סויוז TM-30

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סויוז TM-30
טלאי משימה
Soyuz-tm-30-patch.svg
נתוני משימה
חללית סויוז TM
כן שיגור LC-1 ,קוסמודרום בייקונור
שיגור 4 באפריל 2000, 05:01:29 UTC
נחיתה 16 ביוני 2000, 00:44 UTC
49°54′N 67°12′E / 49.900°N 67.200°E / 49.900; 67.200
משך המשימה 72 יום, 19 שעות ו-42 דקות
אות קריאה Енисе́й - היניסאי
מספר קטלוג לוויינים [1]
מאגר המידע הלאומי [2]
נתוני חללית
משגר סויוז
פעילות
תחילת הליכת חלל 12 במאי 2000, 10:44 UTC
סיום הליכת חלל 12 במאי 2000, 15:36 UTC
נתוני מסלול
מספר הקפות 1,145
אפוגיאה 384 ק"מ
פריגיאה 358 ק"מ
זמן הקפה 91.97 דקות
נטיית מסלול 51.69 מעלות
תחנת עגינה תחנת החלל מיר
תאריך עגינה 6 באפריל 2000, 06:31:24 UTC
תאריך עזיבה 15 ביוני 2000, 21:24 UTC
צוות
אנשי צוות 2
משימות קשורות

סויוז TM-30, הידועה גם כמיר EO-28, הייתה משימה בתוכנית סויוז, המשימה המאוישת ה-39 והאחרונה אל תחנת החלל מיר. המשימה מומנה על ידי החברה הפרטית מיר-קורפ במטרה לתקן ולהפעיל מחדש את התחנה. הצוות גם חידש את אספקת התחנה והעלה את מסלולה ל-360 × 378 ק"מ. הגבהת מסלול התחנה, שבוצעה על ידי מנועי חלליות הפרוגרס M1-1 ו-M1-2, הפכה את פגישתם של מיר ותחנת החלל הבינלאומית בחלל לבלתי אפשרית (כדי למנוע התנגשות אפשרית), כפי שביקשה נאס"א. משימה זו הייתה המשימה הראשונה במימון פרטי אל תחנת חלל.[1][2]

המשימה הייתה חלק ממאמציה של חברת מיר-קורפ לחדש ולהפריט את מיר, שהתקרבה אל סוף ימיה. משימות נוספות לאחר סויוז TM-30 תוכננו להמשיך את תהילך חידוש התחנה, ששוגרה ב-1986, אך חוסר מימון והשקעה הביאו בסופו של דבר ליציאתה ממסלול של מיר והתפרקותה באטמוספירה במרץ 2001.[2][3]

צוות

סויוז TM-30 הייתה טיסתו הראשונה של זליוטין לחלל, שהפך לקוסמונאוט ב-1990 וסיים את הכשרתו ב-1992.[4] לקאלרי, שהפך לקוסמונאוט ב-1984 וסיים את הכשרתו ב-1986, הייתה זו טיסת החלל השלישית. קאלרי טס לפני כן במשימות סויוז TM-14‏ (1992) וסויוז TM-24‏ (1996-7) אל מיר כמהנדס טיסה.[5]

צוות גיבוי

בזמן משימת סויוז TM-30 היו הקוסמונאוטים שאפירוב ווינוגרדוב באימונים למשימת המשך לחידוש מיר, משימה שמעולם לא שוגרה. על פי דיווחים, שאפירוב ווינוגרדוב היו צוות הגיבוי לשמימת סויוז TM-30.[3]

רקע

סויוז TM-30 הייתה הראשונה בסדרת משימות שתוכננו על ידי מיר-קורפ לחידוש תחנת החלל מיר המתיישנת לשימושים מסחריים. למרות שהמשימה תוכננה להימשך כחודשיים, אמר מפקד המשימה זליוטין לפני השיגור כי אם יושג מימון המשימה עשויה להימשך עד אוגוסט (חודשיים נוספים), אז יבוא צוות מחליף. האפשרות הנוספת, שהתבצעה בסופו של דבר, הייתה נטישתה של התחנה שוב, כפי ששננטשה לפני כן על ידי משימת סויוז TM-29 באוגוסט 1999.[6]

מהלך המשימה

סויוז TM-30 שוגרה ב-4 באפריל 2000, 05:01:29 UTC, מ-LC-1 מקוסמודרום בייקונור, קזחסטן. העגינה במיר הושלמה ב-6 באפריל, 06:31:24 UTC. למרות שחללית הסויוז יכלה לעגון בתחנת החלל בצורה אוטומטית, שלבי העגינה האחרונים בוצעו בצורה ידנית. המעבר לשליטה הידנית בוצעה לאחר שהצוות הבחין בסטייה קלה של החללית ממסוף העגינה. ב-7 באפריל, בשעה 9:32 UTC לערך, פתחו הקוסמונאוטים את פתח החללית, ייצבו את אטמוספירת התחנה והחלו בפעילויות התחזוקה השגרתיות.[1]

ב-25 באפריל שוגרה חללית פרוגרס לא מאוישת, פרוגרס M1-2, מבייקונור כשבתוכה אספקה לצוות התחנה. החללית עגנה במיר ב-27 באפריל. יום קודם לכן, ב-26 באפריל, נותקה החללית פרוגרס M1-1, שהגיעה לתחנה בפברואר ושימשה את סוכנות החלל הרוסית להגבהת מסלול התחנה, ממיר, הוצאה ממסלולה והתפרקה מעל האוקיינוס השקט מזרחית לניו זילנד.[1]

הליכת החלל היחידה במשימה בוצעה ב-12 במאי. מטרת הליכת החלל הייתה לתקו מספר רכיבים פגועים של מיר ולצלם תמונות פנורמיות של התחנה במטרה לאתר פגיעות ובמטרה לנתח את השפעת החלל על גוף התחנה. הקוסמונאוטים בחנו לוח סולארי פגום של היחידה "קוונט-1", וגילו שכבל שרוף שחיבר את הלוח אל מערכת ההיגוי שלו, מנע את כיוון הלוח כראוי. בסופו של דבר הוחלט כי הלוח הסולארי אינו ניתן לתיקון.[1][7]

ב-15 ביוני 2000, בשעה 21:24 UTC לערך, ניתקה סויוז TM-30 ממיר. בעירת היציאה ממסלו בוצעה ב-23:52 UTC והנחיתה הושלמה ב-16 ביוני בשעה 00:44 UTC, כ-45 ק"מ דרומית-מזרחית לארקליק, קזחסטן.[1][8]

קישורים חיצוניים

  • סויוז TM-30 (באנגלית)
  • מיר EO-28 (באנגלית)

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0