כבש גדול-קרניים
 כבש גדול-קרניים
| |
|---|---|
| כבש גדול-קרניים (זכר) במונטנה כבש גדול-קרניים (זכר) במונטנה | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | יעלים |
| סוג: | כבש |
| מין: | כבש גדול-קרניים |
| שם מדעי | |
 Ovis canadensis
| |
| תחום תפוצה | |
| תפוצת הכבש גדול-הקרניים | |
כבש גדול-קרניים (שם מדעי: Ovis canadensis, ידוע גם ככבש ההרים), הוא מין של כבש בר מתת-משפחת היעלים החי באמריקה הצפונית. קיימים שני כבשי בר הדומים והקרובים מבחינה גנטית לכבש זה: כבש דאל המצוי אף הוא באמריקה, וכבש השלג הנפוץ בסיביר. מידות גופם של האחרונים זהים למדי לאלו של הכבש גדול-הקרניים, אולם הוא נוטה להיות גדול וכבד יותר מהם, והוא כבש הבר השלישי בגודלו לאחר הכבש הארגאלי וכבש המופלון.
שמו המדעי נגזר מלטינית: "Ovis" = כבש; "canadensis" = קנדה, ומשמעותו "כבש החי בקנדה". עם זאת שם זה הוא מטעה במידה מסוימת, כיוון שתפוצתו של כבש זה רחבה יותר ונמשכת דרומה עד מקסיקו. שמו הנפוץ – "כבש גדול-קרניים", בא לציין את קרניו העבות והכבדות.
כבש זה הוא הסמל הלאומי של הפרובינציה הקנדית אלברטה, והוא נחשב ל"יונק המדינה" במדינות ארצות הברית נבדה וקולורדו.
תיאור
כבש גדול-קרניים נקרא כך על שם הקרניים הספירליות הגדולות שלו, שאצל הזכר עשויות להגיע לאורך של מטר ולמשקל של 18 ק"ג, השווה למשקל של כל השלד. בסיס הקרן עבה ומסיבי מאוד וצומח בזווית לאחור, יורד בעיקול למטה וחוזר ועולה כלפי מעלה לכיוון הלחיים. אצל זכרים מבוגרים בגילאי 7-8 יכול להתחיל סיבוב שני. קרני הזכרים גרמיות וחלולות, ודבר זה מרכך את עוצמת המכה ומונע פגיעה במוח כאשר שני זכרים מתנגחים ביניהם. הקרניים של הנקבות הרבה יותר קטנות ומעוגלות משל הזכרים ונראות כחרבות, אם כי הן ארוכות יחסית לקרניים של נקבות כבשי בר אחרים. אצל שני המינים הקרניים מחורצות לכל אורכן.
הפרווה של מין זה שעירה ולא צמרית. בקיץ היא קצרה ובעלת צבע חום-בהיר מבריק או חום-שוקולד, ובחורף היא נעשית עבה יותר וצבעה אפור-חיוור. צבע הפרווה משתנה מעט בין תת-המינים. באזור הצוואר, סוף השדרה והרגליים הפרווה נוטה להיות כהה יותר. גופו של כבש זה שרירי ועבה, וצווארו ופניו קצרים. רגליו דקות וארוכות, אוזניו קטנות ועיניו צהבהבות וקטנות. אפו השחור והמוארך בולט על רקע השפתיים הלבנות, וגם הזנב הקצר והשחור בולט על רקע הכתם הלבן שבעכוז, הנמשך עד הרגליים. צידן החיצוני של הרגליים שחור וצידן הפנימי לבנבן. הפרסות שחורות או אפורות ומותאמות לטיפוס מהיר על ההרים, בין השאר בזכות כרית הגומי המסייעת לכבש להיאחז בזיזים קטנים. לכבשים אלה יש בלוטות ריח בפינה הקדמית של כל עין, וכן בלוטות ריח במפשעה ובצידי הרגליים. ההפרשות מבלוטות אלה נעשות בעיקר על ידי זכרים דומיננטיים. הזכרים גדולים וכבדים בצורה ניכרת מהנקבות כדלהלן.
