משתמש:פייבל/מתנה על מה שכתוב בתורה

מתנה על מה שכתוב בתורה הוא הגדרה הלכתית בפרשת תנאים למצב לא פרופנציונלי בו מעשה או חלות על פי המשפט העברי, נתלה בתנאי הסותר דברי התורה, שבשל כך תנאי בטל ומעשה בטל. המקור לדין זה הוא מדברי רבי מאיר המובא מספר פעמים בתלמוד. עיקר הפולמוס בדין זה כשהתנה בדבר שבממון שלפי רבי יהודה המעשה קיים.

מקור

המקור לדין זה הובא בתלמוד בשם רבי מאיר:

"האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה, הרי זו מקודשת ותנאו בטל, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים."

— תלמוד בבלי, כתובות, נ"ו, עמוד א'

טעם הדין

בטעם הדין, ישנם שתי נוסחאות בין בעלי התוספות:

• יש שכתבו משום שאין זה דומה לתנאי בני גד ובני ראובן שלא התנו על מה שכתוב בתורה, והרי כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי.

• ויש שכתבו משום שכיוון שכל התנאים של בני גד ובני ראובן אינם סותרים לתורה אם כן כל תנאי צריך להתנות באופן שלא נוגד לתורה. ולא משום הכלל המשפטי של 'כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי'.

בדבר שבממון

פרשני התלמוד נתקשו רבות בטעם דברי רבי מאיר שבדבר שבממון תנאו קיים, ובטעם שאין המעשה מתבטל, והלוא רק בשל כך החיל את הקידושין.

ונחלקו הראשונים בטעם הדבר:

רבינו תם מחדש שכל המתנה על מה שכתוב בתורה הרי הוא כמפליג בדברים, וודאי אין כוונתו שאם לא יקוים התנאי יתבטלו הקידושין. וכמו הדין שהובא בתלמוד לגבי גט, "על מנת שתעלי לרקיע, על מנת שתבלעי קנה של מאה אמה". שלפי רבי יהודה הגט קיים בלאו הכי.

התוספות הביאו פירוש מחודש מאוד בשם ר"י:

"ואומר רבינו יצחק דאי לאו דילפינן מתנאי דבני גד ובני ראובן, הוא אמינא דשום תנאי אינו מבטל את המעשה, ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה, קיים, והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל את המעשה, אמרינן דדוקא כשאינו מתנה על מה שכתוב בתורה, דומיא דבני גד ובני ראובן."

ובביאור דברי התוספות ישנה נוסחא אחת באחרונים:

תנאי מילתא אחריתא

רבי אלחנן וסרמן מחדש בדברי התוספות, שגדר התנאי הוי מילתא אחריתא ('דבר אחר'), שאין הפשט שעשית המעשה תלויה וכבולה לתנאי, שאם לא יקוים התנאי כאילו לא נעשה המעשה, שזה דבר לא יתכן וכמו 'החופר בור על מנת שלא ירדו גשמים' וכי אם ירדו גשמים החפירה לא חפורה?. אלא גדר התנאי שהמעשה נעשה על כל הצדדים, והתנאי הוא רק כוח ביטול שהתורה נתנה, לאם לא יקוים התנאי.

קידושי שיור

בטעם הדבר לפי דברי הראשונים שצריך לפרשת תנאים לבטל המעשה, ולא מספיק בקידושי שיור של שאר כסות ועונה לבטל הקידושין, חלקו האחרונים בטעם זה:

הגרי"ז מחדש שבלי פרשת תנאים אי אפשר לקדש בשיור שהרי צריך לפרשת תנאים שאז התחדש שאפשר לתלות המעשה בתנאי אפילו שדבר זה לא יתכן. מכל מקום גזירת הכתוב היא.

רבי שמעון שקופ מחדש על פי מה שיסד בגלגל החוזר, שכל חלות שאם יחול יתבטל מימילא-אינו חל כלל. ועל כן בלי פרשת תנאים אין המעשה היה יכול להתבטל, שהרי חיוב שאר וכסות מעולם לא יכול לחול כדי לבטל הקידושין, משום שאם יחול יתבטל הקידושין, ואם מתבטל הקידושין גם החיוב מתבטל, ואם כן מלכתחילה לא חל, ועל כן צריך לפרשת תנאים לבטל המעשה.

דינים נוספים

ערך מורחב – כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון

כשהתנה בדין דרבנן, לפי רוב הפוסקים תנאו קיים . אולם יש מן הפוסקים שכתבו שתנאו בטל, וזאת משום הדין של כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, שאז נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה.

ללא כוונה

מתנה על מה שכתוב בתורה, שלא מתכוון לעקור דבר מן התורה, כגון שאמר הריני נזיר על מנת שאגלח בבית חוניו וסבר שמותר, כתבו התוספות שהתנאי מועיל.

דוגמאות

המונח מתנה על מה שכתוב בתורה מופיע במגוון מקומות בתלמוד. ישנם ארבעה מקומות המוגדרים כעיקר סוגיית מתנה על מה שכתוב בתורה:

1. "האומר איש פלוני בני בכור לא יטול עם אחיו לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"ו, עמוד א') : אין בכוחו של אדם להעביר הירושה מהבכור לשאר אחיו. והמפרשים נתקשו בדין זה שהרי אין צריך פה למתנה על מה שכתוב בתורה שהרי הוא לא בעל דברים לשנות הירושה. וישנם חילוקי דעות באחרונים בטעם הדבר:

הקצות החושן חידש שגדר מתנה על מה שכתוב בתורה לאו דווקא אם תלה קיום חלות או מעשה נגד דברי התורה, אלא גם כשדיבר כנגד התורה נחשב כ'מתנה'.

האמרי משה מחדש שבלי הדין של מתנה על מה שכתוב בתורה היה יכול לשנות סדר הירושה, שכן בעל דברים הוא, משום שמכוחו וזכותו יורשים.

2. "האומר לחבירו על מנת שלא תשמטני שביעית, שביעית משמטת שהתנה על מה שכתוב בתורה" (תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ג', עמוד א'): המלוה כסף לחבירו והתנה שלא ישתמט החוב בשמיטה, החוב משתמט בשביעית, משום מתנה על מה שכתוב בתורה. אבל אם אמר על מנת שאין לך עלי דין הונאה, אין לו עליו דין הונאה.

3. "האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי הונאה, יש לו עליו הונאה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"א, עמוד א'): דין הונאה מושתת בתורה ואי אפשר לעוקרו על ידי תנאים. עוד מבואר, שאם לא ודאי עקר תנאו קיים.

4. "הריני נזיר בתנאי שאשתה מן היין הרי זה נזיר ואסור ביין (תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף י"א, עמוד א'): מי שקיבל על עצמו נזירות בתנאי שיוכל לעבור על הנזירות אסור בזה משום מתנה על מה שכתוב בתורה. אולם עם אמר זאת בדרך שיור, לפי רשב"ג הרי זה נזיר ומותר ביין. ובתוספות שם נתקשו בטעם החילוק בין 'המקדש אשה על מנת שאין שאר כסות ועונה שתנאו בטל' ולא אומרים שהתכוון לשייר.

להלכה

להלכה פרשני התלמוד פסקו כרבי יהודה, שבדבר שבממון תנאו קיים.