סן-מלו

סן-מלו
Saint-Malo
	מבט אל ביצורי סן-מלו
מדינה	צרפת
חבל	ברטאן
מחוז	איל ווילן
תאריך ייסוד	המאה ה-6
שטח	36.58 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	52,737 (2007)
‑ צפיפות	1442 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות	48°38′53″N 2°00′27″E / 48.64806°N 2.00750°E
אזור זמן	UTC +1
	אתר העיר סן-מלו
	(למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; סן-מלו

סן-מלו (בצרפתית: Saint-Malo; בברטונית: Sant-Maloù) היא עיר נמל מבוצרת בחומה הנמצאת בברטאן על חופה האטלנטי הצפון מערבי של צרפת, באזור תעלת למאנש, במחוז איל ווילן. העיר המודרנית כוללת את העיר העתיקה והמבוצרת סן-מלו, שאליה אוחדו, בשנת 1967, הערים הסמוכות סן-סרוון (St Servan) ופאראמה (Paramé). ההיסטוריה הימית שלה וביצוריה המרשימים הפכו אותה ליעד תיירות מועדף באזור ברטאן, כמו גם למרכז כלכלי אזורי.

גאוגרפיה

העיר סן-מלו שוכנת על חוף תעלת למאנש, ועל הגדה הימנית של שפך הנהר ראנס. העיר העתיקה, המוקפת חומה, הייתה במקורה אי המחובר כיום אל היבשה במספר דרכי גישה שהוגבהו על פני המים.

העיר נמצאת 18 קילומטרים צפונית לדינאן ו-75 קילומטרים צפונית לרן. העיר שוכנת על חוף מישורי, ובו שוניות אלמוגים רבות, הבולטות ויוצרות איים זעירים בסמוך לחוף. באזור החוף מתקיימת תופעת גאות ושפל דרמטית, המביאה לשינויים משמעותיים בקו החוף בתוך שעות. תופעה זו הביאה לבניית תחנת הכוח לה ראנס הסמוכה לחוף, התחנה הראשונה שהשתמשה בכוחות הגאות והשפל ליצירת אנרגיה. תופעת הגאות והשפל מושכת תיירים רבים. בדומה לאתר התיירות מון סן-מישל הסמוך, נחשפת בעת השפל רצועת חוף בת כמה עשרות קילומטרים רבועים, המהווה אטרקציה, ומושכת למקום תיירים רבים^[1].

דמוגרפיה, זהות ותרבות

סן-מלו שייכת לחבל ברטאן שבו נהוגה השפה הברטונית. התרבות הברטונית והזהות הברטונית מובחנות מן התרבות הצרפתית. עם כל זאת, שמרה סן-מלו על זהות עצמאית חזקה, והמוטו של תושביה, החל ממלחמות הדת במהלך המאה ה-16, הוא "Ni français, ni breton, malouin suis" - איני צרפתי או ברטוני כי אם בן סן-מלו. זהות זו נשמרה גם לאחר איחודה של העיר עם סן-סרוון ופאראמה, בשנת 1967, שהכפיל את אוכלוסייתה, ו"דילל" את כמות בני סן-מלו המקוריים בתושבי היישובים הסמוכים שלהם יריבות היסטורית עם בני העיר^[2]. בני העיר מכונים "Malouines" (מלואינס), כינוי שהשתמר בשמם הספרדי של איי פוקלנד, "מלווינס", הנובע מכך שהראשונים שהתיישבו באיים, בשנת 1764, היו בני סן-מלו, שהגיעו למקום בעקבות הימאי לואי אנטואן דה בוגנוויל.

היסטוריה

האזור שבו מצויה העיר סן-מלו היה מיושב עוד בתקופת הקלטים. במקום שבו שוכנת כיום שכונת סן-סרוון נמצא מבצר רומי בשם אלת (Aleth), ששלט בשפך הנהר ראנס, ובאזור הימי שמאחוריו. במהלך המאה ה-5, כאשר עזב הצבא הרומי את האזור, עמדה אלת בפני מתקפות כבדות, והיה צורך בחיזוקה. במהלך המאה ה-6 פעלו במקום ה"קדושים" הנוצרים ארון מאלת וברנדן מקלונפרט. תלמידם של אלו היה נזיר וולשי בשם מכוטוס המכונה אף מאלו. הקמת היישוב הראשון על האי סן-מלו, בשנת 541, מיוחסת למכוטוס, והעיר קרויה על שמו.

