סטיבן סמייל
![]() | |
לידה |
15 ביולי 1930 (גיל: 95) פלינט, ארצות הברית |
---|---|
ענף מדעי | טופולוגיה, גאומטריה דיפרנציאלית |
השכלה |
|
מנחה לדוקטורט | ראול בוט |
פרסים והוקרה |
|
סטיבן סמייל (באנגלית: Stephen Smale; נולד ב-15 ביולי 1930) הוא מתמטיקאי אמריקאי, הידוע במחקריו בתחומי הטופולוגיה, מערכות דינמיות וכלכלה מתמטית (אנ'). הוא זכה במדליית פילדס בשנת 1966[1] והיה חבר סגל במחלקה למתמטיקה של אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי במשך למעלה משלושה עשורים (1960–1961 ו-1964–1995), שם הוא כיום פרופסור אמריטוס, עם תחומי מחקר הכוללים אלגוריתמים, אנליזה נומרית ואנליזה גלובלית.[2]
ביוגרפיה
סמייל נולד בפלינט ונרשם לאוניברסיטת מישיגן בשנת 1948.[3][4] בתחילה, הוא היה סטודנט מצטיין, והשתתף בסדרת קורסי כבוד בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי שהועברה על ידי בוב ת'ראל, וקיבל ציונים גבוהים. עם זאת, בשנותיו השנייה והשלישית באוניברסיטה, ציוניו היו בינוניים, בעיקר B ו-C, ואף קיבל F בפיזיקה גרעינית. סמייל השלים את התואר הראשון שלו במדעים בשנת 1952. למרות ציוניו, בזכות מזל מסוים, הוא התקבל כסטודנט לתארים מתקדמים במחלקה למתמטיקה של אוניברסיטת מישיגן. גם כסטודנט לתארים מתקדמים, הוא הציג תחילה ביצועים נמוכים, עם ממוצע ציונים של C. כאשר יו"ר המחלקה, הילדברנדט, איים לסלקו, החל סמייל להתייחס ללימודיו ברצינות רבה יותר.[5] לבסוף, הוא קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1957, בהנחיית ראול בוט, והחל את הקריירה שלו כמרצה באוניברסיטת שיקגו.
בתחילת הקריירה שלו, סמייל היה מעורב במחלוקת בשל הערות שמסר בנוגע להרגלי עבודתו בזמן שהוכיח את ההשערה של פואנקרה בממדים גבוהים. הוא טען כי עבודתו הטובה ביותר נעשתה "על חופי ריו".[6][7] סמייל היה פעיל פוליטית בתנועות שונות בעבר, כגון תנועת הדיבור החופשי וחבר בוועד למשחק הוגן לקובה.[8] בשנת 1966, לאחר שנסע למוסקבה במסגרת מענק של הקרן הלאומית למדע לקבלת מדליית פילדס, הוא קיים שם מסיבת עיתונאים שבה גינה את עמדת ארצות הברית במלחמת וייטנאם, את התערבות הסובייטית בהונגריה ואת היחס של ברית המועצות כלפי אינטלקטואלים. עם חזרתו לארצות הברית, הוא לא הצליח לחדש את המענק.[9] באחת התקופות הוא זומן להעיד בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית.[10]
בשנת 1960, סמייל קיבל מלגת סלואן למחקר והתמנה לסגל המחלקה למתמטיקה של ברקלי, ועבר לפרופסורה בקולומביה בשנה שלאחר מכן. בשנת 1964 הוא חזר לפרופסורה בברקלי, שם בילה את עיקר הקריירה שלו. הוא הפך לפרופסור אמריטוס בברקלי בשנת 1995, וקיבל משרה כפרופסור באוניברסיטת העיר הונג קונג. כמו כן, במהלך השנים הוא אסף אחת מאוספות המינרלים הפרטיות המרשימות ביותר. רבים ממסמכי המינרלים של סמייל ניתן לראות בספר The Smale Collection: Beauty in Natural Crystals.[11] בין השנים 2003 ל-2012, סמייל היה פרופסור במכון הטכנולוגי טויוטה בשיקגו;[12] החל מ-1 באוגוסט 2009, הוא הפך לפרופסור אוניברסיטאי מכובד באוניברסיטת העיר הונג קונג.[13]
בשנת 1988, סמייל זכה בפרס שובנה. בשנת 2007, הוא זכה בפרס וולף במתמטיקה.[14]
מחקר
סמייל הוכיח כי קבוצת הדיפאומורפיזמים המכוונת של הספירה הדו-ממדית היא בעלת אותו סוג הומוטופיה כמו הקבוצה האורתוגונלית המיוחדת של מטריצות בגודל 3 × 3. משפט סמייל הוכח מחדש והורחב מספר פעמים, במיוחד לממדים גבוהים יותר בצורת השערת סמייל,[15] וכן לסוגים טופולוגיים אחרים.[16]
בהמשך לפועלו בטופולוגיה, סטיבן סמייל תרם תרומה מכרעת להבנת תופעות כאוטיות במסגרת תורת המערכות הדינמיות. במיוחד, הוא פיתח את מפת הפרסה של סמייל – מודל פשוט אך רב-עוצמה המדגים כיצד דינמיקה דטרמיניסטית יכולה להוביל להתנהגות כאוטית. עבודה זו נחשבת לאבן יסוד בהתפתחות תורת הכאוס המודרנית. בנוסף, סמייל היה שותף לפיתוח תורת המורז–סמייל, שמתארת את המבנה הגאומטרי של מרחבים דיפרנציאליים באמצעות נקודות סדירות וקריטיות של פונקציות חלקות. מעבר לכך, סמייל היה ממייסדי תחום החישוב הרציף (continuous computation) יחד עם לאונרד בלום, והציג את מודל (BSS)(אנ'), שמרחיב את המושג של חישוביות אל עבר המספרים הממשיים והמרחבים הגאומטריים. בכך הניח את היסודות להבנת סיבוכיות חישובית מעבר לגבולות המודל הבינארי של טיורינג.
