נג'מטין ארבקאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. נג'מטין ארבקאןטורקית: Necmettin Erbakan;‏ 29 באוקטובר 1926 בסינופ27 בפברואר 2011 באנקרה) היה אסלאמיסט[1][2] פוליטיקאי טורקי. הוא היה מספר פעמים ממלא-מקום ראש ממשלת טורקיה ומ-28 ביוני 1996 עד 30 ביוני 1997 ראש ממשלת טורקיה. הוא נחשב למנטור (הפוליטי) של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.[3]

חייו הפרטיים

לאחר שלמד בבית הספר בקייסרי, טרבזון ובאיסטנבול, החל ללמוד הנדסת מכונות, אותה סיים באוניברסיטה הטכנית באיסטנבול בשנת 1948. הוא המשיך את לימודיו באאכן. בשנת 1953 כתב את הדוקטורט באוניברסיטה הטכנית באאכן בנושא "תיאוריה על התהליכים עד להצתה במנוע הדיזל". לאחר מכן עבד בתחום המחקר וכמהנדס בחברת Deutz, שם היה מעורב בפיתוח הטנק לאופרד 1.[4] 1965 הפך לפרופסור באוניברסיטה הטכנית באיסטנבול.

כפוליטיקאי

בשנת 1970 ייסד ארבקאן את המפלגה הראשונה של תנועת Millî Görüş – דעה לאומית: מפלגת הסדר הלאומית ("Millî Nizam Partisi", בראשי תיבות: MNP). עם זאת, מפלגה זאת נאסרה שוב בשנת 1971. בשנת 1973 הקים את מפלגת הישועה הלאומית ("Millî Selamet Partisi", בראשי תיבות: MSP), עמה היה ארבקאן סגן ראש הממשלה בין השנים 1974–1978 בשלוש קואליציות שונות.

הוא השתתף ההפיכה הצבאית בינואר 1980 אך נעצר בספטמבר והיה עליו להימנע מעיסוק בפוליטיקה למשך עשר שנים, שהסתיים במשאל עם בשנת 1987. באותה שנה נבחר ארבקאן ליו"ר מפלגת הרווחה, איתה היה ראש הממשלה בין השנים 1996–1997. על פי המשרד להגנת החוקה בסקסוניה התחתונה, ארבקאן ניצל את זמנו כראש ממשלה לקידום האיסלאמיזציה במדיניות פנים וחוץ. מדיניות ממשלתו הקואליציונית התנגשה במהירות עם תורת המדינה החילונית שהקים כמאל אטאטורק, והצבא שרואה בעצמו את עמוד התווך העיקרי של החילוניות התערב. ב-28 בפברואר 1997 הכתיבה ההנהגה הצבאית למועצה לביטחון לאומי תזכיר שקרא לממשלה לנקוט בחבילה של צעדים נגד התנועה האיסלאמיסטית. יישומם לא היה מקובל על ארבקאן והוא התפטר ב-30 ביוני 1997. הנפילה הזוחלת הזו בלחץ הצבאי זכתה לכינוי "ההפיכה הפוסט-מודרנית".[5] מפלגת הצדקה הטורקית הוצאה אל מחוץ לחוק על ידי בית המשפט החוקתי בדצמבר 1997 ועל ארבקאן שוב נאסר לעסוק בפוליטיקה למשך חמש שנים בגין המרדה. ארבקאן ואחרים תבעו את בית הדין האירופי לזכויות אדם נגד האיסור המפלגתי, אך זה הותיר את האיסור על כנו בשנת 2001 ובשנת 2003.[6]

מפלגת החסד נוסדה כיורשת של מפלגת הרווחה בדצמבר 1997. פעילותה נאסרה ביוני 2001. כתוצאה מכך, נוסדה ביולי 2001 מפלגת "האושר" בעוד שהאגף רפורמי בראשותו של רג'פ טאיפ ארדואן התפצל בהצלחה ונקרא "מפלגת הצדק והפיתוח". בשנת 2001 ארבקן הפך ליו"ר מפלגת האושר לאחר תם עונש ההרחקה שלו מהפוליטיקה בשנת 2003.

