סלאוויטא
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 חמלניצקי |
| מחוז משנה |
 סלאוויטא |
| תאריך ייסוד | 1634 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 35,100 (2005) |
| קואורדינטות | 50°18′N 26°52′E / 50.300°N 26.867°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
סלאוויטא (אוקראינית: Славута; פולנית Slawuta) היא עיירה במחוז חמלניצקי באוקראינה, המרכז המנהלי של מחוז סלאוויטא. בשנת 2001 חיו בעיר מעל 34,000 תושבים[1].
העיירה הייתה מקום מושבם של נסיכי סנגושקו (Sanguszko).
יהודי סלאוויטא
בעיירה חיו יהודים מתחילת המאה ה-18, ובשנת 1765 נרשמו בסלאוויטה 246 יהודים משלמי מס גולגולת. העיירה נתפרסמה בקרב היהודים בשל דפוס סלאוויטא העברי, שנוסד (בשנת 1792) ונוהל בידי הרב משה שפירא, בנו של רבי פנחס מקוריץ ובניו (ר' שמואל ר' אבא ופינחס שנודעו לימים בשם 'האחים מסלאוויטא').
ב-1847 נמנו בסלאוויטה 1,658 יהודים, וב-1897 נמנו בה 4,900 יהודים, שהיוו 57% מכלל תושבי היישוב. בשנת 1926, עת ישבו בעיירה כ-4,700 יהודים (45% מכלל התושבים), חיסלו הסובייטים את מוסדות הקהילה.
בשואה
העיירה נכבשה בידי הגרמנים בתחילת יולי 1941. כעבור כחודש רצחו שוטרים גרמנים 322 מיהודי העיירה, וב-30 באוגוסט 1941 רצחו בה כ-1,000 יהודים נוספים.
בינואר 1942 רוכזו יהודי העיירה הנותרים ויהודים נוספים מהסביבה בגטו שהוקם ביישוב, בו חויבו בענידת סרט זרוע ובביצוע עבודות כפייה. בשל הרעב, הצפיפות והמחלות בגטו, מתו רבים מיושביו.
ב-26 ביוני 1942 נערכה בגטו אקציה המונית, בה נורו למוות בסמוך לעיירה כ-5,000 יהודים. יתר היהודים בעלי המקצוע שהושארו בגטו נרצחו ב-10 בספטמבר 1942.
בסמוך לעיירה הוקם בעת הכיבוש הגרמני מחנה עבודה, אליו הועברו יהודי אניפולי וסביבתה. רוב היהודים הללו נרצחו בשואה בשלבים שונים[2].
לאחר השואה שימש כרב ליהודים המעטים ששבו לעיירה רבי יצחק גדליה ליברזון, מצאצאי רב ליבר מברדיצ'ב. הוא שימש כרב, שוחט ומוהל לכל יישובי הסביבה. לאחר פטירתו בשנת 1982, עמדו בנותיו בראשות הקהילה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סלאוויטא- סלבוטה (Slavuta), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), סלבוטה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1469–1470), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
