משתמש:יושב אוהלים/ייבום

אם אדם מת ללא ילדים מצווה מהתורה לייבם את אשתו המקור לכך הוא מחומש דברים: ”כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאישה ויבמה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל” האור החיים (ספר) מפרש שעל ידי זה שייבם את אשת אחיו ויולד ילד, יהיה נחשב כאילו האח המת קיים מצוות פריה ורבייה, ישנה מחלוקת האם מצווה זו מוטלת רק על היבם או גם על היבמה.

מצוות ייבום

דיני המצווה

האחרונים נקטו שצריך שיקנה את היבמה היבם יכול לייבם רק אם הוא והמת אחים מאב, צריך להמתין שלושה חודשים מאז שהבעל מת כדי לבדוק שהיבמה אינה מעוברת, ולא תחלוץ בתוך הזמן הזה, ואם התגלה שהיבמה מעוברת, צריך לבדוק אם הוולד הוא בר קיימא, ואם מת בתוך שלושים יום מלידתו האלמנה חייבת בייבום.

צרת ערווה

אם לאח המת יש כמה נשים, ואחת מהם אסורה באיסור ערווה על היבם (כגון שהיא אחות אשתו) כל הנשים פטורות מייבום וחליצה (ושאר הנשים נקראות צרות ערווה), אבל שיטת בית שמאי ששאר הנשים חייבות בייבום וכך נהגו לייבם צרת ערווה ולמרות שלשיטת בית הלל בני הצרות שנתייבמו הם ממזרים, ולשיטת בית שמאי בני הצרות שנישאו לזרים [[פסולים לכהונה, בית שמאי לקחו נשים מבית הלל וכן להפך, אבל קודם הנישואין בדקו שאינם צאצאי הצרות.

הלכה זו היא רק ביבמה שאסורה על היבם באיסור כרת, אך יש כמה יבמות שפוטרות צרותיהן למרות שאינם אסורות באיסור כרת, ואלו, צרת סוטה ,וצרת מחזיר גרושתו, בנוסף שיטת רבי עקיבא שגם יבמה שאסורה באיסור לאו פטורה מייבום וחליצה ופוטרת צרתה.

אם היבמה נעשתה ערווה על היבם אחרי שנפלה לפניו לייבום, (כגון שהיבם נשא את אחותה אחר כך) אינה פוטרת צרתה.

האחרונים דנו, האם יש איסור של צרת ערווה או שאסורה רק מדין אשת אח.

אם המת, גירש את הערווה, או שנתגלע שהיא איילונית, או שמיאנה, או שמתה קודם שמת, מותר לייבם את שאר הצרות, משום שכעת אינם צרות ערווה.

צרת צרת ערווה

אם היו אח נוסף שהערווה מותרת לו היבמות חייבות בייבום, ואם ייבם את אחת הצרות ומת והיו לו נשים נוספות כולם פטורות מדין צרת צרת ערווה.

אשת אחיו שלא היה בעולמו

אחת מסוגי הנשים שאסורות לייבום, זוהי אשת אחיו שלא היה בעולמו, דהיינו שהיבם נולד אחרי פטירת אחיו אסור לו לייבם, ישנם שני סוגים של אשת אחיו שלא היה בעולמו הראשון שהיבם נולד אחרי שאחד מהאחים ייבם את אשת הראשון, השני שהוא נולד קודם הייבום, אך שיטת רבי שמעון שמותר לייבם אשת אחיו שלא היה בעולמו, האמוראים נחלקו האם רבי שמעון סובר שבשני המקרים מותר לייבם, או שחולק רק במקרה הראשון, טעמו של רבי שמעון הוא משום שכאשר היבם השלישי נולד היבמה הייתה אשתו של היבם השני והוא בא מכוחו ולא מכוח הראשון.

נאסרה

אם בשעת הייבום היבמה הייתה אסורה על היבם ואח"כ הותרה לו (מקרה זה שייך כאשר היה נשוי לאחותה של היבמה ואחר כך היא מתה) אסור לו ליבמה מכיוון שכל יבמה שנאסרה שעה אחת על היבם שוב אי אפשר ליבמה ואפילו אם יש עוד אחים שמותרת להם.

הראשונים נחלקו האם הטעם של נאסרה זהו משום הכלל של דרכיה דרכי נועם, או שאלו שני דינים נפרדים, מחלוקת זו תלויה מה הפירוש דרכי נועם, הסוברים שזה אותו דין מפרשים שהכוונה שיבמה שנפטרה שמייבם אין זה דרכי נועם לחזור ולהזקיקה ליבם זה, טעם זה שייך גם אם ישנם אחים נוספים שאינם אסורה עליהם, אך הסוברים שאלו שני דינים נפרדים מפרשים שהכוונה שיבמה שהותרה לשוק ונישאה לאחר אין זה דרכי ונעם לשוב ולחייבה חליצה משום שמתגנה על בעלה, טעם זה שייך רק אם אין אחים נוספים.

האחרונים נחלקו מהו הטעם שאינו יכול ליבמה אחרי שפקעה זיקת האיסור יש מהאחרונים שאמרו שהאיסור אשת אח יש לו היתר רק בשעת הייבום ויש שאמרו שהסיבה היא כי מצוות הייבום היא רק בשעת הנפילה.הרמב"ם בפירוש המשניות הסתפק מה דינה של צרת אישה שאסורה מדין נאסרה, אך ביד החזקה פסק שאסורה.