בכינוס של מפלגת האושר ביולי 2010 התרחש סכסוך עם יו"ר המפלגה, נומן קורטולמוש, מכיוון שהוא לא כלל את בני משפחתו וחבריו של ארבקאן ברשימת הבחירות שלו להנהלת המפלגה. לאחר שהמחלוקת הפנימית המפלגתית החריפה באוגוסט ותיק בית משפט עבור מפלגת האושר הורה על בחירות חדשות בספטמבר. באוקטובר 2010 התפטר קורטולמוש כיו"ר והקים את מפלגת קול העם החדשה.[7] ב-18 אוקטובר 2010 ארבקאן נבחר למנהיג המפלגה של מפלגת האושר.

הרשעות

בסוף 2003 הורשע ארבקאן בעבירות מרמה וזיוף מסמכים (139 תיקים) בקשר לכספי המפלגה של מפלגת הצדקה האסורה. עם זאת, הוא עדיין נחשב למנהיג והוגה דעות מוביל בתנועת הדעה הלאומית. בנוסף לדין מאסר במקור של יותר משנתיים, שארבקן עיכב כמה פעמים ואשר הוסב לבסוף למעצר בית על ידי חוק ממשלת ה-AKP בשנת 2006, חויב ארבקאן לשלם 2.6 טריליון לירות טורקיות (2.6 מיליון לירות טורקיות חדשות). עד שנת 2007 חוב זה גדל לסביבות 12 טריליון לירה טורקית (ישנה) (12 מיליון YTL) בגלל ריבית. רשימת הנכסים אותה ביקש ארבקן נדחתה על ידי הרשויות השיפוטיות כלא מלאה. על פי דיווחי העיתונים משנת 2003, היה ארבקאן בין היתר בבעלותו בית קיט על הבוספורוס בשווי של 17 מיליון דולר אמריקני.[8] לבסוף, לאחר החרמת מגורי הקיץ שלו באלטנולוק (מחוז באלקסיר) ושלושה בתים אחרים,[9] נתפסה גם הפנסיה לשלושה חודשים בסך 20,000 יטול.[10] האיסור על ארבקאן לעסוק בפוליטיקה הסתיים באפריל 2009.[11]

ב-27 בפברואר 2011 נג'מטין ארבקאן נפטר מאי-ספיקת לב באנקרה. גופתו נקברה בבית העלמין מרכזאפנדי ברובע זייטינבורנו באיסטנבול ליד אשתו נרמין ארבקאן, שמתה בשנת 2005. ארבקן הותיר אחריו שלושה ילדים.

תפקידים

ארבקאן היה משוכנע שהאסלאם הוא הישועה היחידה לאנושות, שלדעתו הוכחה מדעית והיסטורית. נאמר כי ארבקאן הכניס את "מונחי" המפתח האידאולוגיים "Millî Görüş" ("דעה לאומית") "ואדיל דוזן, ("צו צודק") לדיון הטורקי-איסלאמי, מכיוון שבטורקיה, הרואה עצמה כחילונית, התפשטות של "אסלאמי" צו "(İslamî nizam) איסור על השלכות צד "ומסיבות" פליליות עלול להיגרם. הספר "Millî Görüş", שנכתב על ידי ארבקאן בשנת 1973 ותורגם כ"השקפה עולמית לאומית", נחשב לאידאולוגיה של מפלגת הישועה הטורקית. ארבקאן רצה לאחד את האזרחים הטורקים תחת מטריית הלאומיות והאסלאמיזם ולהקים מדינה איסלאמיסטית בטורקיה.

באמצע שנות ה-80 אימץ נג'מטין ארבקאן את האידאולוגיה "צו צודק" שפיתח סולימאן קאראגילה בשנת 1976 כמצע למפלגת הרווחה וב-1991 פרסם את הספר "אדיל אקונומיק דוזן" ("צו כלכלי פשוט").[12] ארבקאן הניח סדר עולמי בן שני חלקים: מה שמכונה "צודק", "סדר עולמי" המבוסס על האסלאם, שקבע את כל תקנות החיים החילוניות והדתיות. הוא תיאר את הפוליטיקה המערבית כ"בטלה "או" צו שגוי", מכיוון שהיא לא התבססה על צדק אלא על כוח.[13]

