נעמי קיס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. נעמי קיס (1941–1985) הייתה פמיניסטית יהודייה-אמריקאית ופעילת שמאל בישראל, חברת מפלגת מחנה של"י. נולדה וגדלה במשפחה ציונית בניו יורק וביקרה לראשונה במדינת ישראל ב-1965, במסגרת כתיבת הדוקטורט שלה על הבחירות. שנתיים לאחר מכן עלתה ארצה ועבדה כמרצה בחוג למדעי המדינה האוניברסיטה העברית בירושלים.
פעילותה למען הפנתרים השחורים
עם פרוץ מאבקה של תנועת "הפנתרים השחורים" בשכונת מוסררה בראשית שנות ה-70, נרתמה קיס לסייע לחבריה בייעוץ, וזאת בעקבות הזדהותה עם המאבק וניסיונה הרב במחאה נגד מלחמת וייטנאם וזכויות השחורים בארצות הברית. היא אמנם לא הצטרפה כחברה בארגון באופן רשמי, אך סיפקה לחבריו הדלים ציוד, כמו רשמקול להקלטות, ואף הציעה לקנות עבורם מכונת שכפול ליצירת כרוזים, מכספי סל הקליטה שקיבלה כעולה חדשה. קיס ארגנה סימפוזיונים בנושא מאבק "הפנתרים" באוניברסיטה העברית, שבה גם הדפיסה עבורם מדי פעם בפעם חומרים שונים, כמו "הגדה של פסח בנוסח הפנתרים".[1]
פעילותה בשמאל
קיס הייתה חברה בתנועת של"י ("שלום לישראל, שוויון לישראל") עם הקמתה בשנות ה-70 על ידי לובה אליאב ומרשה פרידמן. ב-1977 היא השתתפה ב"וועדה למען שלום צודק" בפריס בהשראת ברית המועצות ובהשתתפות ארגוני שמאל מכל העולם, שבה נקבע כי ארגון אש"ף הוא הגוף היחיד המוסמך לייצג את הפלסטינים. בשובה אמרה קיס: "לא הייתי מאושרת כאשר אמרו שם שהציונות היא אויבת האנושות".[2] לימים מונתה קיס לעמוד בראש מועצת של"י ולייצג את התנועה בוועדת הפנים של ההסתדרות. בין היתר ביקרה בחברון, שם נפגשה עם ערבים מקומיים והביעה את התנגדותה ליישוב היהודי בעיר.
פעילותה בתנועה הפמיניסטית
קיס סייעה למרשה פרידמן בפעולותיה בתנועה הפמיניסטית בישראל, שהעלתה על הפרק נושאים כמו אלימות נגד נשים, מניעת סרטן השד, פיקוח ילודה, הזכות של נשים לבצע הפלה מלאכותית ועוד. עם זאת, כאשר הקימה פרידמן את מפלגת הנשים ב-1977, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, קיס סירבה להצטרף אליה. בסופו של דבר, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
פרסומיה
נעמי קיס (עורכת) בהשתתפות דן כספי, דעת קהל תעמולה ופוליטיקה (מקראה), ירושלים, האוניברסיטה העברית/הפקולטה למדעי החברה, תשל"א (1971).
נעמי קיס, "מדיניות חוץ ודעת קהל בישראל, 1967-1974", בתוך המקראה: בני נויברגר (עורך), דיפלומטיה בצל עימות - סוגיות נבחרות במדיניות החוץ של ישראל, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1984.
הנצחתה
על שמה רחוב במזרח ירושלים, סמוך לשער שכם ולשכונת מוסררה.
הערות שוליים
- ^ טלי לב ויהודה שנהב, "אל תקרי פועל אלא פנתר, הפנתרים השחורים ופוליטיקת הזהויות בראשית שנות השבעים", תיאוריה וביקורת גיליון 35, עמ' 152, הערה 35
- ^ יעקב העליון,"אנשי הקצוות גם מימין וגם משמאל עלו מאמריקה", מעריב 22 בפברואר 1980
- אבי כצמן, הקשרת השמאלית, כותרת ראשית, 8 במאי 1985.