מידות גופו של הכבש גדול-הקרניים הן:
גובה כתף הזכר: 100-91 סנטימטרים. לעיתים עד 112 סנטימטרים.
גובה כתף הנקבה: 80-76 סנטימטרים.
אורך ראשו וגופו של הזכר: 200-180 סנטימטרים.
אורך ראשה וגופה של הנקבה: 170-140 סנטימטרים.
אורך הזנב (לשני המינים): 15-10 סנטימטרים.
אורך קרן הזכר: עד 100 סנטימטרים.
ורך קרן הנקבה: עד 28 סנטימטרים.
משקל קרן הזכר: 18-14 קילוגרם.
משקל גופו של הזכר: 200-57 קילוגרם.
משקל גופה של הנקבה: 90-56 קילוגרם.
תת-מינים
לגבי הטקסונומיה של תת-המינים של כבש זה יש מחלוקת, עם מספר משתנה של 3–7 תת-מינים שהוכרו על ידי רשויות השימור השונות. בתחילה בעקבות חקירות ב-1940 המין חולק לשבעה תת-מינים כפי החלוקה שלהלן:
- כבש הרוקי (O. c. canadensis), נפוץ בהרי הרוקי של צפון מערב ארצות הברית וקנדה. מוכר כתת-מין גם על פי הסיווג החדשני.
- כבש קליפורני (O. c. californiana), נפוץ החל מקולומביה הבריטית ועד קליפורניה ודקוטה הצפונית.
- כבש נלסון (O. c. nelsoni), מוכר כתת-מין גם כיום (אך תחת שם אחר). מצוי באזורים מדבריים בדרום-מערב ארצות הברית.
- כבש מקסיקני ( O. c. mexicana), מצוי בצפון מקסיקו. סווג על ידי IUCN כ"פגיע" (VU).
- כבש פנינסולאר (O. c. cremnobates), מצוי בדרום קליפורניה ובבאחה קליפורניה. סווג על ידי IUCN כב"סכנת הכחדה (EN).
- כבש וואמסי (O. c. weemsi), מצוי בחצי האי הקליפורני (מקסיקו). נחשב על ידי IUCN כב"סכנת הכחדה (EN).
- כבש איודובונס (O. c. auduboni), היה מצוי בדקוטה הצפונית, דקוטה הדרומית, מונטנה, ויומינג ונברסקה. מאז 1925 תת-מין זה נחשב כנכחד. (למעשה תת-מין זה תואר לראשונה ב-1901 ונכחד זמן מועט לאחר מכן ב-1905).
בשנת 1993 צוות של חוקרים שעשה בדיקות DNA לכל האוכלוסיות השונות, ציין כי סיווג זה הוא במידה רבה אשליה. מחקר זה ומחקרים נוספים שנערכו לאחרונה עדיין חלוקים מהו המספר המדויק של תת-המינים, אך רוב הטקסונומים מצביעים על כך שיש שלושה תת-מינים בלבד המצויים באזורים גאוגרפים נפרדים:
- כבש הרוקי (O. c. canadensis), מצוי כאמור לאורך הרי הרוקי בצפון ארצות הברית וקנדה, אך נחשב על פי הסיווג החדש כנפוץ גם במערב ארצות הברית. תת-מין זה הוא הגדול ביותר ולו פרווה כהה יחסית.
- כבש נבאדה (O. c. sierrae), תת-מין שלא הוכר בעבר; אנדמי לרכס סיירה נבדה (ארצות הברית), ונחשב על ידי רשויות השימור שם כב"סכנת הכחדה". פרוותו אפרפרה מעט.
- כבש מדברי (O. c. nelsoni) הוכר בעבר כ"כבש נלסון", נפוץ ברחבי אזורים מדבריים של דרום מערב ארצות הברית ומקסיקו וכן ברכס המזרחי של סיירה נבדה. צבע פרוותו הוא חום בהיר או צהבהב. אוכלוסייה ייחודית של תת-מין זה (הקרויה "פנינסולאר" וסווגה בעבר כשייכת לתת-מין נפרד) נחשבת כב"סכנת הכחדה" על ידי רשויות השימור בארצות הברית.