זיקה

רב ושמואל נחלקו האם יש זיקה דהיינו שלפני הייבום היבמה יש לה זיקה לייבם ומכוחה היא נקראת אשתו של היבם (זיקה היא מדרבנן) או לא שמואל סבר שיש יקה ורב סבר שאין זיקה ונפקא מינה האם מותר לשאת את קרובות החלוצה אחרי מותה (ובחייה אסור לכולי עלמא גם למאן דאמר שאין זיקה משום שאסור לבטל מצוות יבמין).

נישואין מפילים או מיתה מפלת

בגמרא מובאת מחלוקת מאיזו שעה האישה נחשבת כזקוקה ליבם שיטה אחת שמשעת המיתה נקראת כזקוקה ליבם ושיטה שניה שמשעה שנישאה למת ונפקא מינה במקום שהאח המת נשא את הצרה ואחר כך גירש את הערווה לפי הצד הראשון מותר לייבם את שאר הצרות משום שלא הייתה צרת ערווה ולפי הצד השני אסור לייבם אותה כי היא צרת ערווה.

מצוות ייבום בזמן הזה

מדאורייתא מצוות ייבום קודמת למצוות חליצה, ומצוות חליצה לעומת מצוות ייבום אינה נחשבת מצווה, אבא שאול וחכמים נחלקו, האם בזמננו מותר לייבם, שיטת אבא שאול שאסור לייבם מכיון שצריך שהיייבום יהיה לשמה ולכן בזמנינו שמייבמים לשם נוי ולשם אישות, המייבם עובר באיסור אשת אח, ושיטת חכמים שאין צריך לייבם לשמה ולכן אף בזמנינו . הראשונים נחלקו, האם אבא שאול סובר שהייבום כלל לא חל או שחל בדיעבד מדאורייתא ומדרבנן אסור, הרמב"ן סובר שלא חל, והריטב"א, סובר שבדיעבד קנה.

המשנה אומרת , שאם הייבום היה לשם זנות, בשוגג (שהיבם חשב שזו אשתו ובא עליה שלא לשם מצווה) או במזיד, או באונס , בין שהיה זה מצד היבמה ובין מצד היבם ובין אם שניהם לא התכוונו לשם מצווה הייבום חל אך הרמב"ן סובר שלפי אבא שאול הייבום לא חל כלל, והריטב"א סבר שהייבום חל גם לפי אבא שאול.

במסכת בכורות נפסקה הלכה כמו אבא שאול, וכן פסקו רש"י ותוספות, הרמב"ם והרי"ף פסקו כחכמים, השולחן ערוך פסק כחכמים, והרמ"א פסק כאבא שאול, הרב יצחק הרצוג תיקן שבארץ ישראל גם הספרדים לא ייבמו כדי שלא יראה כשני תורות, אך הרב עובדיה יוסף קבע שהספרדים כן ייבמו.

חליצה

סדר החליצה

אם אף אחד מהייבמים אינו רוצה ליבם היבמה צריכה לחלוץ בשביל להינשא לשוק, צריך לחלוץ לפני שלושה דיינים ומספיק שידעו לקרוא בתורה ואין צריך שיהיו מומחים, היבמה קוראת ”מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי” והיבם קורא ”לא חפצתי לקחתה”, לאחר מכן היבמה חולצת את נעלו של היבם מעל רגלו ביד ימין, וצריכה לעמוד בשעת החליצה, ויורקת לפני היבם על הארץ וקוראת ”ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו” ,וכל הנוכחים אומרים שלוש פעמים”בית חלוץ הנעל” .

גדר החליצה

האחרונים נחלקו מהי מטרת החליצה האם מטרתה להתיר את היבמה להינשא לשוק או שזו מצווה בפני עצמה כמו נטילת לולב, ונפקא מינה במקום שידוע שהיבמה אינה רוצה להינשא או שהיא יבמה זקנה שלא תינשא שוב ועוד נפקא מינה לעינן האם צריך לברך על החליצה.

הירושלמי דן האם החליצה מועילה רק לפטור את היבמה, או שהחליצה היא מעשה קניין (שהחולץ הוא כאילו שמקדש את היבמה ומגרשה).

האם ניתן לכפות על החליצה

הגמרא אומרת שאם היבם הוא מוכה שחין היבמה יכולה לסרב להתייבם לו, הראשונים נחלקו האם היבמה יכולה לסרב להתייבם גם מסיבות אחרות שיטת רש"י שהיא יכולה לסרב מכל סיבה שהיא אך התוספות סוברים שיכולה לסרב, רק אם היבם הוא מוכה שחין או שיש בו את אחת מהסיבות שבית דין יכולים לכפות את הבעל לגרש את אשתו מחמתם, מחלוקת נוספת בעניין האם ניתן לכף את הבעל לחלוץ יש אומרים שניתן לכופו לחלוץ ויש אומרים שאי אפשר.

היבמה אחר החליצה

האמוראים נחלקו מה דינה של החלוצה והצרות לגבי שאר האחים שיטת רבי יוחנן שהיא אסורה באיסור לאו וריש לקיש סובר שהיא אסורה עליו באיסור כרת של אשת אח. הראשונים נחלקו בשיטת רבי יוחנן באיזה איסור לאו מדובר יש אומרים שהכוונה לאיסור אשת אח שאיסורו הוקלש מכרת ללאו אך יש אומרים שזהו לאו חדש. ישנה מחלוקת נוספת ביניהם אחרי הייבום באיזה איסור נאסרו הצרות לגבי שאר האחים, לריש לקיש בכרת, ובשיטת רבי יוחנן נחלקו הראשונים האם אסורה בעשהשל אשר לא יבנה את בית אחיו ומשמע שיכול לייבם רק אישה אחת ולא שני נשים הוא או באיסור לאו.