נוסח המסורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עץ יחס לקרבה שבין עדי היחס השונים ל"נוסח המקורי" (בתחתית התרשים). נוסח המסורה מיוצג בסימון MT (בימין התרשים)

נוסח המסורה (ובקיצור נוה"מ או MT) הוא כינוי לנוסח המקרא כפי שעולה מקבוצה של נוסחים שהוגהו על ידי בעלי המסורה בטבריה במאה העשירית לספירה וממשיכיהם. אין זה נוסח אחד ויחיד, אלא קבוצה של נוסחים הקרובים זה לזה עם הבדלים קלים ביניהם. לצד משפחת-נוסח זה קיימים נוסחים אחרים בהעתקות ובתרגומים חיצוניים, השונים ממנה במידה זו או אחרת, כמו הנוסח השומרוני, נוסח השבעים ונוסח קומראני אשר משתקף מהמגילות שנמצאו במדבר יהודה. נוסח המסורה נחשב קאנוני ומקודש ביהדות. להבדיל, גם התרגומים הפרוטסטנטיים למקרא מתבססים עליו וכן הוא נחשב לנוסח הבלעדי גם אצל הקראים.

היסטוריה

במהלך הדורות עסקו המסוראים להגיה את נוסח המקרא ולזקקו, משיבושים שנפלו על ידי מעתיקים וסופרים בלתי דייקנים. לצורך כך נמסרו מאות רשימות שונות, כללים וסימנים לזיכרון שנשמרו בעל פה. חז"ל העריכו את חשיבות המסורה בשמירת נוסח המקרא, ואמרו: ”מסורת - סייג למקרא” (משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"ג). עוד אמרו: "למה נקראו הראשונים סופרים? שהיו סופרים כל אותיות שבתורה"[1]. עזרא הסופר קבע את הנוסח המדויק שבידינו על פי הספרים המדויקים שנמצאו בזמנו[2].

שיטת ההכרעה על פי רוב עדי הנוסח המדויקים, נמצאת במסכת סופרים:

אמר ר' שמעון בן לקיש, שלשה ספרים נמצאו בעזרה, ספר מעון, ספר זעטוטי, ספר הוא. באחד מצאו כתוב מעון, ובשנים מצאו כתוב מעונה אלהי קדם, וקיימו שנים וביטלו אחד; באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ובשנים מצאו כתוב וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד; באחד מצאו כתוב אחד עשר הוא, ובשנים מצאו כתוב אחד עשר היא, וביטלו אחד וקיימו שנים

מסכת סופרים פרק ו הלכה ד

.

ברבות השנים חלו הבדלי נוסח, רובם מזעריים בדקדוק ואיות, בין הספרים. בתלמוד נאמר ש"אין אנו בקיאים בחסירות ויתירות"[3]. עם הזמן התגבשו הבדלים עיקריים בין הנוסח הארץ ישראלי הנקרא "נוסח מערבאי" שמייצגה האחרון היה אהרן בן אשר, לנוסח בני בבל הנקרא "נוסח מדינחאי", שמייצגה העיקרי היה משה בן נפתלי, גם הוא מדקדקני טבריה[4]. דוגמה לדבר ניתן למצוא בפסוקים רבים המופיעים בתלמוד בבלי שאינם תואמים לנוסח שלנו[5]. בעוד שהכרעת ההלכה נקבעה כפי התלמוד הבבלי, בנושא המסורה היתה הבכורה לארץ ישראל ונקבעה הלכה כבן אשר[6].

במחקר

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המסורה הטברנית

בהיסטוריה של נוסח המסורה מבחינים בין 3 תקופות:

נוסח קדם המסורה, כפי שנמצא בכתבי קומראן, מאופיין בריבוי גרסאות והבדלים בין כתב יד למשנהו. אולם בתקופה שלאחריה, במגילות שנמצאו במערות מדבר יהודה מהמאה ה-2 לספירה מסתמנת יציבות בנוסח, ואין כמעט הבדלים בין עדי הנוסח שנמצאו בתחילת אותה תקופה, לסוף אותה תקופה - בגניזה הקהירית.

בעלי המסורה שפעלו בטבריה במאה העשירית לספירה, עמלו לקבוע מערכת אחידה של נוסח, שתשמר את הנוסח שהיה קיים בזמנם ותסייע בהעתקה מדויקת שלו. כך הם פיתחו את הסימנים לניקוד, ולטעמי המקרא, ואת חיבורי המסורה (מסורה גדולה ומסורה קטנה) הנותנים מערך שלם של סימנים לזכירת מופעים חריגים של מילה בטקסט, ועוד. על מידת דייקנותם מעיד האבן עזרא: ”ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה ונשבעו חמשה עשר מזקניהם, ששלש פעמים הסתכלו כל מלה וכל נקודה, וכל מלא וכל חסר” (אבן עזרא שמות פרק כה פסוק לא).

עבודתם של בעלי המסורה זכתה להכרה רבה, ונוסח זה הועתק מדור לדור והתקבל כנוסח השליט של המקרא בכתבי היד העבריים. ולמעשה כמעט כל כתבי היד שלאחר מכן הקיימים בידינו כיום מושתתים על נוסח זה. כך גם כל מהדורות הדפוס של התנ"ך מושתתות על נוסח זה, למעט שיבושים קלים שנפלו בהעתקות ובהדפסת המהדורות השונות.

בעשורים האחרונים, יצאו לאור מספר מהדורות חדשות העמלים על ניקוי השיבושים שנפלו בנוסח המסורה במהדורות הדפוס השונות, והם מנסים לשחזר ככל הניתן את נוסח המסורה המקורי, כפי שנכתב במאה העשירית לספירה. זאת תוך הסתמכות על כתבי יד הקדומים שהתגלו בימינו, כתר ארם צובא, כתב יד לנינגרד, כתב יד קהיר, כתב יד ששון, ועוד, כאשר כל מהדורה בוררת את כתב היד הנראה בעיניה כמדויק יותר על פני שאר כתבי היד שנמנו לעיל, או יוצרת נוסח אקלקטי (צירוף נוסחים שונים) מכמה נוסחים[7]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0