חשוב לציין, שארגון השימור IUCN עדיין מחשיב את 7 תת-המינים בפעולות השימור שלו.
תפוצה ובית גידול
.jpg){kind=link}
כבש גדול-קרניים מצוי באמריקה הצפונית ונפוץ באוכלוסיות מפוזרות החל מדרום מערב קנדה, מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו. תפוצתו מתחילה במדינות הקנדיות: מערב קולומביה הבריטית ואלברטה, עוברת למדינות ארצות הברית: מזרח ומרכז וושינגטון ואורגון, צפון, מזרח ומרכז איידהו ומונטנה, מערב דקוטה הצפונית ודקוטה הדרומית, צפון, מזרח ודרום ויומינג, מרכז, מזרח ומערב קולורדו, יוטה, נבדה, אריזונה וניו מקסיקו, מזרח קליפורניה, ודרום טקסס, ומסתיימת במדינות מקסיקו: מזרח, מרכז, צפון ודרום באחה קליפורניה ובאחה קליפורניה הדרומית, מערב סונורה, וייתכן גם בצפון מזרח צ'יוואווה. כבשים אלו הובאו גם לצפון מזרח אוקלהומה ולאזור נוסף בסונורה, ו-3 אוכלוסיות שנעלמו מקולומביה הבריטית הוחזרו מחדש.
בית גידולו של הכבש גדול-הקרניים הוא מגוון ורחב וכולל: שטחי מרעה פתוחים או סלעיים, אחו, מרעה תת-אלפיני ויערות נשירים דלילים, מדרונות הררים מכוסי עשב ועמקי נהרות, אזורי מדבר צחיחים למחצה; או גבעות, סלעים וצוקים שבהם צמחייה דלילה.
בית הגידול משתנה בין תת-המינים: "כבש הרוקי" ו"כבש נבדה" מצויים בעיקר ברכסי הרים גבוהים של הרוקי וסיירה נבדה בקנדה וארצות הברית; ולעומת זאת ה"כבש המדברי" כשמו, מצוי בעיקר במערכות אקולוגיות מדבריות של מערב ארצות הברית ומקסיקו. בקיץ כבשים אלה מצויים בגבהים של 8,500-6,000 מטר מעל פני הים, בעוד שבחורף הם לא עוברים את הגובה של 5,000-2,500 מטר; הגורם המגביל של כבשים אלה הוא שלג עמוק שבו מסובך למצוא מזון, ועל פי רוב הם נמצאים במדרונות שבהם כמות השלג השנתית היא פחות מ-60 סנטימטרים.
אקולוגיה
.jpg){kind=link}
התנהגות ופעילות
כבש גדול-קרניים מותאם במיוחד לסביבתו הסלעית, וזריזותו וראייתו החדה עוזרות לו לזהות ולהתחמק במהירות מטורפים; במרדף מתמשך בסלעים הכבש מטפס בקלילות על צוקים וסלעים כמעט אנכיים, ורק לעיתים נדירות הטורף יכול להמשיך לרדוף אחריו שם. מין זה בדרך כלל פעיל בחלקים הקרירים של היום, ובתקופות החמות ביותר נכנס לעיתים למים רדודים כדי להתקרר. אף שמין זה נצפה גם בפעילות לילית, הוא על פי רוב מבלה את הלילה בהצטופפות בקבוצות על מדרונות סלעיים המספקים מבט רחב על הסביבה כדי להישמר מפני טורפים. במהלך היום בקיץ הם חיים בקבוצות של 10–20 פרטים, ובחורף הם עשויים להתקבץ לעדרים גדולים של עד 100 פרטים.
