נינה פינטו אבקסיס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נינה פינטו אבקסיס
לידה אשקלון
מקום מגורים ישראל
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
חוקרת פולקלור והומור ועמיתת הוראה במרכז לחקר הלאדינו

נינה פינטו-אבקסיס (197122 ביולי 2019) הייתה חוקרת פולקלור והומור ועמיתת הוראה במרכז לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן. מחקריה מתמקדים בלשון החכיתיה ובתרבותם של יהודי צפון מרוקו. כלת פרס בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח לשנת תשע"ה[1] ופרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת ה'תשע"ח[2].

ביוגרפיה

נינה פינטו-אבקסיס נולדה וגדלה באשקלון, למשפחה דוברת חכיתיה, שמוצאה מטיטואן בצפון מרוקו. אביה היה מהנדס בניין ואמה פקידה בבנק.[3] בעלת תואר ראשון ותואר מוסמך בספרות עברית מהאוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיה ניהלה קריירה תקשורתית, במסגרתה בשנים 1996-1995 כתבה והגישה את תוכנית הרדיו לספרות "קראתי ספר" ברשת א' של קול ישראל[4] ובהמשך שימשה ככתבת לענייני משטרה בעיתון "הארץ".[5]

בשנים 20012008 הייתה מרצה במחלקה לספרות עם ישראל ולימודי הבעה עברית במכללה האקדמית אשקלון. היא כתבה את עבודת הדוקטורט בחוג לספרות עברית ופולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית, בהנחייתם של פרופ' גלית חזן רוקם ופרופ' יעקב בן טולילה, בנושא "הומור בכינוים בקרב יהודי טיטואן דוברי החכיתיה: זהות פרטית מול זהות קולקטיבית". בעד מחקר זה זכתה לפרס ע"ש רפאל פטאי מן האוניברסיטה העברית ובפרס מכון בן צבי לעבודת דוקטור. החל בשנת 2009 לימדה במרכז "סלטי" לחקר הלאדינו במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן קורסים בתחום הפולקלור, והחל בשנת 2012 הייתה עמיתת מחקר במרכז. בנוסף, לימדה קורסים והייתה מרכזת הוראה בספרות עברית ובלימודי תרבות לתואר מוסמך באוניברסיטה הפתוחה.

תחום התמחותה העיקרי של פינטו-אבקסיס היה חקר הפולקלור והלשון של יהודי מרוקו הספרדית, תוך בחינת הווי חייהם במדינות המקור ועד למשברי הזהות עם הגירתם ממקור מוצאם. היא תרמה להנכחתה של החכיתיה בישראל והייתה אחת החוקרות היחידות בתחום זה. תחומי מחקר נוספים שבהם עסקה הם הפולקלור ההומוריסטי הנהוג בקרב ערביי ישראל וסיפורי החיים של דוברי לאדינו ובהם ניצולי שואה מיוון. החל ב-2015 כיהנה כיועצת למועצת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו.

בשנת 2014 הוציאה לאור את ספרה, "הטווס, המגוהץ וחצי האישה: כינויים הומור ופולקלור בשיח היום-יום של יהודי טיטואן דוברי החכיתיה". הספר הוא מחקר מקיף אודות יהודי צפון מרוקו, שבתוך כך מציג את נסיבות היווצרותו של הומור אתני בעל סממנים מקומיים ייחודיים וסממנים אוניברסליים, תוך התמקדות בלשון ותרבות החכיתיה של יהודי טיטואן. החכיתיה היא הניב של לאדינו שדברו צאצאי מגורשי ספרד בצפון מרוקו, אותה דוברים מספר אלפי יהודים הפזורים בישראל, בדרום אמריקה ובארצות המערב. במסגרת המחקר תיעדה פינטו אבקסיס מסורות אוראליות רבות, ובכך תרמה לשימור לשון ותרבות החכיתיה, שהן בתהליכי היעלמות עקב התפזרות הקהילות דוברות החכיתיה ותהליך רה-היספניזציה שהחל בקרבן עוד במאה ה-19 (במסגרתו יהודים רבים זנחו או הצניעו את השימוש בחכיתיה לטובת הספרדית המודרנית). על כתיבת ספר זה, זכתה פינטו אבקסיס בפרס בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח לשנת תשע"ה.