אלת המשיכה להיות היישוב החשוב באזור עד לתחילת המאה ה-11, כאשר מתקפות כבדות של הנורמנים הביאו לדעיכה במעמדה. באמצע המאה ה-12 עבר מושבו של הבישוף של אלת לסן-מלו. העיר, שהייתה ממוקמת במקום אסטרטגי, הייתה נושא למאבקים בין בריטניה וצרפת. בשנת 1490 ניצלו תושבי העיר מצב זה והכריזו על עצמם כעיר-מדינה עצמאית, למשך ארבע שנים. לאחר מכן עברה העיר לידי דוכסות ברטאן, ויחד עמה אוחדה עם צרפת במהלך המאה ה-16.

גילוי העולם החדש, והסחר הבינלאומי המתפתח הביאו לפריחה כלכלית, ולשינויים מפליגים בעיר. העיר הייתה למושבם של ספנים כז'אק קרטייה, שגילה את קנדה, אך גם לפירטים שכונו "קורסיירים", שפעלו ברישיון ובפיקוח של ממשלת צרפת, וגבו מס מספינות בריטיות שעברו בתעלה. בשנת 1758 פשט הצי הבריטי בפיקודו של צ'ארלס ספנסר, הדוכס השלישי ממרלבורו על העיר, אך לא התקיף את העיר עצמה, אלא רק השמיד את הצי החונה בנמל, והחזיק במשך כשבוע בעיר סן-סרוון הסמוכה. במהלך המאה ה-19 חי ופעל בעיר הסופר והדיפלומט פרנסואה-רנה דה שאטובריאן.

צוות תותח אמריקאי פועל נגד עמדות גרמניות מבוצרות באיים הסמוכים לסן-מלו דרך פירצה בחומת העיר. התמונה ממחישה את ההרס שנגרם לעיר העתיקה במלחמת העולם השנייה

פסל של הקורסייר רובר סירקוף בסן-מלו

במהלך מלחמת העולם השנייה נשלטה סן-מלו על ידי הגרמנים. בקרבות שלאחר הפלישה לנורמנדי שימשה סן-מלו נקודת מפתח בהתקדמות הכוחות האמריקאיים אל תוככי צרפת. ביולי-אוגוסט 1944, במהלך מבצע קוברה, נעשה מאמץ להשתלט על מספר נמלים חשובים באזור, ובמיוחד על נמל ברסט. סן-מלו שוחררה על ידי האמריקאים ב-17 באוגוסט, לאחר שהגרמנים חיבלו במתקני הנמל המצויים בה. חיל מצב גרמני החזיק עוד מספר ימים באי סזמבר הסמוך לעיר, שבוצר במסגרת הקמת החומה האטלנטית, עד תחילת ספטמבר. הקרבות העזים שניהלו מגני העיר הגרמנים, והשימוש שהשתמשו האמריקאים בפצצות תבערה להכנעתם הביאו חורבן והרס ל-80% מהמבנים בעיר העתיקה. העיר נבנתה מחדש בתהליך שנמשך עד שנות ה-70. כיום משמשת העיר מרכז תיירותי חשוב, וכן נמל מסחרי ומרכז לדיג ולספנות.

בשנת 1998 נערכה בעיר ועידת פסגה בין נשיא צרפת, ז'אק שיראק ובין ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, שנגעה למדיניות ההגנה העצמאית המשותפת לאיחוד האירופי, שבה הכריזו הבריטים והצרפתים כי על האיחוד האירופי ליצור את האפשרות לפעולה צבאית עצמאית במקרה הצורך.

