סיף א-דין א-זועבי
 | |||||||||||
| סיף א-דין א-זועבי, 1951 | |||||||||||
| לידה |
1913 נצרת, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 26 ביוני 1986 (בגיל 73 בערך) | ||||||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||
| סיעה | הרשימה הדמוקרטית של נצרת, הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל, קידמה ופיתוח, שיתוף ופיתוח, מערך, רשימה ערבית מאוחדת | ||||||||||
| |||||||||||
|
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
סֵיף א-דין א-זוֹעְבּי (בערבית: سيف الدين الزعبي; תעתיק מדויק: סיף אלדין אלזעבי; 1913 - 26 ביוני 1986) היה ראש עיריית נצרת, חבר הכנסת וסגן יושב ראש הכנסת.
תולדות חייו
סיף א-דין א-זועבי נולד בנצרת, בנו הבכור של נשיא משפחת זועבי, אחמד סעיד א-זועבי. הוא למד בתיכון בנצרת, ובהמשך התנדב להגנה במסגרת הש"י; בעל עיטור על"ה (עיטור לוחמי המדינה). בסביבות שנת 1940 הוציא עליו הועד הערבי העליון גזר דין מוות עקב שיתוף הפעולה שלו עם הציונים. משפחת זועבי ראתה בו שה תועה, והגנה עליו מפני ניסיונות פגיעה של משפחת חוסייני. בשנת 1946 ניצל מניסיון לחסלו. במהלך מלחמת העצמאות שלח פאוזי קאוקג'י כיתת חיילים למארב בניסיון לחסלו[1].
במהלך מלחמת העצמאות הוא הטיל את כובד משקלו כדי שמשפחת זועבי תחבור לצד היהודי ולא לצבא ההצלה של קאוקג'י, וכך הציל את כפרי משפחת זועבי, סולם, נין, כפר מצר, טמרה, טייבה ונאעורה מחורבן. לאחר כיבוש נצרת זומן א-זועבי על ידי מושלה, אלישע סולץ, לסייע בתיווך בין הממשל הצבאי לתושבים.
לאחר הקמת המדינה
בכנסת הראשונה כיהן סיף א-דין מטעם סיעת הרשימה הדמוקרטית של נצרת, שהייתה מפלגת לוויין של מפא"י. מלבד תפקידו כחבר-כנסת היה חבר בוועדת הפנים, תפקיד שהוא עתיד למלא עוד פעמים רבות. לקראת הבחירות לכנסת השנייה עזב אמין-סלים ג'רג'ורה את הרשימה הדמוקרטית של נצרת[2] וא-זועבי התמודד בנפרד בראשות הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל, שהייתה הפופולריות ביותר במגזר הערבי[3]. זועבי כיהן בכנסת זו ובבאה אחריה בוועדת הכנסת.
סיף א-דין התחרה על הרחוב הערבי מול מק"י ומפ"ם אשר לא חסכו ממנו מילים קשות, ייחסו לו התנכרות ובגידה בבני עמו[4] וכינו אותו "ספסר הקרקעות הפיאודלי"[5]. בנצרת אף היו קטטות בין תומכיו לתומכי מק"י[6].
בבחירות לכנסת השלישית נבחר סיף א-דין שוב מטעם הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל, אולם בגלל ירידת כוחה, פרש מהכנסת ב-13 בפברואר 1956, כדי לפנות מקום לנציג הדרוזי של הרשימה ג'בר מועדי. אילוצו לפרוש מהכנסת, במה שנתפס אצלו כבגידה של מפא"י בו, הביאה אותו לבקש לעזוב את מדינת ישראל[1].
בסוף 1959, לאחר הבחירות למועצת נצרת בהם נוצר רוב של 8 נציגי רשימות מקורבות למפא"י מתוך 15 מושבים, נבחר לראש העיר בידי קואליציה של מקורבי מפא"י, והיה לראש עירייה המוסלמי הראשון בנצרת לאחר עשרות שנים של שליטה נוצרית בעירייה. כסגנו של סיף א-דין כיהן נדים בטחיש הנוצרי[7]. בסוף שנת 1963 הם ניהלו את ההכנות לקראת ביקור האפיפיור בעיר[8]. בבחירות בסוף שנת 1965 עלה כוחה של רק"ח שזכתה בשבעה מנדטים, בין השאר בגלל פיצול תומכי מפא"י בין רשימות רבות שחלקן לא עברו את אחוז החסימה. בקולות רק"ח נבחר נציג מפ"ם, דודו עבד אל-עזיז א-זועבי, לתפקיד ראש העיר[9], אולם לאחר שלושה חודשים הוא התפטר בלחץ מפלגתו[10] ולעירייה מונתה ועדה קרואה. במהלך כהונת הוועדה נבדקו חשבונות העירייה ונטען שהעירייה צברה גרעונות גדולים והתנהלה בבזבזנות בתקופת כהונתו של סיף-א-דין[11]. בסוף 1966 התקיימו בחירות חוזרות למועצת העירייה וסיף א-דין הועמד בראשות רשימת המערך והיה מועמדה לראשות העיר. לאחר הבחירות, בהן נותרו נציגי מפ"ם כלשון המאזניים הם הסכימו להקים קואליציה עם המערך, רק בתנאי שסיף א-דין יוחלף במועמד אחר. בתחילת ינואר 1967 ויתר סיף א-דין על מועמדותו והשני ברשימתו, מוסא כתילי, נבחר לראשות העיר[12].