המערב נשלט על ידי "אימפריאליזם גזעני, כלומר ציונות". זה נוצר לפני 5765 שנה באמצעות "ספר קסמים שנקרא קבלה". ארבקאן דיבר בגלוי על מזימה עולמית ציונית לכאורה ועל העובדה שהציונות ארגנה את כל מסעי הצלב, יצרה את "כת הפרוטסטנטיות" והאשימה אותם בהקמת המסדר הקפיטליסטי.[14]

דו"ח ארצי של קרן קונרד אדנאואר, שהתפרסם בשנת 2003, ציטט את ארבקאן באומרו "בהחלט נעלה לשלטון, אך האם זה יקרה עם או בלי שפיכות דמים זו שאלה פתוחה" ופירש זאת כראיה ל"רדיקליזם שלו תנועה".[15]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נג'מטין ארבקאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Ein türkischer Islamist, taz.de; abgerufen am 28. Januar 2017.
  2. ^ Islamist Erbakan liebt starke Worte, Berliner Zeitung (online); abgerufen am 28. Januar 2017.
  3. ^ Kemalismus: Atatürk – Erdogans großes Vor- und Feindbild. 2013-06-17.
  4. ^ Gunnar Köhne: Stunde der Wahrheit für Väterchen „Derca“; Berliner Zeitung vom 8. Juli 1996
    Türkischer Islamist der ersten Stunde. Der „Hodscha“ Necmettin Erbakan wird achtzig; FAZ vom 28. Oktober 2006, S. 5.
  5. ^ Dietrich Jung: Religion und Politik in der Türkei. Säkularistische Theokratie oder kemalistisches Panopticon? In: Re|ligion — Staat — Politik. Zur Rolle der Religion in der nationalen und internationalen Politik. Westdeutscher Verlag, Wiesbaden 2003, S. 83–98, auf S. 83.
  6. ^ GRAND CHAMBER JUDGMENT IN THE CASE OF REFAH PARTISI (THE WELFARE PARTY) AND OTHERS v. TURKEY 13. Februar 2003 Press release issued by the Registrar
  7. ^ Kurtulmuş resigns as Saadet leader in Turkey Hürriyet Daily News and Economic Review, 1. Oktober 2010
  8. ^ türkische Tageszeitung Zaman am 4. Juli 2003 zum Thema Villen am Bosporus
  9. ^ Erbakan goes bankrupt(הקישור אינו פעיל, 2018-12) laut Vatan, Turkish Press Scanner der Turkish Daily News, 16. Juni 2008
  10. ^ Erbakan should be pardoned(הקישור אינו פעיל, 2018-12) by Yusuf Kanli, TDN, June 17, 2008
  11. ^ Saban Kardas: Turkey’s Veteran Islamist Erbakan Visits Iran. In: Eurasia Daily Monitor. Vol. 6/Issue 76, 21. April 2009.
  12. ^ Claudia Dantschke, Eberhard Seidel, Ali Yıldırım: Allah ist immer dabei taz vom 2. September 2000
  13. ^ Mike Roth: Islamischer Studententag in Hagen. Umstrittene Organisation Milli Görüş wirbt um Nachwuchs; Deutschlandfunk, 2. April 2007; Schaubild zum Geschichtsverständnis von Erbakan in https://acikerisim.tbmm.gov.tr/xmlui/bitstream/handle/11543/2631/199601001.pdf?sequence=1&isAllowed=y(הקישור אינו פעיל) ; aus: Necmettin Erbakans Adil ekonomik düzen; Ankara 1991, S. 96.
  14. ^ Am 1. Juli 2007 in der Türkei ausgestrahltes Interview mit Erbakan: https://www.youtube.com/watch?v=s4XVwjfN-Yo englische Übersetzung von Memri, ins Deutsche übersetzte Auszüge: Karl Pfeifer: Von „Bakterien“ und anderen „Zionisten“ (Wiedergabe auf hagalil.com, 6. September 2007); Die Jüdische, 5. September 2007
  15. ^ Wulf Eberhard Schönbohm: Die neue türkische Regierungspartei AKP – islamistisch oder islamisch-demokratisch?; Konrad-Adenauer-Stiftung, Länderberichte, Sankt Augustin, 19. Februar 2003
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0