משתמש:הבטלן/הטמנה (שבת)

בהלכה, הטמנה היא עיטוף כלי ובו מאכל חם באמצעות חומר מבודד שתפקידו לשמור על חום המאכל או להוסיף לו חום. מן התורה אין כל איסור בהטמנה, בין כאשר היא נעשית מערב שבת ובין כאשר היא נעשית בתוך השבת. אולם חכמים הגבילו את היתר ההטמנה ואסרו אותה במקרים מסוימים, משום שחששו חכמים שאם תהיה ההטמנה מותרת באופנים אלו – עלול הדבר להטעות אנשים מסוימים ולגרום להם לבצע פעולות האסורות מדאורייתא.

סוגי ההטמנה, ההבדלים ביניהם, וטעם האיסור

בגמרא במסכת שבת מבאר האמורא רבא שישנם שני סוגים של חומרים מבודדים בהם ניתן להטמין קדרה, להם דינים שונים.

• 1) דבר שאינו מוסיף הבל – חומר מבודד ששומר על חום המאכל, אך אינו מוסיף לו חום.
• 2) דבר המוסיף הבל – חומר מבודד שמלבד היותו שומר על חום המאכל, הוא גם מוסיף לו חום.

מבואר בגמרא, שישנן הגבלות על הטמנה בחומרים מבודדים אלו, והגבלות אלו מקורן בגזירות שונות שגזרו חכמים. בסוגיה זו הופיעו גירסאות שונות בדברי הראשונים, והבדלי הגירסאות יצרו מחלוקת בין הראשונים בנוגע לדיני ההטמנה.

על אף הבדלי הגירסאות, מוסכם על כל הראשונים שדיני ההטמנה בדבר המוסיף הבל חמורים מדיני ההטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל. כמו כן מוסכם, שההגבלות על ההטמנה מקורן בשתי גזירות חכמים שונות, המכונות: ׳גזירה שמא ירתיח׳ ו׳גזירה שמא יחתה בגחלים׳. אחת מהגזרות הללו נאמרה לגבי ׳דבר המוסיף הבל׳ והאחרת לגבי ׳דבר שאינו מוסיף הבל׳. אולם נחלקו הראשונים בביאור גזירות אלו, ולגבי אילו חומרים מבודדים נאמרה כל אחת מהן.

• לדעת רש"י, הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל מותרת כאשר היא נעשית בערב שבת, אולם אסור לעשותה ביום השבת עצמו. הטעם לכך הוא משום שחששו חכמים שאם יתאפשר לאדם להטמין ביום השבת בדבר שאינו מוסיף הבל, עלול להיווצר מצב שבו ירצה אדם להטמין סיר בישול בשבת, וכאשר הוא יגש לבצע את פעולת ההטמנה הוא יבחין שהתבשיל התקרר. במקרה כזה, בשל עיסוקו של האדם בפעולת ההטמנה שמטרתה לשמור על חום המאכל, עלול אותו אדם לטעות ולהרתיח מחדש את התבשיל, דבר שאסור מן התורה משום מבשל. לעומת זאת, הטמנה בדבר המוסיף הבל אסורה לחלוטין, אפילו כאשר היא נעשית מערב שבת. הטעם לכך הוא משום שחששו חכמים שאם יתאפשר לאדם להטמין סיר בישול בדבר המוסיף הבל מערב שבת, עלול להיווצר מצב שבו אדם מטמין קדרה בתוך רמץ (שנחשב לדבר המוסיף הבל) וברמץ זה עשויים להיות גחלים שאינם כבויים לגמרי. מציאות כזו עלולה להוביל את האדם לטעות ולהפוך את הגחלים ביום השבת כדי להגביר את חום כלי הבישול, דבר שאסור מן התורה משום מבעיר.
• לדעת הרי"ף והרמב"ם, הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל מותרת כאשר היא נעשית מערב שבת, אולם אסור לעשותה בשבת. הטעם לכך, לפי שיטת ראשונים אלו, הוא משום ׳גזירת שמא יחתה׳. כלומר: חששו חכמים שאם יתאפשר לאדם להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, עלול אותו אדם להטמין את כלי הבישול בתוך רמץ, וברמץ זה עשויים להיות גחלים. מציאות כזו עלולה להוביל את האדם להפוך את הגחלים ביום השבת כדי להאיץ את בישול התבשיל, דבר שאסור מן התורה. לעומת זאת, הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל נאסרה גם כאשר היא נעשית מערב שבת, בשל ׳גזירה שמא ירתיח׳. כלומר: חששו חכמים שאם יתאפשר לאדם להטמין בערב שבת בדבר המוסיף הבל, עלול הדבר לגרום לכך שהמאכל יתחמם כל כך עד שבתוך השבת הוא יגיע לרתיחה ויהיה צורך להסיר את הכיסוי ממנו כדי לקרר אותו. במקרה כזה, לאחר שמסיר האדם את הכיסוי מן התבשיל, נאסר עליו לחזור ולכסותו בגלל איסור ההטמנה בשבת. וחששו חכמים שאותו אדם יטעה ויחזיר את הכיסוי, ולכן אסרו את ההטמנה מערב שבת. לדעת ראשונים אלו, ישנו פרק זמן אחד יוצא דופן בו מותר להטמין כלי בישול אפילו בדבר המוסיף הבל, וזהו זמן בין השמשות. כיוון שבזמן זה בדרך כלל מסירים את הסירים הרותחים מהאש והם כבר אינם מבעבעים, אין מקום לחשוש שהטמנת הסיר תגרום לו לרתוח באופן שיהיה צורך להסיר ממנו את הכיסוי בשבת, ולכן לא ראו חכמים צורך לגזור את גזירתם וההטמנה מותרת בזמן בין השמשות אפילו כאשר היא נעשית בדבר המוסיף הבל.