סיף א-דין חזר לכהן כראש עיריית נצרת בין 1971 ל-1974. סיף א-דין היה מיוזמי יציאה של ערבים למחנות ההשמדה באושוויץ, כשהוא נחשב בין השאר כמייצג של הזרם המתון בקרב הציבור הערבי, ביחס למדינת ישראל ולאופייה היהודי.
בכנסת השישית חזר סיף א-דין אל משכן הכנסת, במסגרת סיעת קידמה ופיתוח. במהלך הקדנציה התאחדה הסיעה עם שיתוף ואחווה בהקמת סיעת שיתוף ופיתוח, ולאחר מכן נפרדה ממנה. בכנסת זו חזר לכהן בוועדת הפנים, תפקיד אותו מילא בכנסת הראשונה. בכנסת השביעית נבחר שוב סיף א-דין לכנסת מטעם למפלגת קידמה ופיתוח, והגיע לשיא מעמדו הפרלמנטרי כאשר מונה לסגן יושב ראש הכנסת, בנוסף לחברותו בוועדת הפנים.
בכנסת השמינית נבחר שוב מטעם קידמה ופיתוח, והיה חבר בוועדת הכלכלה. כנסת זו הייתה עבורו רצופה במעברים פוליטיים. תחילה הצטרף למפלגת המערך יחד עם מפלגתו, בהמשך חזר לסיעת קידמה ופיתוח ולבסוף הצטרפה מפלגתו לרשימה ערבית לבדואים וכפריים בהקמת הרשימה הערבית המאוחדת. לכנסת התשיעית נבחר סיף א-דין מטעם הרשימה ערבית מאוחדת, אך פרש ב-3 באפריל 1979 במסגרת הסכם רוטציה, ובכך בא הקץ על פעילותו הפרלמנטרית.
סיף א-דין נפטר ב-26 ביוני 1986. דודו הוא עבד אל-עזיז א-זועבי שכיהן כסגן שר הבריאות וראש עיריית נצרת, וקרובת משפחתו היא חנין זועבי, שהייתה חברת הכנסת הערבייה הראשונה מטעם מפלגה ערבית.
לקריאה נוספת
- סיף א-דין אל-זועבי, "שאהד עיאן" (עד ראייה) - ספר אוטוביוגרפי (1987)
קישורים חיצוניים
סיף א-דין א-זועבי, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)- סיף א-דין א-זועבי, באתר כנסת פתוחה
- יעקב אביאל, פרשת סייף אל-דין אל-זועבי, מעריב, 5 בספטמבר 1956 המשך
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יעקב אביאל, פרשת סייף אל דין אל זועבי, מעריב, 5 בספטמבר 1956; המשך
- ^ 20 רשימות בבחירות לכנסת, דבר, 25 ביוני 1951
- ^ 8 ערבים יהיו בכנסת החדשה, מעריב, 1 באוגוסט 1951
- ^ רק מפלגה נאמנה לשאיפות שני העמים ראויה לאמון הפועל הערבי, על המשמר, 18 ביולי 1951
- ^ א. אבו יוסף, הדי בחירות בישוב הערבי, על המשמר, 3 באוגוסט 1951
- ^ נצרת היתה אתמול שדה קרב בין מק"י ויריביהם, מעריב, 22 במאי 1951
- ^ זועבי - ראש עיריית נצרת, דבר, 29 בדצמבר 1959
- ^ ראובן בן צבי, נצרת מתכוננת לקבלת האפיפיור, מעריב, 23 בדצמבר 1963
- ^ ר. יורם, כולם אנשי זועבי, מעריב, 24 בדצמבר 1965
יואל דר, מה קרה בנצרת?, דבר, 26 בדצמבר 1965 - ^ טוביה כרמל, עיריית נצרת שוב ללא ראש, מעריב, 22 במרץ 1966
- ^ יואל דר, ועדה קרואה לנצרת, דבר, 6 במאי 1966
- ^ מועמד המערך כראש עיריית נצרת, מעריב, 3 בינואר 1967
| ראשי עיריית נצרת | ||
|---|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- חברי הכנסת מטעם הרשימה הדמוקרטית של נצרת
- חברי הכנסת מטעם הרשימה הערבית המאוחדת
- חברי הכנסת מטעם קידמה ופיתוח
- חברי הכנסת מטעם שיתוף ופיתוח
- חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
- חברי הכנסת מטעם הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל
- ראשי עיריית נצרת
- אנשי הש"י
- משפחת זועבי
- חברי הכנסת הראשונה
- חברי הכנסת השנייה
- חברי הכנסת השלישית
- חברי הכנסת השישית
- חברי הכנסת השביעית
- חברי הכנסת השמינית
- חברי הכנסת התשיעית
- חברי הכנסת ערבים
- ילידי 1913
- ישראלים שנפטרו ב-1986