סלעית לבנת-כנף
 סלעית לבנת-כנף
| |
|---|---|
סלעית לבנת-כנף, הנגב, ישראל
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | חטפיתיים |
| סוג: | סלעית |
| מין: | סלעית לבנת-כנף |
| שם מדעי | |
 Oenanthe lugens
| |
סַלְעִית לִבְנַת-כָּנָף (שם מדעי: Oenanthe lugens) היא ציפור שיר בסוג סלעית, אחת מ-14 מיני סלעיות המצויות בצפון אפריקה והמזרח התיכון. זהו מין בקבוצה שסווגה בעבר כבני משפחת הקיכליים Turdidae, אך כיום נחשבת באופן כללי יותר לחלק ממשפחת החטפיתיים.
בישראל היא יציבה שכיחה בחלקים גדולים של הנגב, מדבר יהודה ומדבר שומרון.[1]
טקסונומיה ואטימולוגיה
הסלעית לבנת-הכנף תוארה לראשונה על ידי מרטין ליכטנשטיין ב-1823. שם המין, Oenanthe, הוא גם שמו של סוג צמחים בעל שם זהה, והוא נגזר מ-"ainos" היווני "יין" ו"-anthos" "פרח", מהריח דמוי היין של הפרחים.[2] במקרה של הסלעית, הכוונה היא לחזרת הציפורים ליוון באביב בזמן פריחת הגפנים. שם המין הספציפי lugens פירושו "מתאבל". זהו גם שמה העממי באנגלית (Mourning Wheatear – סלעית מתאבלת, בשל שירתה המלנכולית).[3]
פאנוב (Wheatears of Palearctic, 2005) דן בטקסונומיה העדכנית ביותר של זן העל של המין. הסלעית לבנת-הכנף מפוצלת מהסלעית החבשית (Oenanthe lugubris), שהיא המין המצוי מדרום לסהרה. סלעית המגרב (O. halophila) וסלעית בזלות (O. warriae) נחשבו בעבר לתת-מין של סלעית לבנת-כנף, אך פוצלו כמינים נפרדים על ידי ה-IOC בשנת 2021.[4] האוכלוסיות המצריות של O. lugens נחקרו במאמר שפורסם בשנת 2020 בכתב העת Sandgrouse(אנ'). נמצא כי ציפורים אלו נבדלות מ-O. halophila בהפגנת פחות דימורפיזם מיני, ומציגות פס כנף לבן בולט, ולכן הן קרובות יותר לתת-מין הנומינלי.[5]
כיום, לאחר הפיצולים, נותרו שני תת-מינים מוכרים:[6][7]
- O. l. lugens (ליכנטשטיין, 1823) – תת-המין הנומינלי ממזרח מצרים וצפון-מזרח סודן, לערב הסעודית, ירדן, וסוריה.
- O. l. persica (ה. סיבום, 1881) – איראן והאזור.
תפוצה ובית גידול
המין מצוי בעיקר במדבריות, לרוב בסביבה המכילה מערות למחסה, מדרונות סלעיים, עמקים, דרדרות, צוקים, נקיקים, גאיות, ואדיות יבשים שוממים, רכסים ומישורים שטוחים. היא פוקדת רק מדי פעם כפרים, שפלות, שדות בור ושדות מעובדים. המין מופיע בעיקר בגבהים של 1,000–4,000 מ'.[8] היא נמצאת באזורים מדבריים למחצה בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, ותועדה במדינות הבאות: אלג'יריה, בחריין, קפריסין, מצרים, איראן, עיראק, ישראל, ירדן, כווית, לבנון, לוב, מרוקו, עומאן, פקיסטן, קטאר, ערב הסעודית, סוריה, תוניסיה, טורקיה, איחוד האמירויות הערביות ותימן.
