משתמש:מראש צורים/חכמת שלמה המלך

ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

חכמת שלמה המלך מתוארת בתנ"ך כחכמה הכי גדולה בקרב כל בני האדם אשר היו לפניו ואשר יהיו לאחריו מלבד משיח בן דוד, ועל כן הוא מכונה 'החכם מכל אדם'.

רקע

מלכותו של שלמה המלך ידועה כתקופה הכי שלווה של עם ישראל מבחינה רוחנית מדינית וכלכלית כמו גם השפעתו ומורשתו הרוחנית של שלמה המלך קשורים במישרין למתנת שמים המיוחדת שבה זכה בתחילת תקופת מלכותו מתנת החכמה.

שאלת החכמה

תקופה קצרה לאחר מות דוד המלך בהתבסס מלכותו הלך שלמה המלך לזבוח אלף עולות במזבח שהיה באותם ימים בגבעון. באותו לילה נראה הקב"ה לשלמה בחלום ”בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ” שלמה פותח את בקשתו במניית החסדים שהקב"ה גמל עם דוד אביו ועמו עד כה לאחר מכן מקדים שלמה נימוק לבקשתו לאור מורכבות הסיטואציה שבה הוא שרוי מצד אחד ”וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא” ומצד שני ”וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה” ההמשך מתואר בנביא:

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט: הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ: גַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ: וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְו‍ֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ

— מלכים א', ג', י"א-י"ד

כששלמה קם הוא מבין שחלם חלום אמת, רש"י מסביר לדוגמא שכשהוא שמע את קולן של החיות והעופות הבין את שיחתם.

בפסיקתא רבתי מתואר:

"כשנגלה הקדוש ברוך הוא ואמר שאל מה אתן לך אמר שלמה מה אשאל אשאל כסף וזהב היא שיצאה בידי אשאל כבוד היא שיצאה בידי אמר שלמה ריבון העולמים חכמה אני שואל שתתן לי חכמה ומדע אמר לו הקב"ה הואיל ששאלת את החכמה חייך כל הדברים טפלים לחכמה".

כן מובא במדרש על גודל רצונו של שלמה את החכמה:

שלמה ישב בתענית ארבעים יום כדי שייתן לו המקום רוח חכמה ובינה והיה משוטט ומבקש אחריה'.

סיבת רצון שלמה את החכמה

שלמה המלך נימק את רצונו את החכמה בגלל הקושי לדון "את עמך הכבד הזה".

רש" מסביר את המשמעות של 'כובד העם' בשני אופנים:

1. משפטם של ישראל כבד מאוד - ופירושו כהמשך לדברים שהוא אמר מקודם שהם רבים, ומתוך כך יש להם עסקים רבים, ולכן כשיבואו לדין על עסקיהם לא יוכל לעיין כראוי בדינם.
2. משפטם של אלו ששופטים את ישראל שלא כדין כבד מאוד- רש"י מתאר את מצוקתו :אם יבא דין שני גוים לפני, ואטול מזה ואתן לזה שלא כדין, איני נענש, אבל ישראל הריני נענש עליו עונש נפשות, שנאמר: ”וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ”.

מציאת חן הבקשה בעיני השם

בפסוק מובא ש"וייטב הדבר בעיני ה' כי שאל שלמה את הדבר הזה" המלבי"ם מקשה, כי העובדה שתשובתו של מצאה חן בעיני ה' תמוהה, שכן החכמה כוללת את כל הטובות, אחר אשר עם קנין החכמה ימצא גם כן עושר וכבוד ואורך ימים כמו שנאמר ”אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד.” וכן נצחון האויבים ככתוב: ”טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב”, וכך נאמר במדרש שאמר: "הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל, ובחר בחכמה שעמה ימצא גם יתר הטובות גם עושר גם כבוד". ומתרץ כי שאיפתו הבסיסית של שלמה לחכמה הייתה כה חזקה עד שבשעה ששאל אותה כלל לא עלו בלבו יתר הדברים הכלולים בה על אף שידע שהחכמה כוללת אותן לא השפיעה ידיעה זו שום השפעה וכוונתו הייתה על החכמה בלבד עד כדי כך חשק בה שגם לו יצויר שהיה צריך לוותר תמורתה על אחת מטובות אלה היה מבקש את החכמה. והיות שהקב"ה חוקר כליות ולב יכול הוא להעיד שכל מטרתו ותכליתו היו להשיג חכמה ויכולת לשפוט בין טוב לרע ללא כל פנייה אחרת.

הסבר נוסף לנשיאת החן של שלמה בעיני הקב"ה בעקבות בקשתו מביא המלבי"ם בהסתמכו על הפסוק:”יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ” הדיוק בפסוק זה הוא על עצם העובדה שבקשה זו עלתה בחלומו של שלמה זאת מכיוון שהרעיונות העולים בדעתו של אדם בחלום אינם נובעים מבחירה ומהכרה שכלית אלא מהווים מעין דמיון החלום מהווה בבואה למחשבות העולות בלבו של האדם ביום ולכן מוכיח חלומו של שלמה שתשוקתו לחכמה מילאה את לבו גם בהקיץ וכי זו הייתה כל שאיפתו.

