משתמש:רפי כהן/דיבור בלע"ז

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מכלולזציה.

דיבור בלע"ז הוא דיבור בשפות זרות. בהלכה נידון דיבור בלע"ז האם הוא דבר מותר, שלילי או אף איסור ממש. יש הסוברים כי אסור ליהודים לדבר בשפות שאינן לשון הקודש.

אטימולוגיה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לעז בלשון חז"ל הוא שם כולל לשפות שאינן לשון הקודש, הדובר אותן נקרא "לועז" ונזכר בתהלים "בית יעקב מעם לֹעֵז"^{[דרושה הבהרה]}. בלשון חז"ל גם במשמעות דברי גנאי "הוצאת לעז" בלשנים מעריכים כי משמעותה המקורית של המילה היא "דברים שאינם מובנים". בתקופות מאוחרות יותר פירשו את המילה כראשי תיבות בדיעבד ללשון עם זר או "לשון עבודה זרה".

מעלת לשון הקודש

במקורות נודעת חשיבות רבה לדיבור בלשון הקודש דווקא, וזאת משני טעמים: א. עקב מעלתה וטהרתה של השפה משאר השפות. ב. כחלק מיחודו של עם ישראל והבדלתו מן האומות. במדרש מובא, שבזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים: שלא שינו לשונם, שמם, שלא דיברו דילטוריא (לשון הרע) ושלא היו פרוצין בעריות . ומקובל באחרונים^{[דרושה הבהרה]} שישנו עוד מדרש בו מוזכר שנגאלו בזכות ג' דברים: שלא שינו שמם לשונם, ומלבושם.

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

איסור הלכתי

מעבר לזה ישנם מקורות שיש איסור לדבר ובעיקר להנהיג את שפתו בקביעות בלשונות העמים:

שיטת הסמ"ג

שלא ללכת בחוקות הגויים, לא במלבושיהן ולא במנהגיהם שנא': 'ולא תלכו בחוקות הגוי' וגו' ויקרא כ' כג'] ונאמר 'ובחוקותיהם לא תלכו' (ויקרא יח' ג') ונאמר 'השמר לך פן תנקש אחריהם' וגו' (דברים יב' ל'), הכל בענין אחד הוא מזהיר שיהא ישראל מובדלין מן הגויים במלבוש, במנהג, בדיבור וכן הוא אומר 'ואבדיל אתכם מן העמים' (ויקרא כ' כו')

— סמ"ג לאוין נ'

.

דעת הרמב"ם

הרמב"ם על איסור ההליכה בחוקות הגויים הביא דגמאות לאיסורים שונים שנכללים בזה אך את 'אקט' הדיבור בלעז לא הביא, ויש^{[דרוש מקור]} שראו בכך ראיה שדעתו שדיבור בלעז אינו אסור. אך דבר זה אינו מוסכם א. כיון שנכלל בדבריו 'וכל כיוצא בהן'. ב. שהרמב"ם מנה שם רק דוגמאות איסור הכוללות מעשה- כפי שסיים בהלכה שם, שאם עבר באחת מהדוגמאות שכתב, לוקה. והרי מלקות היא רק על עבירה הכוללת מעשה, ואם כן היות ובדיבור אין מעשה, לא מנה דוגמה זו, למרות שכאמור, עצם האיסור ישנו גם בדיבור .

דעת המהר"יק

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

וזאת על פי דברי המהרי"ק [מהר"י קולון] המובאים בבית יוסף ועולה מדבריו שבכדי להיכלל באיסור הליכה בחוקות הגויים נצרכים שני תנאים: האחד בכוונת הפעולה דהיינו שיכוון בפעולת האסורה להידמות לגויים. התנאי השני הוא באופי הפעולה והוא אחד מן השניים או שאופי הפעולה הוא שהפעולה ללא הגיון ופעמים אף תמוהה [וטעם תנאי זה הוא שבכך שעושה פעולה זו שמשוללת היגיון, ודאי עושה זאת להידמות לגויים.]. או שאופי הפעולה הוא שהפעולה לוקה בחוסר צניעות וענווה.