סלעית לבנת-כנף ניזונה בין השאר מנמלים, חיפושיות, חגבים, פרפרים וחרקים אחרים, עליהם היא עטה מעמדת תצפית בולטת על זיז סלע, שיח, עמוד חשמל וכדומה. הזוגות חיים בטריטוריה משך מרבית חודשי השנה. תוך כדי הציד היא מרבה לעופף למרחקים קצרים ומסלע לסלע, כשמדי פעם הנחיתה מלווה בהכרזה טריטוריאלית על ידי קידה עמוקה, הקפצת הזנב למעלה ומתיחת הכנפיים כלפי מטה.[1]
גודלן של הטריטוריות עצום ויכול להגיע עד 200 דונם, והסלעיות נוהגות לחיות בהן בזוגות קבועים ולהגן עליהן כל השנה.[9]
קינון
לקראת האביב מתגברת הפעילות הטריטוריאלית והזכרים מתחילים לשיר מעמדות תצפית בולטות בתחומי הנחלה. בני הזוג מרבים לתקוף בעונה זו סלעיות ממינים שונים, שחורי-זנב וציפורים אחרות. עונת הקינון נמשכת בין מרץ ליוני בטריטוריות קבועות המרוחקות זו מזו מרחק רב. הקן נבנה בכוך סלע, בחריץ מתחת לאבן או במחילה בקרקע, לעיתים גם בין אבנים בטרסה או בחורבה נטושה. המבוא לקן מרופד באבנים קטנות הקן בצורת סלסילה שטוחה ודלילה עשוי מזרדים ושורשים ומרופד בעשבים, שיער, צמר ונוצות. בתטולה 4–5 ביצים ירוקות תכלכלות ועליהן כתמים ונקודות חומות, עליהן דוגרת הנקבה בלבד במשך תקופה של 14 ימים. שני ההורים משתתפים בגידול הגוזלים, אותם הם מאכילים בחרקים שונים הנאספים בעיקר על הקרקע. הגוזלים נוטשים את הקן בהיותם בני כשבועיים, כשהם עדיין אינם מעופפים היטב. הנקבה ממשיכה להאכיל את אותם גם מחוץ לקן, לעיתים גם עד 50 יום לאחר בקיעתם. לרוב מתרחשים שני מחזורי קינון בעונה.[1]
בישראל
היא אחת הסלעיות הבולטות והשכיחות ביותר בארץ, יציבה בתפוצה נרחבת, מהרי אילת והנגב הדרומי, דרך הר הנגב ועד לאזור מעלה אפרים ונחל תרצה במזרח השומרון. היא חובבת אזורים טרשיים עם שיחים פזורים. היא נפוצה יותר באזורים פחות צחיחים של תחום תפוצתה, באזורי ספר המדבר, דוגמת הבתה הטרשית של ספר מדבר יהודה, ובמיוחד במדבר שומרון; במרחב שבין ואדי קלט למעלה אפרים.
פרטים רבים משוטטים מחוץ לעונת הקינון לטווחים קצרים, בעיקר כדי ליהנות ממזג אוויר נוח יותר בעונת החורף. בעונה זו עולים מספרי הסלעיות בבקעת הערבה ובנגב הצפוני, ככל הנראה כתוצאה מנדידה מקומית של פרטים המקננים בהר הנגב.[1]
בסקר ציפורים שנערך בחרמון באביב 2021 נמצאו סלעיות לבנות-כנף בהכנות לקינון. זו הייתה הפעם הראשונה בה נצפה המין בחרמון, ובנוסף ככל הנראה זו התצפית ראשונה בארץ של תת-המין האיראני O. l. persica, שמשערים כי הפרטים שנצפו שייכים לאוכלוסייה קטנה שלו המצויה בסוריה; אם כי לצורך אישוש הזיהוי נדרשת דגימת DNA.[10][11]
תיאור
.jpg)
אורכה של הסלעית לבנת-הכנף 14.5–16.5 ס"מ, ומשקלה 18–25 גרם. היא בולטת בניצויה המנוגד בצבעי שחור-לבן. הזכר והנקבה דומים, הם בעלי כיפה, עורף, חזה ובטן לבנים, המנוגדים לשאר חלקי הראש והצוואר השחורים המתחברים לגב השחור. הזנב לבן ובקצהו פס שחור עם פלישה של הצבע השחור במרכז הזנב, היוצר דגם T הפוך האופייני לסלעיות. הכנפיים נראות שחורות לגמרי בעמידה, אך בזמן תעופה נחשפים בסיסים לבנים לאברות התעופה היוצרים "דגל" לבן בולט לאורך הכנף. דגל זה הוא שהקנה לה את שמה העברי.[1]
היא מקיימת דו-צורתיות זוויגית קלושה בלבד, כאשר לנקבות ניצוי מעט יותר דהוי.
