סמואל אינגהם
 | |||||||
| לידה |
16 בספטמבר 1779 ניו הופ, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 ביוני 1860 (בגיל 80) טרנטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | סמואל דלוצנה אינגהם | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות של הכנסייה הפרסביטריאנית, סולברי, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
סמואל דלוצנה אינגהם (באנגלית: Samuel Delucenna Ingham; 16 בספטמבר 1779 - 5 ביוני 1860) היה מזכיר האוצר של ארצות הברית בממשלו של הנשיא אנדרו ג'קסון ולפני כן חבר בית הנבחרים של ארצות הברית.
ראשית חייו
סמואל אינגהם נולד בניו הופ, פנסילבניה לג'ונתן אינגהם, רופא בפילדלפיה, ולאן לבית ולדינג.[1] לאחר שלמד לימודים קלאסיים, הוא עבד כשוליה אצל יצרן נייר בפניפק קריק, לא הרחק מפילדלפיה. לאחר סיום הכשרתו כשוליה, היה אינגהם למנהל מפעל לייצור נייר בבלומפילד, ניו ג'רזי, שם הוא הכיר את רבקה דוׂׂׂד, שאיתה הוא התחתן ב-1800 ויחד הם הביאו לעולם חמישה ילדים. באותה שנה הוא שב לפנסילבניה ושם הוא הקים מפעל לייצור נייר בשטח החווה של אמו (אביו נפטר ב-1793), שהיה למקור פרנסתו העיקרי בשנים הבאות.
חבר הקונגרס
בשנים 1806–1808 היה אינגהם חבר בבית הנבחרים של פנסילבניה. לאחר מכן מינה אותו מושל פנסילבניה כשופט שלום. בשנים 1813–1818 הוא היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית. הוא הביס בקלות את יריביו הפדרליסטים בשתי מערכות הבחירות הראשונות בהם הוא התמודד ובבחירות של 1816 לא הוצב מולו שום מתחרה. עד 1815 הוא היה יושב ראש ועדת בית הנבחרים לענייני הגמלאות והתביעות של המהפכה האמריקאית. לאחר מכן הוא שימש כיושב ראש ועדת הדואר. ב-1818 הוא התפטר מהקונגרס בשל מחלתה של אשתו. הוא מונה כפקיד הראשי של בית המשפט לערעורים של מחוז באקס בפנסילבניה. ב-1819 נפטרה רבקה. לאחר מכן, ועד 1820 הוא שימש כמזכיר המדינה של פנסילבניה.
ב-1822 נשא אינגהם לאישה את דבורה הול מסיילם, ניו ג'רזי. יחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים. באותה שנה הוא נבחר שוב לקונגרס וכיהן שם עד 1829. הוא שב גם לתפקידו כיושב ראש ועדת הדואר.
מזכיר האוצר
לאחר תום כהונתו בקונגרס ועד 1831 כיהן אינגהם כמזכיר האוצר של ארצות הברית. בתקופת כהונתו בתפקיד זה הבנק השני של ארצות הברית נחזה על ידי הנשיא אנדרו ג'קסון כבלתי חוקתי וכמונופול מסוכן. זו הייתה דאגתו העיקרית של אינגהם. ג'קסון סבר שלא צריכים להיות במחזור שטרות כסף אלא רק מטבעות, ושחוקת ארצות הברית הגדירה שלא יהיו שטרות כסף במערכת המוניטרית. אינגהם האמין בבנק השני של ארצות הברית וניסה ליישב את העימותים בין ג'קסון, שביקש לחסל את הבנק, לבין נשיא הבנק ניקולס בידל.[2]
על אף אי יכולתו להגיע לפתרון העימות בין ג'קסון לבין בידל, פרישתו של אינגהם מתפקידו כמזכיר האוצר אירעה על רקע שערורייה שבה היו מעורבים חברי הקבינט בממשלו של ג'קסון ונשותיהם. בהובלתה של פלוריד קלהון, רעייתו של סגן הנשיא ג'ון קלהון, נידו נשים אלו נידוי חברתי את מזכיר המלחמה ג'ון איטון ואת רעייתו פגי איטון. שערורייה זו נודעה כפרשיית התחתונית.
