משה עקרון
 | |
| במדי צה"ל, 1957 |
משה עקרון (אקרלינג) (30 באפריל 1922, ב' באייר ה'תרפ"ב – 26 באוגוסט 2016, ה' באלול ה'תשע"ו) היה סגן אלוף בצה"ל, ממייסדי פארק הירקון ומנכ"ל חברת פארק הירקון הראשון (1969–1986).[1]
ביוגרפיה
משה אקרלינג נולד בשנת 1922 ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית.[2]
בתקופת מלחמת העולם השנייה, ביוני 1941 [דרושה הבהרה], לאחר תחילת מבצע ברברוסה, כבש הוורמאכט את הכפר בו נולד, ואקרלינג ברח כפליט לטשקנט, בירת אוזבקיסטן. לאחר מספר חודשים עבר לסמרקנד, שם נרשם לאקדמיה הצבאית בסמרקנד וסיים את לימודיו בדרגת לויטננט (סגן), בכוחות היבשה של הצבא האדום. אקרלינג הוצב כקצין ומפקד פלוגה בדיביזיית משמר הרגלים מספר 27 (אנ') המשויכת לארמייה 62 המפורסמת של גנרל צ'ויקוב, ששמה שונה ל"ארמיית משמר ה-8", לאחר שהוענק לה מעמד של "משמר" (סיווג השמור ליחידות שהוכיחו את עצמן בקרב).
כלוחם בכוחות היבשה וכמפקד בצבא האדום, השתתף אקרלינג בקרבות על סטלינגרד, נפצע בלחימה על העיר פוזנן בפולין והתקדם בלחימה עד לברלין, שם השתתף בקרב לכיבוש ברלין מול חיילי האס אס הגרמניים וכיבוש שער ברנדנבורג והרייכסטאג. בשל ידיעת השפה הגרמנית, מלבד היותו לוחם, היה אמון אקרלינג בין היתר על חקירת שבויים גרמניים במהלך הלחימה.[3]
לאחר כיבוש ברלין וסיום מלחמת העולם השנייה, אקרלינג נשאר בברלין כשנתיים נוספות, אז שימש כקצין בצבא הכיבוש הסובייטי בגרמניה (אנ'). בשנת 1947 ערק מהצבא הרוסי לטובת עלייה לארץ ישראל. אקרלינג עלה דרך מחנה מעבר באיטליה ומשם אל מחנות ההסגר הבריטיים בקפריסין לאחר שמשחתת אנגלית עצרה את ספינת המעפילים עליה הפליג לעבר נמל חיפה. תוך סיכון חייו וחפירת מנהרות, מתחת לגדירות מחנה המעצר, הבריח אקרלינג עשרות מעפילים אל מחוץ למחנה בו שהו.[3]
שירותו בצה"ל
לאחר הגעתו לארץ ישראל, הצטרף אקרלינג לארגון ההגנה. הוא גויס כלוחם בגדוד 32 בחטיבה 3 – חטיבת אלכסנדרוני ועקב ניסיונו הצבאי בצבא האדום שימש כסגן מפקד פלוגה. רק כעבור כמה חודשים ולאחר שסופח יחד עם ארגון ההגנה לצה"ל, קיבל אקרלינג דרגת סרן, דרגה המקבילה לדרגתו בצבא האדום, ללא מעבר קורס קצינים, מתוקף עברו כקצין. בהמשך, מילא אקרלינג שורת תפקידים כגון מפקד גדוד 32, מפקד נפה ומפקד יחידת המיעוטים.
את שירותו בצה"ל בשנים הראשונות, בהשוואה לשירותו בצבא האדום תיאר עקרון כך:
לחימתי במלחמת העולם השנייה באירופה הייתה בממדים גדולים בהרבה מהלחימה שלחמנו בארץ. למשל, בארץ לא הייתה כלל התארגנות ללחימה במסגרת של גדוד או פלוגה, אלא לכל היותר הייתה התארגנות במסגרת של מחלקה, בעוד שבצבא הרוסי התאמנו יחידות בסדר גודל גדול בהרבה לקראת לחימה משותפת. גם מבחינה גאוגרפית, הממדים כלל אינם ניתנים להשוואה. באירופה יכולנו לחדור לעומק מאות קילומטרים בעורף האויב כדי לבצע פעולות התקפיות... צה"ל של אותם ימים היה אז צבא בחיתוליו וסבל מחוסר ארגון משווע. בגדוד בו שירתתי למשל, היה מספר החיילים בכל מחלקה קטן מהמקובל, ללוחמים חסרו בגדים, אוהלים ומזון והם היו עייפים באופן קבוע מהפעילות המבצעית. למפקדים לרוב לא הייתה שגרת אימונים קבעה או תוכנית פעולה חודשית, שבועית או אפילו יומית.
