הכנסת השלישית
| כנסות וממשלות ישראל |
| מועצת המדינה הזמנית
|
| פורטל - הממשל בישראל |
כהונתה של הכנסת השלישית החלה ב-15 באוגוסט 1955, הרכבה נקבע בבחירות לכנסת השלישית שנערכו ב-26 ביולי אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ולאחר שהשביע את חברי הכנסת, העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, מרדכי נורוק. מיד לאחר מכן נבחר יוסף שפרינצק ליושב ראש הכנסת, בתמיכתם של 109 מחברי הכנסת, ללא מתנגדים ועם שישה נמנעים.
הכנסת השלישית כיהנה עד התכנסותה של הכנסת הרביעית, ב-30 בנובמבר 1959.
תוכן עניינים
הרכב פוליטי
ערך מורחב – הבחירות לכנסת השלישית
אלו היו המפלגות שנבחרו לכנסת השלישית, ומספר חברי הכנסת בתחילת כהונתה:
| מפלגה | מושבים בכנסת |
|---|---|
| מפא"י | 40 |
| חרות | 15 |
| הציונים הכלליים | 13 |
| חזית דתית לאומית | 11 |
| אחדות העבודה - פועלי ציון | 10 |
| מפ"ם | 9 |
| חזית דתית תורתית | 6 |
| מק"י | 6 |
| המפלגה הפרוגרסיבית | 5 |
| רשימה דמוקרטית לערביי ישראל | 2 |
| קידמה ועבודה | 2 |
| חקלאות ופיתוח | 1 |
שתי השותפות העיקריות לממשלות שכיהנו עד הבחירות איבדו מכוחן - מפא"י ירדה מ-45 ל-40 מושבים, והציונים הכלליים ירדו מ-20 ל-13 מושבים. בתוך כך, התחזקה תנועת החרות, הכפילה את כוחה, והייתה למפלגה השנייה בגודלה בכנסת. תנועות המזרחי והפועל המזרחי התמודדו לראשונה ברשימה משותפת, חזית דתית לאומית (ששינתה את שמה למפד"ל במהלך כהונת הכנסת), וגם אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל התמודדו ברשימה משותפת, חזית דתית תורתית. בעקבות הפילוג במפ"ם, התמודדה גם רשימת אחדות העבודה - פועלי ציון, שקיבלה 10 מושבים, לעומת 9 למפ"ם.
בעקבות הירידה בכוחן של מפא"י והציונים הכלליים, חיפש דוד בן-גוריון שותפים חדשים לקואליציה בראשותו, ופנה למפ"ם ולאחדות העבודה - פועלי ציון. השותפות הקואליציונית, שכללה הן את הסיעות האלה והן את סיעת חזית דתית לאומית, יצרה חיכוכים בשאלות של דת ומדינה. הממשלה השביעית, שהושבעה ב-3 בנובמבר 1955, נהנתה מתמיכה של 80 חברי קואליציה, שכללו גם את סיעות המפלגה הפרוגרסיבית, רשימה דמוקרטית לערביי ישראל, קידמה ועבודה וחקלאות ופיתוח.
ב-31 בדצמבר 1957 התפטר דוד בן-גוריון על רקע הדלפות מישיבות הממשלה והפרות של המשמעת הקואליציונית. הממשלה השמינית, שכוננה שבעה ימים מאוחר יותר, התבססה על הרכב קואליציוני זהה. בן-גוריון התפטר שוב, ב-5 ביולי 1959, בשל הצבעתם של חברי סיעות מפ"ם ואחדות העבודה - פועלי ציון נגד עסקת נשק עם גרמניה המערבית. ממשלתו המשיכה לכהן עד כינונה של הכנסת הרביעית כממשלת מעבר.
אירועים מרכזיים
- ערך מורחב – פרשת הרימון בכנסת
ב-29 באוקטובר 1957 השליך משה דואק, חולה נפש בן 26, רימון יד במליאת הכנסת. שר הדתות משה שפירא נפצע קשה, וראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים גולדה מאיר ומשה כרמל נפצעו באורח קל. בעקבות האירוע הוחלט על הקמת משמר הכנסת, בפיקודו של יונה חצור, והותקנה מחיצת זכוכית בין היציע לבין אולם המליאה.