התזונה משתנה בהתאם למיקום, וכוללת בעיקר עשבים, יחד עם עשבי תיבול, עלים, נבטים, זרדים, שיחים וענפי עצים שונים. במהלך החורף המזון מוגבל למדי וכולל בעיקר שיחים חזזיות וזרעים, שאותם הם מגלים על ידי חפירה עם פרסותיהם בשלג. בכל העונות הם נוהגים לחפש מרבצי מלח טבעיים במינרלים שונים, וכשימצאו אחד כזה יבקרו בו באופן קבוע. מחוץ לעונת הרבייה העדרים בדרך כלל מופרדים (זכרים ונקבות לחוד), ולעיתים ניתן לרעות עדרים מעורבים או כאלו עם צאצאים בוגרים. שני העדרים פועלים בשטח של 48 קמ"ר ומושפעים מתנועות העונה, כאשר בקיץ הם עולים לאזורים גבוהים, ובחורף מתרכזים בעמקים מוגנים.
אף שלכבשים גדולי הקרן יש היררכיה בעדר, אין זה נדיר לצפות בשאר השנה בעדרים ללא היררכיה או אפילו ללא איל מנהיג – שלא כמו ההיררכיה הקפדנית השוררת אצל כבשי המופלון למשל. לעומת זאת לפני עונת הרבייה (המתרחשת בסתיו ותחילת החורף), הזכרים יוצרים היררכיה דומיננטית הנקבעת על ידי הקרבות או על ידי גודלה של הקרן; אם יש בעדר שני זכרים גדולים בעלי קרניים דומות, הקרב ביניהם בלתי נמנע.
לחימה בין זכרים
במהלך עונת הרבייה (ובמידה מוגבלת גם כל השנה) הזכרים מקיימים ביניהם קרבות מרהיבים, המתחילים כאשר שני זכרים צועדים מעט אחורה, לוקחים תנופה ומזנקים אחד על השני עם ראש כפוף בעוצמה אדירה; לעיתים במהלך התנגחות חזקה זו ניתן לראות שביבי קרן מעופפים. כאמור הקרן חלולה מבפנים ומונעת פגיעה במוח כך שפציעות הן די נדירות, אולם הקרן עצמה עלולה להינזק כשעל פי רוב חלקים מהקרן מתקלפים או (נפוץ יותר) שהשפיצים של הקרן הופכים להיות מעוגלים כתוצאה מהתנגשויות רבות. הקרב עצמו יכול להימשך שעות רבות עד שאחד מהם נכנע. גם הנקבות עשויות להילחם ביניהן על מעמד גבוה בעדר, אך אצלן ההיררכיה נקבעת בדרך כלל לפי הגיל.
מחזור חיים
ההריון נמשך בסביבות שישה חודשים (כ-175 ימים), לאחריהם נולד טלה אחד ולעיתים רחוקות שניים או שלושה. מרבית הלידות מתרחשות בשבועות הראשונים של תקופת ההמלטה באביב. נקבות באזור הרי הרוקי, נודדות בתקופת האביב לאזורים אלפיניים גבוהים, ככל הנראה על מנת להמליט באזורים בטוחים מפני טורפים; מצד שני באזורים אלו אין צמחייה מזינה ומספקת, ואם הטלאים נולדו באיחור, סביר להניח שהם לא ישרדו בשל תפוקת החלב הנמוכה של הנקבה הנובעת מאיכות מזון ירודה.
הטלאים שוקלים בשעת הלידה 4.5-3.6 קילוגרם ומתחילים ללכת ולקפץ בתוך שעות ספורות. לאחר מספר שבועות הטלה מתחיל לבלות זמן מועט יותר עם אימו, ואת מרבית הזמן מבלה בקבוצות של טלאים החוזרים לאימם רק כדי לינוק או לנוח. הטלאים נגמלים לאחר 4–6 חודשים, ומגיעים לבגרות לאחר 18 חודשים; בדרך כלל הזכרים אינם מתרבים עד שהם מגיעים לגיל 5–7 ונעשים חזקים מספיק כדי לנצח בקרבות. הנקבות נשארות בדרך כלל בעדר שבו נולדו לכל החיים, בעוד שהזכרים עוזבים את אימם בסביבות 2–4 שנים ומצטרפים לעדר משלהם.