ניצוי הפרחונים נבדל מלבוש הבוגר. ראשם וגבם בצבע אפור-חום בהיר, והם חסרים את הניגודיות שבין הגרון הכהה לכיפה ולחזה הבהירים.
הבדלי ניצוי בתת-מינים
תת-המין האיראני O. l. persica מתאפיין בכיפה אפרפרה. כאשר הכנף פרושה נראה מעט לבן ביחס לתת-מין הנומינלי, וגם כאשר הכנף סגורה נראה מעט מאוד לבן בקצות סוככות היד ובסיס אברות הכנף. שפת הזנב השחורה נרחבת יותר במקרה של persica, והיא מזכירה דגם זנב של סלעית ערבות. לתת-שת של persica צבע כתום עז, בעוד שאצל הנומינלי הצבע עדין יותר.[10]
קולות
שירתה נעימה לאוזן, מגוונת, נמוכה ומסתלסלת, ובעלת צבע מעט מלנכולי.[1]
סטטוס
למין טווח נרחב, מגמות אוכלוסייה יציבות, ומשערים כי האוכלוסייה גדולה (אם כי לא נערכו אומדנים מדויקים), ובשל כך מסווגת הסלעית כ"ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).[8]
לקריאה נוספת
- Boon, Leo J. R. (2004) 'Mourning Wheatears' illustrated Dutch Birding 26(4): 223-36
קישורים חיצוניים
- מחקר פילוגנטי על הקומפלקס של המין, באתר researchgate
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של סלעית לבנת-כנף, באתר eBird
- הקלטות אודיו של סלעית לבנת-כנף, באתר xeno-canto
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 אסף מירוז, סלעית לבנת-כנף, באתר הצפרות הישראלי
- ^ "Dropwort, Hemlock Water". A Modern herbal. Botanical.com. נבדק ב-2008-02-05.
- ^ The Helm dictionary of scientific bird names, archive.org
- ^ "Species Updates – IOC World Bird List" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-06-13.
- ^ Baha El Din, Sherif and Mindy Baha El Din (2000) The occurrence of Mourning Wheatear Oenanthe lugens halophila in Egypt Sandgrouse 22(2): 109-12
- ^ [https://observation.org/species/76314/ Mourning Wheatear Oenanthe lugens (Lichtenstein, MHC, 1823)], observation.org
- ^ [https://www.itis.gov/servlet/SingleRpt/SingleRpt?search_topic=TSN&search_value=561654#null Oenanthe lugens (Lichtenstein, 1823) Taxonomic Serial No.: 561654], Integrated Taxonomic Information System
- ^ 8.0 8.1 Mourning Wheatear Oenanthe lugens, BirdLife Data Zone
- ^ סלעית לבנת כנף, באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה
- ^ 10.0 10.1 יובל דקס, הסלעיות הסוריות על הגדרות, מין מקנן חדש התגלה בסקר חרמון 2021, באתר הצפרות הישראלי
- ^ נעה פישר, בפעם הראשונה: סלעית לבנת כנף נצפתה מקננת בחרמון, באתר ynet