ב-15 באפריל 1956 הוצב פסל מנורת הכנסת בבור שיבר שממול לבית פרומין, ששימש את הכנסת באותן שנים. באותה שנה הוחלט על תחרות לתכנון משכן הכנסת החדש בקריית הממשלה. ב-24 ביולי 1957 נבחרה הצעתו של האדריכל יוסף קלארווין. יומיים קודם לכן הודיע דוד בן-גוריון כי ג'יימס דה רוטשילד הותיר בצוואתו מיליון ורבע ליש"ט לבניית המשכן (כ-77.5 מיליון ש"ח בערכי 2012). אבן הפינה למשכן החדש הונחה ב-14 באוקטובר 1958.
ב-27 במרץ 1957 נערך הפיליבסטר הראשון בתולדות הכנסת, במהלך דיון בתיקון לפקודת מס הכנסה. הדיונים נמשכו עד השעה 5 בבוקר[1].
ב-28 באוקטובר 1957 בחרה הכנסת ביצחק בן-צבי לכהונה שנייה כנשיא המדינה. בן-צבי היה המועמד היחיד, לאחר שיוסף יואל ריבלין הסיר את מועמדותו. 76 מחברי הכנסת תמכו בבן-צבי, ו-18 הטילו פתק לבן.
ב-28 בינואר 1959 נפטר יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק, שהיה יושב ראש הכנסת הראשון. מפא"י שאפה למנות במקומו את ברל לוקר, אך בהצבעה שנערכה ב-2 במרץ נבחר נחום ניר-רפאלקס, מסיעת אחדות העבודה - פועלי ציון. בניר תמכו חברי קואליציה מסיעתו ומסיעות מפ"ם והמפד"ל, שחברו לסיעות האופוזיציה והביאו לבחירתו, ברוב של 53 מול 41. 7 מחברי הכנסת נמנעו, בהם חברי המפלגה הפרוגרסיבית, שהביעו בכך את מחאתם על הקרב הפוליטי שליווה את הליך הבחירה. הייתה זו הפעם הראשונה (והיחידה עד כה), שבה יושב ראש הכנסת לא היה מהסיעה שהרכיבה את הממשלה. ניר-רפאלקס כיהן בתפקידו פחות משנה.
חקיקה
במהלך כהונתה של הכנסת השלישית, אושרו 285 חוקים, מהם 264 חוקים שמקורם בהצעות חוק ממשלתיות ו-21 חוקים שמקורם בהצעות חוק פרטיות. מדובר בגידול חד במספר הצעות החוק הפרטיות שאושרו, לאחר שהכנסת הראשונה אישרה 4 הצעות חוק כאלה, והכנסת השנייה אישרה 5[2].
בין החוקים הבולטים שאישרה הכנסת השלישית: חוק יסוד: הכנסת, חוק הבחירות לכנסת, חוק הגנת השכר, חוק הסכמים קיבוציים, חוק בתי המשפט, חוק לעידוד השקעות הון, חוק שירות התעסוקה, חוק המים, חוק ההגבלים העסקיים, חוק שירות המדינה (מינויים), חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), ועוד.
חוקי יסוד
- חוק יסוד: הכנסת.
- חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 2). תיקון בחוק היסוד, שקבע כי רבנים וכהני דתות אחרות המשמשים בכהונתם בשכר, לא יהיו מועמדים לכהונה בכנסת כל עוד הם משמשים בתפקידם.
חקיקה בתחום המשטר
- חוק בתי המשפט. חוק שקבע את סמכויותיהם של בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום. ב-1984 נחקק נוסח משולב של חוק בתי המשפט, שכלל גם הוראות מחוק השופטים, מפקודת הרשמים ומחוק שיפוט בתביעות קטנות.
- חוק הבחירות (דרכי תעמולה). חוק שהסדיר את תעמולת הבחירות לכנסת. בין היתר, נקבעו בו איסור על תעמולת בחירות באמצעות כלי שיט או כלי טיס, הגבלות על שימוש ברמקולים, הגבלה על הדבקת מודעות, איסור על תעמולת בחירות המלווה בתוכנית בידור, וזמני תעמולת הבחירות ברדיו שזכאית לו כל מפלגה.
- חוק שירות המדינה (מינויים). חוק המסדיר דרכי מינויי עובדים בשירות המדינה.
- חוק מימי חופין. חוק שהרחיב את המים הטריטוריאליים של ישראל מ-3 מייל ימי ל-6, בדומה למקובל באותה עת.
- חוק המעבר (תיקון). תיקון בחוק המעבר שמאפשר מינוי שני סגני שרים במשרד ממשלתי. שימוש ראשון בחוק נעשה רק במהלך כהונתה של הכנסת החמישית, ב-1961, עם מינויַם של שני סגני שרים במשרד החינוך והתרבות.
- חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית). חוק הקובע הגבלות על הפעילות הפוליטית והמפלגתית של עובדי המדינה.
- חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 1). חוק שהסדיר את הצבעתם של שוטרים בבחירות לכנסת, וקבע כי יצביעו באזור שבו הם מוצבים ביום הבחירות, ולא באזור מגוריהם.
- חוק שכר חברי הכנסת (תיקון). בתיקון נקבע כי שכר חברי הכנסת יעמוד על 342 לירות בחודש (4,771 שקלים חדשים בערכי 2012).
חקיקה חברתית
- חוק שירות התעסוקה. חוק שכונן את שירות התעסוקה, כתחליף ללשכות העבודה הפרטיות, בעלות הזיקה המפלגתית, שפעלו עד אז.
- חוק הביטוח הלאומי (תיקון). התיקון החיל את חוק הביטוח הלאומי על עובדים עצמאים.
- חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 4). חוק שהסדיר מתן קצבאות ילדים למשפחות שלהן ארבעה ילדים או יותר.
- חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות). חוק הקובע חובה עקרונית לתשלום מזונות לבני זוג ולילדים.
- חוק שירותי הסעד. חוק שהסדיר את הקמתן של לשכות סעד ברשויות המקומיות.
- חוק נכי רדיפות הנאצים.
- חוק הגמלאות לנפגעי ספר. חוק שהעניק תגמולים ושיקום לתושבי יישובי ספר שנפגעו בפעולות איבה. החוק בוטל ב-1982, והוראותיו הוטמעו בשינויים שונים בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
- חוק הארכת מועדים. חוק המסמיך את שר הביטחון להאריך מועד הקבוע בחיקוק לעשיית פעולה, למי שנקרא לשירות חירום.
חקיקה כלכלית
- חוק לעידוד השקעות הון.
- חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.
- חוק הריבית.
- חוק ההגבלים העסקיים. ב-1988 הוחלף החוק בחוק חדש.
- חוק הבלו על דלק.
- חוק יהב המגן. חוק שקבע מס נוסף על מס ההכנסה כדי לממן הוצאות ביטחון.
- חוק מלווה ביטחון. חוק שהסמיך את הממשלה ליטול מלווה לצורכי ביטחון בסך 40 מיליון לירות ולהוציא לשם כך איגרות חוב.
- חוק המלווה לשיכון עולים. חוק שהסמיך את הממשלה ליטול מלווה לצורכי שיכון עולים בסף 50 מיליון לירות ולהוציא לשם כך איגרות חוב.
- חוק הבלו על סוכר. החוק בוטל ב-1969.
- חוק לתיקון פקודת המטבע. חוק שביטל את השימוש במיל (שערכו היה אלפית הלירה) והחל את השימוש באגורה (שערכה היה מאית הלירה).
חקיקה פלילית
- חוק לתיקון סדרי הדין הפלילי (חקירת פשעים וסיבות מוות). החוק צמצם את תחולת ההסדר המנדטורי לפיו בעבירות מסוימות יש לנהל חקירה מוקדמת של שופט חוקר, והותיר את סמכויות החקירה בידי המשטרה. מוסד השופט החוקר לא בוטל לחלוטין, אך גדריו הצטמצמו באופן ניכר. בנוסף, הסדיר החוק את ההליכים בחקירת מקרי מוות. ההוראות בדבר מינוי שופט חוקר בוטלו סופית עם חקיקתו של חוק סדר הדין הפלילי ב-1965, ושם החוק שונה ל"חוק חקירת סיבות מוות".
- חוק לתיקון דיני העונשין (ביטחון המדינה). חוק שקבע עבירות ביטחון שונות, בהן בגידה, פגיעה בכוחות מזוינים, ריגול ופגיעה ביחסי חוץ, במקום העבירות שהיו קבועות בפקודת החוק הפלילי המנדטורית. החוק בוטל ב-1977, עם חקיקתו של חוק העונשין, והוראותיו הוטמעו בו, בשינויים.
- חוק לתיקון דיני העונשין (ריבוי נישואים). חוק שהסדיר מחדש את עבירות הביגמיה. גם חוק זה הוטמע, בשינויים, בחוק העונשין.
- חוק לתיקון פקודת החוק הפלילי (השחתת פניהם של מקרקעין). חוק שקבע עבירות של הדבקת מודעות וכתיבת כתובות גרפיטי.