תוחלת החיים של כבש גדול-קרניים זכר בטבע היא בדרך כלל 9–12 שנים בגלל הקרבות המתישים, ונקבות מגיעות ל-10 עד 15 שנים לכל היותר. בשבי תוחלת החיים יכולה להגיע עד 20 שנה.
טורפים ומחלות
הטורפים של הכבשים גדולי הקרניים (בכל הגילאים) הם דובי גריזלי, זאבים מצויים ובמיוחד פומות ההרים, שלהם כוח גדול וזריזות מספקת למרדף אחר הכבש בבתי גידול סלעיים והרריים. הנקבות עלולות להיטרף על ידי קויוטים, והטלאים גם על ידי שונרים צפוניים, גרגרנים או עיטים זהובים בשבועות הראשונים לחייהם. תמותה נוספת מתרחשת כתוצאה מהחלקה והתרסקות במדרונות, צוקים שנופלים, או מפולות סלעים בבית גידולם ההררי.
כבשים גדולי-קרניים רגישים מאוד למחלות מסוימות כגון שחין ודלקת ריאות הנישאות על ידי כבשי בית שאיתם הם באים במגע; כיון שכבשים אלה רגישים לבעיות סביבתיות הנגרמות על ידי האדם, ניתן לדעת על ידם מבעוד מועד על זיהומים סביבתיים או מחלות שמתפרצות בשקט.
איומים ושימור
כבש זה מסווג על ידי IUCN כ-"ללא חשש" (LC) ובעל מגמת אוכלוסייה יציבה, בשל תפוצה רחבה, אוכלוסייה גדולה, וכי אוכלוסייתו אינה יורדת בשום דבר הנדרש כדי להעפיל לרישום בקטגוריה מאוימת; חלק מתת-המינים לעומת זאת מצויים בדרגות שימור שונות (הארגון עדיין מחשיב את הכבש גדול-הקרניים כמחולק ל-7 תת-מינים).
הכבש גדול-הקרניים שיחק תפקיד חשוב במיתולוגיה של האינדיאנים בהרי הרוקי, והללו היו צדים אותו לבשרו ומכינים מקרניו כלים רבים ופריטים טקסיים. לפני בואם של המתיישבים הלבנים, היו כשני מיליון כבשים גדולי-קרניים ברחבי אמריקה; מספר גדול זה התרסק במהלך המאה ה-19 לכ-60,000 בלבד על ידי ציד נרחב לבשר ובעיקר לפוחלציו המרשימים. כמו כן, הזיהום ממחלות המועברות על ידי כבשי הבית היה סיבה נוספת לירידה הדרמטית של אוכלוסייתו. אף על פי שכיום הפיקוח על הציד חמור וקפדני, מספרי הכבש לא גדלו בצורה משמעותית מאז ועד היום. האיומים העיקריים עליו כיום בקנדה וארצות הברית הם ציד לא חוקי בפארקים לאומיים ומחלות המועברות מבעלי חיים מקומיים, בעוד שבמקסיקו הוא סובל בצורה נרחבת יותר מציד לא חוקי, אובדן בית גידול, ותחרות עם בעלי חיים ביתיים או כאלו שהובאו על מקורות המחייה (כגון הכבש הברבארי שהוא גדול יותר מכבש גדול-קרניים ובעל אופי אגרסיבי מאוד).
