סלעית הבזלות
 סלעית הבזלות
| |
|---|---|
סלעית הבזלות, הערבה, ישראל
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | חטפיתיים |
| סוג: | סלעית |
| מין: | סלעית הבזלות |
| שם מדעי | |
 Oenanthe warriae
| |
סַלְעִית הַבַּזָּלוֹת (שם מדעי: Oenanthe warriae) היא ציפור ממדבריות הבזלת שבירדן ובסוריה. היא שייכת לסוג סלעית, ששויך בעבר למשפחת הקיכליים, אך כיום מוגדר במשפחת החטפיתיים. זהו מין שידוע עליו מעט מאוד, והיא תוארה כמין עצמאי רק ב-2021.
בישראל היא חורפת נדירה ביותר, כשעיקר התצפיות בה הן מדרום הערבה. בחורפים של 2016/17 ו-2019/20 נרשמו מספר תצפיות ב-6 ו-7 פרטים בהתאמה, כולן בדרום הארץ.[1]
הגדרתה ותיאורה של סלעית הבזלות הביאו להבנה כי שתי תצפיות עבר בסלעיות נדירות, של סלעית שחורה (O. leucura) בדצמבר 1982 וסלעית הודית (O. picata, נקראת גם סלעית מזרחית) בפברואר 1986, שתיהן מאילת, היו זיהויים שגויים של סלעית בזלות, והן הוסרו מרשימת ציפורי הארץ במאמר שהתפרסם ב-2012.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה
סלעית הבזלות (O. warriae) וסלעית מגרבית (O. halophila) נחשבו בעבר לתת-מינים של סלעית לבנת-כנף (בשל מידע חסר סווגה הבזלות בתחילה כמופע מלניסטי בלבד על-ידי חלק מהרשימות), אך פוצלו כמינים מובחנים על ידי איגוד האורניתולוגים הבין-לאומי (IOU) בשנת 2021.[3]
שם הסוג Oenanthe נגזר מהמילים ביוונית העתיקה oenos (οίνος), "יין" ו-anthos (ανθός), "פרח". זה מתייחס לחזרתה של הסלעית האירופית ליוון באביב בדיוק בזמן פריחת הגפנים.[4] השם האנגלי לסלעית "wheatear" אינו נגזר מ"חיטה" או "אוזן", אלא הוא השחתה לשונית מהמאה ה-16 של "לבן" ו"עכוז", ומתייחס לשת הלבן הבולט שנמצא ברוב המינים.
שם המין הספציפי warriae ניתן לה על-ידי האורניתולוג הישראלי הדורם שיריחי, שחקר את סלעית הבזלות והעניק לה את שמה לכבודה של Effie Warr, אוצרת אוסף הציפורים במוזיאון להיסטוריה של הטבע בטרינג שבאנגליה, שבשנותיו הראשונות כחוקר מקצועי במוזיאון עזרה לו רבות.[1]
זהו מין מונוטיפי, כלומר לא תוארו תת-מינים נפרדים.[5]
תפוצה ובית גידול
דוגרת במדבריות בזלת בצפון-מזרח ירדן ודרום סוריה, ונראה שנודדת דרומה בחורף לדרום ירדן ואולי אף למצרים.[1] באפריל 2011 נצפו וצולמו זוג בטורקיה.[6]
תיאור
זוהי סלעית גדולה יחסית, באורך 15–16.5 ס"מ, ובעלת ראש גדול ומעוגל. בצבעי שחור מט ולא מבריק (בשונה מסלעית שחורת-בטן), עם מעט גוון חום. בעמידה בולטים קצוות בהירים לסוככות היד. בתעופה ניכר דגם הכנף מזכיר סלעית לבנת-כנף, עם בסיסים בגוון אפרפר בהיר לאברות היד הפנימיות ואברות האמה, ובנוסף בולט גם פס הזנב העבה לרוחב הזנב כולו. סוככות התת-הזנב שלה לבנות לגמרי, בשונה מסלעית לבנת-כנף. הזוויגים דומים.[1] לעיתים מופיעות מעט נוצות לבנות במצח, שמשערים כי מקורן בגנים "פגומים" כמו לבקנות או לאוציזם (אנ'), הנפוצים יותר באוכלוסיות קטנות ומבודדות המתרבות בתוך עצמן.[7]
סטטוס
זוהי סלעית נדירה ביותר ונדרש מחקר נוסף על המין, אך מעריכים כי היא נתונה בסכנת הכחדה חמורה, ואחת ההערכות היא שנותרו כמאה פרטים בלבד.[1]
קישורים חיצוניים
- דף מידע ותמונות של המין, באתר תצפית של ליאור כסלו
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של סלעית הבזלות, באתר eBird
- הקלטות אודיו של סלעית הבזלות, באתר xeno-canto
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 ד"ר יואב פרלמן, סלעית הבזלות, באתר הצפרות הישראלי
- ^ Hadoram Shirihai, Correcting the identification of two rare wheatear records in Israel, The Bulletin of the British Ornithologists’ Club 132 (4), 2012, עמ' 226–235
- ^ "Species Updates – IOC World Bird List" (באנגלית). נבדק ב-2021-06-13.
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 280, 310. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Mourning Wheatear, Oenanthe lugens, ("Lichtenstein, MHC", 1823), Birds of the World, The Cornell Lab of Ornithology
- ^ Basalt Wheatear breeding recorded in Turkey, Wild echo
- ^ ד"ר יואב פרלמן, אז מי את? סלעית הבזלות, הנה היא כאן שוב - בפעם השביעית, באתר הצפרות הישראלי
