משק פועלות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מודעה של משק הפועלות בפתח תקווה, בכתב העת השדה, 1928

משקי פועלות היו משקים חקלאיים לנשים פועלות וחלוצות ביישוב העברי בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20.

מייסדות ויעדים

במסגרת משקי הפועלות הוכשרו נשים צעירות, בדרך כלל עולות חדשות ורווקות, לעבודה חקלאית ולניהול משק חקלאי עצמאי לפרנסתן ביישובים החקלאיים החדשים: קיבוצים ומושבים. מנהיגות תנועת הפועלות בארץ ישראל אשר רכשו השכלה אקדמית באגרונומיה באירופה, בהן חנה מייזל, רחל ינאית וחנה צ'יזיק, הקימו והשתתפו בהקמתן של משקי הפועלות בארץ.

משק הפועלות הייתה אחת הדרכים של החלוצות להשתלב במעגל היצירה החקלאית ולא להידחק לתפקידיה המסורתיים של האישה - דהינו בישול, כביסה וטיפול בילדים. לעזרתן של החלוצות בא המצב הכלכלי של מלחמת העולם הראשונה, כאשר הצבא הגרמני שחנה בארץ ישראל נזקק לתוצרת חקלאית טרייה והחלוצות היו מסוגלות לספק תוצרת זו על ידי עבודה משותפת בגינות ירק. עדה מימון תיארה את המאבק של הפועלת העברית כמאבק בשלושה מישורים בו זמנית - יכולתה של הפועלת לעבוד בעבודה יצרנית ולהתקיים מתגמולי ופרי עבודתה, התארגנות לשם עזרה הדדית, הכשרה חקלאית לשם עבודה בשדה והעבודה בשדה עצמה. כל אלו לשם השוויון החברתי.[1]

הלימודים והעבודה המעשית במשקים כללו הכרות עם כל ענפי החקלאות, כגון פלחה, מטעים, לול ורפת, וכן כללים לניהול משק בית של משפחה. בנוסף להכשרה המקצועית, היו המגורים בסביבה התומכת של המשקים, שחלקם מוקמו בערים הגדולות, שלב חשוב בקליטתן בארץ של נשים, שכלל גם לימוד השפה העברית, והכרת תנועת העבודה והחברה היישובית בכללה.

החלוץ והמסאי מנחם שמואלי (ממשי) היה הראשון שהגה ב-1910 את רעיון החווה המיוחדת להכשרת פועלות חקלאיות במאמרו הפמיניסטי "לשאלת הפועלת הגלילית":[2]:

כשם שנקטנו אמצעים לחנך פועלים חקלאים, כך צריכים אנו לנקוט אמצעים לחנך פועלות חקלאיות, ואחד מהאמצעים הראשונים הוא: ליסד על־יד החווה כנרת מחלקה לגידול בהמות, עופות וכו', שעלמות תוכלנה להתלמד שם ולהתרגל בעבודה זו.

האגרונומית והחלוצה חנה מייזל העלתה את רעיון משק הפועלות בהיותה בחוות סג'רה כאמצעי להכשרת החלוצות בעבודה חקלאית ומימשה את רעיון "משק פועלות" בחוות כנרת בשנת 1911 בתמיכה כספית של אגודת נשים יהודית-גרמנית לעבודה תרבותית בארץ-ישראל שנציגתן בארץ ישראל הייתה שרה טהון.[3] בזכות פעולה זו קיבלו לחזקתן 20 חברות מכנרת חלקת אדמה בה שתלו ועיבדו גן ירקות. אספת הפועלות הראשונה התקיימה בכנרת בשנת תרע"א 1911.

משקי הפועלות

בתקופת העלייה השנייה, ב-1913 הוקם משק פועלות בחוות מגדל בו היו חברות כ-14 נשים. באותה שנה הוקמה "קבוצת הצעירות" בוגרות חוות העלמות בכנרת בחווה החקלאית הלאומית בן שמן, חווה שנסגרה במהלך מלחמת העולם הראשונה וקבוצת הצעירות התפרקה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, בתקופת העלייה השלישית פועלות וחלוצות הקימו ב-1921 משק פועלות בנחלת יהודה, ב-1922 הוקם על ידי 12 בחורות משק פועלות בפתח תקווה, ב-1923 הקימה קבוצה של 8 חברות משק בשכונת בורוכוב. משקים נוספים הוקמו בתקופת העלייה הרביעית. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, הוקמו משקי פועלות ברחבי הארץ בחדרה, ירושלים, נהלל, עפולה, עיינות ותל אביב.

המשקים נעזרו בהדרכה ובתמיכה של המוסדות המיישבים של התנועה הציונית. התקציב להקמתם של המשקים הגיע מההסתדרות הציונית, ומארגוני פילנתרופיה של נשים יהודיות בארצות הברית ומדינות נוספות, שראו בהם מפעל חיוני לצמיחתו של היישוב.

חבורת פועלות

במקביל למשקי הפועלות קמו גם קבוצות שנקראו "חבורת פועלות". על הקמת חבורות אלו החליטה ועידת הפועלות השלישית ב-1926. המטרה הייתה להקים קבוצות נשים, שמטרתן אינה עבודה חקלאית אלא עבודה קבלנית וכיבוש עבודה. למעשה, קבוצות כאלו פעלו ביוזמתן, ובתמיכת המוסדות מראשית תקופת העלייה השלישית. מטילדה הלפרין הייתה מנהלת חבורת הפועלות בתל אביב, חיותה בוסל ניהלה חבורת פועלות בטבריה, חבורה אחרת הוקמה בעפולה ואחר כך הוקמו חבורות ביישובים נוספים. חלק מהחבורות שאפו להתיישבות חקלאית ואף מימשו זאת אולם את פרנסתן לא מצאו בעיבוד גינות ירק, אלא בעבודות אחרות תוך ניהול קופה משותפת.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משק פועלות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראו: עריסתה של תנועת הפועלות, 1957.
  2. ^ ממשי, לשאלת "הפועלת הגלילית", הפועל הצעיר שנה רביעית, מספר 4, 1910, עמ' 4-6
  3. ^ ראן: עדה מימון, 50 שנות תנועת הפועלות.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0