להלן נתוני IUCN על תפוצת הכבש במדינות הנזכרות הכוללים סיבות ירידה, אזורים מוגנים, מאמצי שימור ועוד:
קנדה: לפחות 5,000 כבשים מוגנים לחלוטין בחמישה פארקים לאומיים גדולים: הפארק הלאומי באנף, הפארק הלאומי ג'ספר, הפארק הלאומי קוטניי, פארק השלום הבינלאומי ווטרטון-גליישר והפארק הלאומי יוהו. מספר גדול עוד יותר מקבל רמה מסוימת של הגנה בפארקים מחוזיים ואזורים מוגנים קטנים באלברטה ובקולומביה הבריטית. גם כבשים החיים באזורים מוגנים פגיעים לציד בלתי חוקי, כיוון שהם מורגלים לבני אדם ואף אינם מהססים להתקרב אליהם (לעיתים כדי לקבל מתת-יד הגונה). מחוץ לפארקים הלאומיים, הן הזכרים והן הנקבות נתונים בפיקוח מחוזי או של המדינה, וניתן לצוד אותם ברישיון. במספר אוכלוסיות גדולות יש זמנים שאף מותר לצוד ברישיון שני זכרים בוגרים ומספר נקבות. מכסות הציד נקבעות בכל שנה, והתקנות הכלליות נאכפות בקפדנות. כמו כן קיים ניהול מורכב של ויסות האוכלוסייה השנתית, שיפור בית-הגידול, ספירה שנתית, ומחקרים נוספים. מדי שנה ניצודים באלברטה באופן חוקי בין 200–250 זכרים, ו-150–200 נקבות; בקולומביה הבריטית, ניצודים מדי שנה ברישיון 60–65 מתת-מין הרוקי ו-40–45 מתת-המין הקליפורני על ידי ציידים מקומיים. למעשה במרבית האזורים בקנדה ציד של זכרים מוגבל בעיקר על ידי הזמינות של זכרים בוגרים שהגיעו לגודל המינימום של הקרניים.
ארצות הברית: כבש גדול-קרניים מצוי ב-30 פארקים לאומיים, שמורות טבע ומקלטים לחיות בר, כגון: הפארק הלאומי ילוסטון, הפארק הלאומי יוסמיטי, הפארק הלאומי גליישר, הפארק הלאומי קפיטול ריף, הפארק הלאומי גרנד טיטון, הפארק הלאומי גרנד קניון, הפארק הלאומי הרי הרוקי, הפארק הלאומי תאודור רוזוולט, הפארק הלאומי מסה ורדה, הפארק הלאומי עמק המוות, הפארק הלאומי ציון, הר ראשמור ועוד. אדמות רבות המנוהלות על ידי המחלקה לשימור היערות מכילות גם כבשי ביגהורן. ארבעה עשר רשויות השימור של חיות הבר בארצות הברית הקימו מחדש אוכלוסיות של כבשים ביותר מ-200 אזורים היסטוריים; פעולות אלה נטלו חלק גדול בהתאוששות של כבש גדול-קרניים מהמספרים הנמוכים בשנות 1960. עם זאת, במקומות רבים ההחזרה נכשלה, ככל הנראה בשל אי התאמת בית-הגידול או בשל מחלה המועברת על ידי בעלי חיים מקומיים. למרות התקנות המחמירות, בכל מדינות ארצות הברית שבהם יש אוכלוסיות כבשים קיימת לפחות אוכלוסייה אחת שנרדפת בצורה רצינית. עיקר הבעיה היא שהציידים מעדיפים רק זכרים בוגרים, מה שלבסוף יוצר מצב שבו יש אחוזים גבוהים יותר של נקבות. על מנת להילחם בתופעות אלה, כל המדינות בארצות הברית דורשות כי ראשי כבשים מפוחלצים שניצודו ברישיון יסומנו בזיהוי קבוע. נוהג זה מאפשר זיהוי קל של כבשים שניצודו באופן בלתי חוקי, והקנסות או אף המאסר הניתנים על זה ממעיטים מאוד את מספרם של אלו המוכנים לקחת סיכון על ציד מסוג זה. קיימים פרויקטים רבים לשיפור בית גידולו של כבש ביגהורן, שממומנים על ידי אנשים פרטיים, וסוכנויות פדרליות או מדיניות. בין פעולות השימור ניתן למנות: 1) מקורות מים טבעיים ששופרו; 2) מקורות מים מלאכותיים שנוצרו בעיקר במדבריות של מערב ארצות הברית מה שמגדיל את תפוצתו של כבש זה; 3) אזורים עם יערות או שיחים צפופים מדוללים לעיתים קרובות על ידי שרפה מבוקרת, כדי לספק שטחים פתוחים עם מספוא לכבשי ביגהורן; 4) כמה אוכלוסיות של כבש ביגהורן סובלות בקביעות מטפילים שונים, ומטופלים נגד זה על ידי תרופות במרכזים ווטרינרים; 5) בחלק מהמדינות יש כל שנה מכירה פומבית והגרלה של שני רישיונות לציד כבש ביגהורן כאשר הכסף הנאסף בהם הולך לפעולות שימור שונות; 6) כמו כן קיימים שלושה ארגונים פרטיים לשימור כבש זה: "הקרן לכבשים פראים בצפון אמריקה", "חברת ביגהורן הרוקי", ו"החברה לשימור כבשי ביגהורן"; שלושה ארגונים אלה מגייסים כספים בנפרד למטרות מחקר וניהול האוכלוסייה של כבש זה.