וא"כ עולה לנו וכמבואר במהרי"ק שם, שני היתרים באיסור ההליכה בחוקות הגויים: היתר א': אם יחסר תנאי א' הנ"ל דהיינו שאינו מכוון להידמות לגויים אלא עושה זאת לתועלת או לאיזה צורך שאז יהא מותר. היתר ב': אם יחסר תנאי ב' דהיינו שאין בפעולה שלילת ההיגיון וכן אינה לוקה בחוסר צניעות וענווה יהודית, ולדוגמה נביא: אם למשל הגויים המציאו איזשהי אופנה חדשה בלבוש, יהא מותר ללבוש אותה, היות ואין בזה חוסר היגיון וכן אין בזה חוסר צניעות .

וא"כ יש לומר שדיבר בלע"ז כגון אנגלית, מקביל להיתר השני שהבאנו היות ובדיבור בלע"ז חסר את תנאי ב' לאיסור היות ובדיבור בלע"ז אין שלילת ההיגיון וכן אין בזה חוסר צניעות.

אך הסמ"ג שכן אסר דיבור בלע"ז כנראה סבר שמספיק תנאי א' של המהרי"ק לאיסור, והיינו שכל שמתכוון להידמות לגויים אסור [גם אם חסר את תנאי ב' של המהרי"ק]. אך יש לומר לפי זה שאם מכוון לתועלת כגון לפרנסה וכדומה שאז אין גם את תנאי א', יהא מותר גם לסמ"ג.^{[דרושה הבהרה]}

קושיה על שיטת הסמ"ג

מדברי הירושלמי עולה לכאורה כי יש איסור כזה מגזירת חכמים: במעשה של עליית התנאים לעליית חנניה בן חזקיה בן גרון וגזרו י"ח גזירות, מובא בירושלמי לדעת רבי שמעון בר יוחאי אחת מהן היתה 'על לשונן' (בכלל שאר גזירות שנועדו להרחקה מאומות העולם). ומזה נראה שאין איסור מהתורה לדבר בלעז כדברי הסמ"ג. מקשים האחרונים

=דרכים שונות בעניין

תירוץ א': תפקיד חז"ל בהקשר איסור הליכה בחוקות הגויים, הוא רק לקבוע אלו מקרים נכללים, בפסוק של התורה, אך היום- לאחר שכללו המקרה, הוא אסור מהתורה. ותירוץ זה מבוסס על פי דברי הבית יוסף, ששואל על הטור שפסק שאדם הקרוב למלכות מותר בכל הדוגמאות שמנה הטור בדבר האיסור של הליכה בחוקות הגויים, ושאל הב"י כיצד התירו חז"ל לקרוב למלכות איסור תורה של הליכה בחוקות הגויים

ועונה ב': א. אדם הקרוב למלכות בידו לבטל גזירות וא"כ חשוב כהצלת נפשות. ב. היות והתורה לא פירטה את המקרים הכלולים באיסור ההליכה בחוקות הגויים אלא כתבה בסתמות 'ובחוקותיהם לא תלכו', היא השאירה לחכמים את התפקיד לקבוע מה נכלל, והם קבעו שקרוב למלכות אינו נכלל. עד כאן דבריו. ולפי תירוץ ב' זה, כאמור, עולה, שתפקיד חז"ל הוא להכליל את המקרים באיסור ההליכה בחוקות הגויים, וא"כ יש לומר שבאמת כהסמ"ג דיבור בלע"ז אסור מן התורה ומה שכתב הרושלמי שגזרו זאת חז"ל, הכוונה היא שהם הכלילו זאת בפסוק .

תירוץ ב': באמת האיסור דיבור בלע"ז הוא איסור מהתורה, אלא שהכוונה בירושלמי 'על לשונן' היא שגזרו לענין קבלת עדות, שלא לקבל עדות בלע"ז וכפי שפירש זאת ה'פני משה' שם על הירושלמי, שעל לשונן זו גזירה הנכללת יחד עם המשפט הבא שם בירושלמי 'על עדותן', והיינו שלא מקבלים עדות בלע"ז.

תירוץ ג': שבאמת כהסמ"ג דיבור בלע"ז אסור מן התורה, ומה שגזרו חז"ל דיבור בלע"ז הוא גם באופן המותר מהתורה כמובא בשיטת המהרי"ק - דהיינו כשמדבר כך לצורך ותועלת, שגם אז חז"ל אסרו אם יהא רגיל בכך כפי שכתב קרבן העדה שם שחז"ל גזרו דוקא ברגיל וז"ל 'שלא ירגיל אדם עצמו ובניו לדבר בלשון עכו"ם'.