פרסום חכמתו של שלמה

אחרי החלום שחלם שלמה המלך שבו קיבל את מתנת החכמה רצה הקדוש ברוך הוא לפרסם את חכמתו לעיני כל עם ישראל לכן זימן בפניו משפט בה הוכח לעיני כל חכמתו המרובה:

במשפט זה באו לפני שלמה שתי נשים שילדו בנים בהפרש של שלושה ימים וגרו בבית אחד באחד הימים נמצא כי אחד מהתינוקים מת אצל אחת הנשים, וזו טענה מיד כי אין זה בנה וכי חברתה החליפה את תינוקה המת בתינוק החי של חברתה וחברתה הכחישה טענה זו, לאחר שכל אחת טענה שהבן החי הוא שלה ציווה שלמה המלך לחתוך את התינוק ולחלק אותו בין השתיים האחת הסכימה לפשרה ואילו השנייה נזעקה והעדיפה שהתינוק יישאר בידי זולתה ובלבד שלא יומת תגובה זו הוכיחה כי היא אכן אמו של התינוק החי ובכך סייע האמצעי המתוחכם שנקט בו שלמה להוציא את הצדק. אחר זה ”וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.” רש"י מפרש" משראו בחכמתו שמחו כולם במלכותו.

ייחודיותה של חכמתו של שלמה המלך

בנביא מתואר:

וַיִּתֵּן אֱלֹקים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם

— מלכים א', ה', ט'

חז"ל דורשים את משמעות הפסוק: "הייתה חכמתו של שלמה כנגד כל ישראל שנמשלו כחול שנאמר ”וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר” כיצד, החכמים יש בהם דעת לפי זקנתם, הסופרים יש בהם דעת, בני תורה יש בהם דעת, כל אחד ואחד יש בו דעת, ואם תקים את כל ישראל ותעמידם לעבר אחד ותעמיד את שלמה לעבר אחד שקולה היא חכמתו של שלמה כנגד כל ישראל

כן מתואר שם חכמתו לגבי אחרים:

וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב.

— מלכים א', ה', י'-י"א

בנביא מתואר 7 מעלות שהיה לחכמתו של שלמה מלך יתר על כל בני האדם, וחז"ל מסבירים זאת:

1. חכמת בני קדם,- שכל בני קדם היו בקיאים במזלות ובאסטרולוגיה. המצודות דוד מוסיף שהם גם ידעו את שפת העופות.
2. חכמת מצרים,- שהצטיינו אף הם בידיעת המזלות. המלבי"ם מוסיף שהם אף היו חכמים בחכמת הטבע ומזגי הדברים עד שהיו יכולים להפך הדברים בלהטיהם. הרלב"ג מציין שככל הנראה בימי שלמה הייתה חכמה גדולה בשתי אלו האומות.
3. מכל האדם,- רש"י פירש שזה כמשמעו= חכם יותר מכל בני אנוש. המלבי"ם מפרש שהם החכמים הגדולים וחרטומים שהיו בזמנו. ובמדרש מובא שמ"כל האדם" זה אדם הראשון שחכמתו התבטאה בקריאת השמות לבעלי החיים.
4. מאיתן האזרחי, - זה אברהם שעליו נאמר: ”מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי”.
5. הימן, - זה משה שעליו נאמר: ”בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא”.
6. כלכל, - זה יוסף שכלכל את מצרים בחכמתו ידע שבעים שפות.
7. דרדע בני מחול, - זה דור המדבר שהיו דור דעה. שנמחל להם עוון העגל. אולם רש"י מפרש איתן, הימן, כלכל, ודרדע היו אחים בני זרח בן יהודה שנאמר: ”וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע” - שהיו מהלווים המשוררים והם ייסדו את שירי הלווים שאמרו על דוכנם ולכן נאמר עליהם בני מחול על שם המחולות של השיר. בדומה לכך פירש בעל המצודות: ארבעה האנשים האלו, היו מפורסמים בדורו לחכמים גדולים.

מבחינה איכותית

מובא בתלמוד "ביקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמר לו וכתוב יושר דברי אמת על פי שני עדים" המהרש"א מפרש כי משמעות הדבר היא ששלמה על ידי חכמתו והבנתו לעומקם של דברים לאחר שקיבל את החכמה ששאל ביקש לדון כפי חפצו ודעת לבו בלי עדים והבין לבד את צפונות בני האדם וכוונתם.

סיפורי חכמתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לקריאה נוספת

• ברוך קפלינסקי, הביוגרפיה של שלמה המלך ותקופתו: קורותיו של מלך חכם כונן מקדש ובונה ערים, החברה לחקר המקרא בישראל, תל אביב 2002