מקסיקו: תת-המין המקסיקני מצוי רק בשני אזורים מוגנים במקסיקו, כאשר אחד מהם ("שמורת טיבורון" הנמצאת ליד ים קורטז) מחזיק באוכלוסייה שהובאה לשם. תת-המין פנינסולאר מצוי רק באזור אחד מוגן, ה"פארק הלאומי סיירה דה סן פדרו" ואילו תת-המין "וואמסי" אינו מצוי באף אזור מוגן. קבוצה קטנה של 25 פרטים מתת-המין המדברי מוחזקת בשבי החל מ-1992. המחיר הגבוה (100,000-30,00 דולר) שאותו ציידים אמידים מוכנים לשלם על מנת לצוד כבש זכר גדול, הפך לאחרונה למקור הכנסה עיקרי לפעולות השימור וניטור האוכלוסייה בבאחה קליפורניה ובסונורה. בשנת 1994, מספר חוואים בסונורה החלו בתוכנית להגדלת אוכלוסיית הכבש בשבי על ידי לכידת 40 כבשים והכנסתם למתחמי רבייה. בעקבות זאת ניתנו שישה היתרי ציד בחינם לאותם חוואים שנה לאחר מכן, והללו מכרו כל רישיון ב-40,000 $. ארגון שימור פרטי נוסף, יזם הבאה של כבש ביגהורן מתת-המין "וואמסי" לאזור שמדרום לבאחה קליפורניה ועד לאי כרמן. ברגע שאוכלוסייה זאת תגדל, הכבשים העודפים ישמשו כבסיס לאוכלוסיות חדשות שיוקמו במקומות שמהם נכחדו הכבשים בעבר. השתתפותם של בעלי קרקעות פרטיות במקסיקו, בתוכניות לניהול כבשי ביגהורן היא יוזמה חיובית שתגרום להתאוששות הכבשים במדינה. חלק מהחוואים גם מפרישים כספים על מנת לממן את ניטור אוכלוסיות הכבשים וכדי למנוע ציד בלתי חוקי נוסף.
מספרים
נכון ל-2014, מעריכים שהאוכלוסייה הכוללת של הכבש גדול-הקרניים מונה כ-74,600 פרטים, מתוכם 42,700 בארצות הברית (ב-340 אוכלוסיות מפוזרות, מתוכן 8 גדולות; 64 אוכלוסיות הם בעלות 100 פרטים בכל אחת), 27,400 בקנדה (ב-14 אוכלוסיות מתוכן 5 גדולות), ו-4,500 במקסיקו (בשתי אוכלוסיות גדולות ושתיים קטנטנות).
קישורים חיצוניים
- כבש גדול-קרניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כבש גדול-קרניים, באתר ITIS (באנגלית)
- כבש גדול-קרניים, באתר NCBI (באנגלית)
- כבש גדול-קרניים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- כבש גדול-קרניים, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- כבש גדול-קרניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- כבש גדול-קרניים, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
_(cropped).jpg){kind=link}
