועצה מטעם חרות, דוד יוטן.[12][13][14][15]

בנוסף לפועלו כרופא וכאיש ציבור, היה כהן פובליציסט ומתרגם. הוא פרסם מאמרים בעיתונים רבים (בעיקר אלו המזוהים עם התנועה הרוויזיוניסטית), בין היתר: הארץ, חרות, דבר, המשקיף, הירדן, הצפון, סולם, הצבי, במערכה, חזית העם ובית"ר. הוא תרגם לעברית בין היתר את יצירותיהם של שמעון פרוג, היינריך היינה ואחרים.[4]

מותו והנצחתו

במשך שנים סבל ד"ר כהן ממחלת לב וב-3 באוקטובר קיבל התקף לב ופונה לבית החולים הדסה בתל אביב. ד"ר משה כהן נפטר ב-4 באוקטובר 1959 בבית החולים והוא בן 71.[16][3]

מברק תנחומים ששלח מנחם בגין למשפחתו של ד"ר משה כהן
מאת מנחם בגין

משפחת דוקטור כהן, בשם כל הידידים הריני מרכין ראשי בפני זיכרו של אישך ואביכם, נושאו הגאה של דבר המחנה הלאומי בימי שעבוד ומרד. ידיד נאמן למחתרת המשחררת. לוחם רב פעלים לשחרור עמו. המקום ינחם אתכם בתוך שער אבלי ציון וירושלים.

ד"ר כהן למנוחות, חרות, 6 באוקטובר 1959

למחרת נערך לו מסע הלוויה רב משתתפים ברחבי תל אביב. מסע ההלוויה יצא מבית החולים הדסה (בו עבד בעבר ד"ר כהן) בהשתתפות חברי כנסת, ראש העיר חיים לבנון, חברי מועצת העיר, סופרים, רופאים, עורכי דין, שופטים, רבנים ואישי ציבור נוספים. מסע ההלוויה עבר דרך רחובות בלפור, אלנבי וביאליק והארון הוצב ליד בית עיריית תל אביב. מסע ההלוויה הסתיים בבית הקברות טרומפלדור, שם נקבר ד"ר כהן בשורת קברי אבות העיר תל אביב ובוניה בקרבת עמיתיו מאיר דיזנגוף, ישראל רוקח ומשה איכילוב. בין היתר ספדו לו אברהם שכטרמן, חיים ברלין, חיים בוגר, יעקב מרידור והמשורר אורי צבי גרינברג שספד: ”ההרצליאני במנטליות של אדנות שפעמה בו נפש המשורר. ההומניסט האמיתי, כלאומי גדול חיית כי אהבת את עמך וארצך.”[17][18][19][20][21][22]

לזכרו של ד"ר כהן הוקם ברחוב דנין פינת רחוב ויצמן בסמיכות לכיכר המדינה בצפון החדש, גן ד"ר משה כהן.[23]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 חברי מועצות העיריה של תל אביב 1922–1942, באתר ידיעות עיריית תל אביב, ‏15 באפריל 1942
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 זאב ז'בוטינסקי, מכתב זאב ז'בוטינסקי - צ'רנוביץ, אל משה כהן - תל-אביב, באתר מכון ז'בוטינסקי, ‏17 במאי 1933
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 דר. מ. כהן למנוחות, באתר מעריב, ‏5 באוקטובר 1959
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה כהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3142
  5. ^ היום תוגשנה רשימות הבוחרים לעיריות ולמועצות, באתר חרות, ‏15 באוקטובר 1950
  6. ^ י. רוקח ראש עירית ת"א, באתר הצופה, ‏26 בדצמבר 1950
  7. ^ שמעון סאמט, הסכם בין הכלליים והדתיים על קואליציה במספר עיריות, באתר הארץ, ‏24 בדצמבר 1950
  8. ^ עיריות ירושלים ותל-אביב מתכנסות לראשונה, באתר מעריב, ‏24 בדצמבר 1950
  9. ^ פ. שטילר, והיה אם י. רוקח יתמנה שר..., באתר מעריב, ‏26 בספטמבר 1951
  10. ^ נבחרי ת"א-בראש מחלקות העיריה, באתר הארץ, ‏31 בדצמבר 1950
  11. ^ סופר "הצופה", ישיבת המועצה החדשה בת"א, באתר הצופה, ‏25 בדצמבר 1950
  12. ^ המשכורת לעובדי ע. ת. א. - ביום ד', באתר הארץ, ‏3 בנובמבר 1952
  13. ^ משה איכילוב - איננו, באתר הבקר, ‏17 בנובמבר 1957
  14. ^ החלו חגיגות יובל תל-אביב, באתר הארץ, ‏11 במרץ 1959
  15. ^ נקבעו שופטי פרס וויצמן של עת"א, באתר הצופה, ‏14 בנובמבר 1952
  16. ^ פורום חברות הקדישא, משה כהן, באתר GRAVEZ
  17. ^ סופר "חרות" בתל אביב, ד"ר מ. כהן - למנוחות, באתר חרות, ‏6 באוקטובר 1959
  18. ^ סופר "חרות" בתל אביב, ד"ר כהן למנוחות, באתר חרות, ‏6 באוקטובר 1959
  19. ^ ד"ר מ. כהן למנוחות, באתר הצופה, ‏6 באוקטובר 1959
  20. ^ ד"ר מ. כהן למנוחות, באתר שערים, ‏6 באוקטובר 1959
  21. ^ תנועת החרות, ד"ר משה כהן סגן ראש עירית ת"א-יפו - איננו., באתר הספרייה הלאומית, ‏5 באוקטובר 1959
  22. ^ הלווית ד"ר מ. כהן, באתר הארץ, ‏6 באוקטובר 1959
  23. ^ גן ד"ר משה כהן, באתר שלטי רחובות, ים ומספרי בתים האולטימטיבי
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0