עבודה
- חוק הגנת השכר
- חוק הסכמים קיבוציים
- חוק יישוב סכסוכי עבודה[3]
- חוק שירות המדינה (גמלאות)
מערכת המשפט
- חוק ההתיישנות.
- חוק אכיפת פסקי חוץ.
- חוק לתיקון סדרי הדין (המדינה כבעל דין). חוק שקבע כי ניתן לקבוע את המדינה בכל עילה, בניגוד להסדר שנותר מתקופת המנדט, לפיו רשימת העילות מוגבלת.
- חוק בתי דין דתיים (הזמנה לבית הדין). חוק שהסמיך את בתי הדין הדתיים לזמן בעלי דין ועדים ולכפות את התייצבותם.
- חוק העזרה המשפטית למדינות זרות.
- חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים). חוק שקבע כי על בית המשפט למנוע חקירת עדים בדרך שיש בה משום עלבון, הפחדה, הטעיה או ביוש.
השלטון המקומי
- חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת) - חוק שהסמיך את הרשויות המקומיות לאסור או להגביל מכירת בשר חזיר בתחומן.
- חוק הרשויות המקומיות (היטל סעד ונופש). חוק שהסמיך את הרשויות המקומיות להטיל על מקומות בילוי ונופש כבתי מלון, מסעדות, בתי קפה, מועדוני לילה וכיוצאים באלה היטל שייעודו מטרות סעד בתחומיה. החוק בוטל ב-1978.
שונות
- חוק השמות.
- חוק המים.
- חוק שירותי הכבאות
- חוק המועצה להשכלה גבוהה.
- חוק הגנת הצומח.
- חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה
- חוק דמי מפתח.
- חוק המהנדסים והאדריכלים.
- חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות.
- חוק הפיקוח על יצוא של בעלי חיים ושל תוצרת מן החי.
- חוק לתיקון פקודת בניין ערים. חוק שהסדיר הוצאת צווי הפסקה מינהליים לעבודות בנייה המתבצעות ללא רישיון או תוך חריגה מרישיון.
- חוק יום העצמאות (תיקון מס' 4). תיקון לחוק יום העצמאות שהסמיך את ראש הממשלה לקבוע עבודות ושירותים שאין להפסיקם ביום העצמאות.
בעלי תפקידים
| התפקיד | בעל התפקיד | הערות | |
|---|---|---|---|
| נשיאות הכנסת | |||
| יושב ראש הכנסת | יוסף שפרינצק, נחום ניר-רפאלקס |   |
שפרינצק נפטר ב-28 בינואר 1959. |
| סגני יושב ראש הכנסת | בבה אידלסון, ישראל בר-יהודה, אהרן-יעקב גרינברג, שמואל דיין, בנימין מינץ, חנן רובין, ישראל רוקח |        |
|
| ראשי הוועדות הקבועות | |||
| יושב ראש ועדת החוץ והביטחון | מאיר ארגוב |  |
|
| יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט | משה אונא, זרח ורהפטיג, נחום ניר-רפאלקס |   |
|
| יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות | שושנה פרסיץ |  |
|
| יושב ראש ועדת הכלכלה | בנימין אבניאל | ||
| יושב ראש ועדת הכנסת | ברוך אזניה |  |
|
| יושב ראש ועדת הכספים | ישראל גורי |  |
|
| יושב ראש ועדת העבודה | עקיבא גוברין |  |
|
| יושב ראש ועדת הפנים | יעקב ריפתין |  |
|
| יושב ראש ועדת השירותים הציבוריים | משה ארם |  |
|
| בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים | |||
| ראש האופוזיציה | מנחם בגין |  |
באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי |
| יושב ראש ועדת הפירושים | ברל לוקר |  |
|
| יושב ראש הוועדה המשותפת לעניין החינוך הגופני | דוד הכהן |  |
|
| בעלי תפקידים בכנסת | |||
| מזכיר הכנסת | משה רוזטי |  |
|
| קצין הכנסת | יונה חצור | ||
חברי הכנסת
קישורים חיצוניים
- הכנסת השלישית, באתר הכנסת
הערות שוליים
- ↑ אשר צידון, בית הנבחרים 115 (מהדורה חמישית, 1969).
- ↑ דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה", המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ↑ חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז–1957, באתר הכנסת
| הקודמת: הכנסת השנייה 1951 - 1955 |
הכנסת השלישית 15 באוגוסט 1955 - 30 בנובמבר 1959 כ"ז באב ה'תשט"ו - כ"ט בחשון ה'תש"ך |
הבאה: הכנסת הרביעית 1959 - 1961 |