— משה עקרון, החיים מסערה לסערה, ישראל: "מאה", הפקה והוצאה לאור, 2004
במהלך תקופתו כקצין בצה"ל, וכחלק מדרישותיו של דוד בן-גוריון, לפיו על קצינים בכירים לעברת את שמם כתנאי להעלאה בדרגה, שינה אקרלינג את שם משפחתו לעקרון, רק כך יכול היה להתקדם במעלה הדרגות.
עקרון השתחרר בדרגת סגן אלוף מצה"ל בשנת 1957, לאחר כ-10 שנות שירות והמשיך לשרת בכוחות המילואים ולקח חלק במבצע קדש, מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
הקמת פארק הירקון
כחבר מפלגת מפא"י ונציג מחלקת הארגון במחוז תל אביב, מונה עקרון לכהן כחבר בוועדה להרחבת הפארק הלאומי וב-1969 ניהל את הפרויקט.[4] לאחר מכן נבחר לכהן כמנכ"ל הפארק הראשון.
במסגרת תפקידו, עקרון היה אמון בין היתר על הקמת מתקני השעשועים, על הקמת האגם המלאכותי בפארק בשנת 1977, על הקמת הספורטק ב-1978 ועל הקמת הגן הטרופי בפארק.[5]
אחד החידושים בזמנו, היה האטרקציה המרכזית של הילדים בתקופתו, והיא רכבת השעשועים המפורסמת של הפארק, הפעילה עד ימים אלו. את ההשראה להבאת הרכבת לפארק, שאב עקרון מפארקים ציבוריים שונים בברלין, לאחר שנשלח לגרמניה על ידי ראש עיריית תל אביב יהושע רבינוביץ, שביקש ממנו לחפש אטרקציות חדשות לפארק.
לאחר פרישתו מתפקיד מנכ"ל הפארק בשנת 1986, הומלץ על ידי יושב ראש הנהלת מוזיאון ארץ ישראל, רחבעם זאבי, לקבלת פרס איכות סביבה בישראל. על פועלו של עקרון כתב זאבי ביום 26 בדצמבר 1986: ”בתרומתו האדירה לנוף ולאיכות הסביבה... מר משה עקרון עמל במשך 18 שנים בכשרון, בחריצות, בהתמסרות ובידע למען יצירת גני יהושע, המשמשים מקום נופש ומנוחה למאות אלפי בני אדם מכל רחבי הארץ”.
עם פרישתו מתפקידו כמנכ"ל פארק הירקון, שימש עקרון כיועץ לרשויות מקומיות בנושא עיצוב סביבתי ופיתוח נוף. כמו כן, הקים בהתנדבות את גן הסלעים הצמוד לבית יד לבנים ברמת השרון.
התגורר ברמת השרון. עקרון נפטר בשנת 2016 בגיל 95.[6] הותיר אחריו אישה, שלומית עקרון, מורה, מחנכת ומנהלת בית ספר, וארבעה ילדים.
הערות שוליים
- ^ אודות פארק גני יהושע
- ^ משה עקרון, הדס הררי-צורי (ע), סיפור חיים, ישראל: הביא לדפוס: אמיר עקרון, 2001, עמ' 15
- ^ 3.0 3.1 משה עקרון, הדס הררי-צורי (ע), סיפור חיים, הביא לדפוס: עמיר עקרון, 2001, עמ' 181-185
- ^ דנקה הרניש, פארק הירקון ייפתח בחלקו, דבר, 4 במאי 1969
- ^ גני יהושע, באתר m.facebook.com
- ^ משה עקרון ז"ל | בית עלמין רמת השרון, הארץ, ידיעות אחרונות, מנוח | 27.08.16, באתר מודעות אבל, 2016-08-27