ב-17 ביוני 1831, יום לפני שאיטון התפטר באופן רשמי, הופיע מאמר בעיתון Telegraph שעל פיו "הוכח" שמשפחותיהם של אינגהם, מזכיר הצי ג'ון בראנץ' ושל התובע הכללי ג'ון מקפירסון ברין סירבו להתרועע עם פגי איטון. ג'ון איטון כתב לכל השלושה מכתבים בהם דרש את תגובתם על המאמר. אינגהם השיב במכתב מלא בוז וציין שעל אף שהוא לא היה המקור למאמר, המידע בו נכון. ב-18 ביוני קרא איטון לאינגהם להתמודד מולו בדו-קרב. את הדרישה הוא העביר באמצעות מי שייעד להיות עוזרו בדו-קרב, גיסו, דר' פיליפ ג. רנדולף, שהגיע לאינגהם פעמיים ואיים עליו בפעם השנייה שהוא ייפגע פיזית אם הוא לא יענה לדרישותיו של איטון. למחרת שלח אינגהם הודעה שהוא מסרב להתייצב לדו-קרב.[3] מצב זה שם את איטון כמי שראוי ל"רחמים ובוז". הוא כתב מכתב נוסף לאינגהם והאשים אותו בפחדנות.[4] אינגהם קיבל ידיעה שאיטון, רנדולף ואחרים מחפשים אחריו כדי לתקוף אותו. בכל אופן, הוא דיווח שבשני הלילות הבאים המשיכו איטון ואנשיו לארוב סביב לביתו ולאיים עליו. לאחר מכן הוא עזב את העיר ושב בבטחה לביתו.[3] הוא דיווח לג'קסון את גרסתו על מה שהתרחש וג'קסון ביקש מאיטון להשיב על ההאשמה. איטון הודה שהוא "עבר ליד" המקום בו אינגהם התאכסן, "אך בשום נקודת זמן לא ניסה להיכנס... או לכתר את המקום".
שנותיו האחרונות
לאחר התפטרותו מתפקידו כמזכיר האוצר שב אינגהם לעסקי ייצור הנייר ועסק גם בפיתוח מכרות פחם. הוא היה מעורב בארגון חברת הרכבות ביבר מדוו, שלתקופת מה הוא שימש כנשיאה. הוא גם היה קשור לארגון חברת הפחם הייזלטון. הוא פעל לקידום כרייתן של תעלות כמו תעלת להי ותעלת דאלוור. ב-1849 הוא עבר לטרנטון, ניו ג'רזי, שם הוא עבר עבור בנק מקומי.
מותו ומורשתו
סמואל אינגהם נפטר בטרנטון ב-5 ביוני 1860. הוא נקבר בית הקברות של הכנסייה הפרסביטריאנית שבסולברי, פנסילבניה. על שמו נקרא מחוז במישיגן, אחד מכמה מחוזות במדינה זו שנקראו על שמות חברי הקבינט בממשל ג'קסון.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 הוא היה חבר באגודה היוקרתית, "המכון הקולומביאני לקידום האומנויות והמדעים" (Columbian Institute for the Promotion of Arts and Sciences), שבין חבריה נמנו הנשיאים לשעבר אנדרו ג'קסון וג'ון קווינסי אדמס ואישים בולטים רבים מאותה תקופה, כולל אנשי צבא, ממשל, רפואה ומקצועות נוספים.
קישורים חיצוניים
- מידע על סמואל אינגהם באתר מחלקת האוצר של ארצות הברית (באנגלית)
- סמואל אינגהם באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- תכתובותיו של סמואל אינגהם באתר ספריות אוניברסיטת פנסילבניה (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "Indian Place Names in Bucks County". Lenape Nation – A Tribal Community. Archived from the original on August 10, 2014.
- ^ Remini, Robert V. (1967). Andrew Jackson and the Bank War. New York: W. W. Norton & Company. pp. 52–59.
- ^ 3.0 3.1 Snelling, William Joseph (1831). A Brief and Impartial History of the Life and Actions of Andrew Jackson. Boston, MA: Stimpson & Clapp, pp. 199-200.
- ^ Parton, James (1860). Life of Andrew Jackson, Volume 3. New York, NY: Mason Brothers, p. 366.
| מזכירי האוצר של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