בעקבות גילוי סרטן במערכת העיכול, כתבה פינטו-אבקסיס קובץ סיפורים "מחר אני הולכת" שמספר על התמודדות עם הסרטן.[6][7]

פינטו-אבקסיס הייתה נשואה, אם לשניים והתגוררה בתל אביב.

פינטו-אבקסיס נפטרה ביולי 2019, לאחר מאבק ממושך, במחלת הסרטן.


פרסומים

ספרים

  • הטווס, המגוהץ וחצי האישה: כינויים, הומור ופולקלור בשיח היום-יום של יהודי טיטואן דוברי החכתייה, ירושלים: מכון בן צבי, תשע"ד - 2014.
  • סיפורים אינטימיים, הוצאת דביר, 2017.
  • מחר אני הולכת, כנרת זמורה דביר, 2019.

מאמרים

  • "פסח בטיטואן, פורים בגיברלטר ותשעה באב באלקאזר: מנגנוני בידול בקרב קהילות מרוקו הספרדית בראי תוצרי הפולקלור", 'מכאן - איל פריזינטי 8 (2015), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמ' 495–521.
  • "השתקפות זהותם של ערביי ישראל בכינויים פרטיים המבוססים על העברית" (בשיתוף ד"ר האני מוסא), מחקרי ירושלים בספרות עברית ובפולקלור יהודי כח' כרך ב' (2013), 2, עמ' 737–753.
  • "הומור בכינויים בקרב יהודי טיטואן דוברי החכיתיה", הומור מקוון 2 (2013), האגודה הישראלית לחקר ההומור.
  • "הכינויים כסוגה פולקלורית ייחודית-המקרה של קהילת יהודי טיטואן דוברי החכיתיה", איל פריזינטי 4 (2010), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמ' 31–50.
  • "דפוסי הענקת כינויים בקרב יהודי טיטואן דוברי חכיתיה, לאדינר 5 (2009), אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 89–137.
  • "הפתגם הספרדי-יהודי בצפון מרוקו - על מילה בשעתה זהב מעלתה", פעמים 117 (2009), עמ' 145–154.
  • "חה חה וחה" ו"האירופית": הבדלים מגדריים בשימוש בכינויים בקרב יהודי טיטואן", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כ"ו (2008), האוניברסיטה העברית בירושלים, עמ' 87–110.
  • בין ספרדית לחכיתיה:הקנטות והלצות בין שלוש התרבויות בטיטואן, יהדות מרוקו: מורשת הגות ואמנות 1 (ינואר-יוני 2015), עמ' 54–55.
  • "El entramado de las relaciones entre las comunidades jud?as del Marruecos espaol en el espejo del chiste y el mote", el presente 2 (2008), pp.283-290.
  • Towards the Inclusion of Nicknames in the Genres of Folklore: The Case of Tetuan's Jewish Community", Folklore (2013), pp.135-154

קישורים חיצוניים

סרטוני וידאו

הערות שוליים

  1. ^ ד"ר נינה פינטו-אבקסיס, כלת פרס בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח לשנת תשע"ה, חדשות בר-אילן, 29 במרץ 2015
  2. ^ אשר קשר, הסיפורים האינטימיים של ד"ר נינה פינטו-אבקסיס, באתר mynethodhasharon.co.il, ‏16.1.18 (ארכיון)
  3. ^ דוד לוי, הלכה לעולמה הסופרת כלת פרס רה"מ ובת אשקלון, נינה פינטו-אבקסיס, באתר כאן דרום - אשקלון, ‏2019-07-22
  4. ^ נינה פינטו-אבקסיס, באתר library.osu.edu
  5. ^ עופר אדרת, החייתה את שפתם הנכחדת של יהודי צפון מרוקו, באתר www.haaretz.co.il, ‏25.7.19
  6. ^ חן ארצי סרור, "בתוך הגיהנום הזה, יחד עם מוות באה גם התשוקה", באתר ynet, ‏2019-07-03
  7. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה מספר 26265483:1
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31407235נינה פינטו אבקסיס