בשנת 1998, הוא ריכז רשימה של 18 בעיות במתמטיקה שיש לפתור במאה ה-21, הידועות כבעיות סמייל.
רשימה זו נערכה ברוח בעיות הילברט המפורסמות של הילברט משנת 1900. למעשה, רשימת סמייל מכילה כמה מבעיות הילברט המקוריות, כולל השערת רימן והחצי השני של הבעיה השש-עשרה של הילברט, ששתיהן עדיין לא נפתרו. בעיות מפורסמות נוספות ברשימתו כוללות את השערת פואנקרה (כיום משפט, שהוכח על ידי גריגורי פרלמן), בעיית P=NP, ומשוואות נאוויה–סטוקס קיום וחלקות, שכולן הוגדרו כבעיות פרס המילניום על ידי מכון קליי למתמטיקה.
קישורים חיצוניים
- סטיבן סמייל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- סטיבן סמייל, באתר MacTutor (באנגלית)
- סטיבן סמייל, באתר dblp
- סטיבן סמייל, באתר גוגל סקולר
- סטיבן סמייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ "How Math Got Its 'Nobel'". The New York Times. 8 באוגוסט 2014. נבדק ב-21 באוקטובר 2016.
{{cite news}}
: (עזרה) - ↑ "Stephen Smale". University of California, Berkeley. נבדק ב-27 בנובמבר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ William L. Hosch, ed. (2010). The Britannica Guide to Geometry. Britannica Educational Publishing. p. 225. ISBN 9781615302178.
- ↑ Batterson, Steve (2000). Steven Smale: The Mathematician Who Broke the Dimension Barrier. American Mathematical Soc. p. 11. ISBN 9780821826966.
- ↑
סטיבן סמייל, סרטון באתר יוטיוב
- ↑ הוא גילה את מפת פרסת הסוס של סמייל המפורסמת על חוף בלמה, ריו דה ז'ניירו. ראו: S. Smale (1996), Chaos: Finding a Horseshoe on the Beaches of Rio.
- ↑ CS Aravinda (2018). "ICM 2018: On the beaches of Rio de Janeiro". Bhāvanā. 2 (3). נבדק ב-8 באוקטובר 2022.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ↑ Schrecker, Ellen (2021). The Lost Promise: American Universities in the 1960s. University of Chicago Press. p. 121.
- ↑ Andrew Jamison (5 באוקטובר 1967). "Math Professors Question Denial Of Smale Grant". The Harvard Crimson. נבדק ב-13 בפברואר 2022.
{{cite news}}
: (עזרה) - ↑ Greenberg, D. S. (1966-10-07). "The Smale Case: NSF and Berkeley Pass Through a Case of Jitters". Science. American Association for the Advancement of Science (AAAS). 154 (3745): 130–133. Bibcode:1966Sci...154..130G. doi:10.1126/science.154.3745.130. ISSN 0036-8075. PMID 17740098.
- ↑ "Lithographie LTD". www.lithographie.org.
- ↑ "Faculty Alumni". ttic.edu.
- ↑ Stephen Smale Vita. Accessed November 18, 2009.
- ↑ The Hebrew University of Jerusalem - Division of Marketing & Communication, www.huji.ac.il
- ↑ Hatcher, Allen E. (1983). "A proof of the Smale conjecture, Diff(S3) ≃ O(4)". Annals of Mathematics. Second Series. 117 (3): 553–607. doi:10.2307/2007035. JSTOR 2007035. MR 0701256. Zbl 0531.57028.
- ↑ Earle, Clifford J.; Eells, James (1969). "A fibre bundle description of Teichmüller theory". Journal of Differential Geometry. 3 (1–2): 19–43. doi:10.4310/jdg/1214428816. MR 0276999. Zbl 0185.32901.
סטיבן סמייל41944707Q315394