תחבורה

סן-מלו משמשת מסוף לשירותי מעבורת הניתנים על ידי חברות שונות, ומגיעים לערים פול, פורטסמות' וויימות' בחופי אנגליה, לעיתים דרך איי התעלה - ג'רסי וגרנסי, וכן לעיר הסמוכה דינאר. בעיר קיימת תחנת רכבת "Gare de Saint-Malo", המאפשרת קווי TGV ישירים לרן, לפריז ולמספר יעדים באזור. מספר חברות מפעילות קווי אוטובוסים המגיעים ליעדים סמוכים. תחנות האוטובוסים מצויות ליד תחנת הרכבת. שדה התעופה הסמוך לעיר הוא שדה התעופה של דינאר-פלורטואי-סן מלו (Dinard – Pleurtuit – Saint-Malo) שבו פועלות מספר חברות המציעות טיסות לגרנסי, ללונדון ולנוטינגהאם.

אתרים

העיר המוקפת חומה (La Ville Intra-Muros). לאחר האיחוד עם סן-סרוון ופאראמה, וגם לאחר התרחבות סן-מלו עצמה אל מעבר לחומות, מהווה העיר העתיקה של סן-מלו אך חלק קטן משטחה המוניציפלי של העיר. זהו מתחם נפרד, הנמצא על מעין אי, שמובילות אליו מספר דרכי גישה מוקפות במים. העיר נהרסה כמעט לחלוטין במהלך מלחמת העולם השנייה, ונבנתה מחדש. החומה כוללת טיילת המאפשרת את הקפת החומה ברגל, ומספר שערים המהווים דרכי גישה לטיילת שעל החומות. האזור שבתוך העיר העתיקה הוא אזור תיירותי מובהק, ובו מלונות רבים, מסעדות וחנויות.
קתדרלת סן-ונסאן - בנייתה של הקתדרלה החלה בשנת 1146, ובמשך שנים רבות היא שימשה מקום מושבו של הבישוף מסן-מלו, עד שתפקיד זה בוטל בשנת 1801. הקתדרלה ניזוקה מאד במהלך מלחמת העולם השנייה, נבנתה מחדש ונחנכה בשנת 1972. כיום מצוי בקתדרלה חלון רוזטה גדול ומעוצב, ועוגב גדול^[3]. כמו כן קבורים מספר אישים בתחומי הקתדרלה, ובהם הימאי ז'אק קרטייה, איש סן-מלו, מגלה קנדה.
טירת סן-מלו - הטירה נבנתה במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16 ונמצאת במתחם מבוצר נפרד בצדה הצפון מזרחי של החומה. במתחם פועל גם המוזיאון העירוני של סן-מלו.
בית הקורסייר (La Demeure de Corsaire) - ביתו הפרטי של פרנסואה-אוגוסט מאגון דה לה לנד (François-Auguste Magon de la Lande), קורסייר וסוחר בן המאה ה-18, שנבנה בשנת 1725 ועודו עומד בתחומי העיר העתיקה בסן-מלו. הבית הוא אתר תיירות היסטורי, וכולל תצוגה של חפצים כמודלים של ספינות, כלי נשק אותנטיים וכלים אחרים, הקשורים בעברה ההיסטורי של סן-מלו ובתפקידו ההיסטורי של הקורסייר^[4].
המבצר הלאומי (Fort National) - נקודה מבוצרת המצויה על מעין חצי אי הבולט מצפון לעיר העתיקה של סן-מלו. המבצר נבנה ב-1689 על ידי המרשל וובאן, וכיום הוא אתר תיירותי. הגישה אל המבצר אפשרית רק בעת השפל, ובעת הגאות מוקף המבצר מים מכל עבריו.
גראן בה ופטי בה (Grand Bé, Petit Bé) - גראן בה ופטי בה הם שני איים הנמצאים במרחק של כ-200 מטרים מצפון מערב לעיר העתיקה של סן-מלו. איים אלו, בדומה למבצר הלאומי, מוקפים במים בעת הגאות, אך השפל יוצר דרך גישה אליהם. הפטי בה, הקטן מבין האיים, בוצר על ידי המרשל וובאן, ומבני המבצר, שאינו פעיל, עודם מצויים עליו. על הגראן בה מצוי קברו של המשורר והדיפלומט פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, איש סן-מלו, וכן שרידים של מצודה עתיקה.
האקווריום הגדול של סן-מלו - האקווריום, הנמצא כ-4 קילומטרים מדרום לעיר, הוא בין הגדולים בצרפת ובאירופה, והוא מכיל אלפי חיות ימיות ממאות מינים שונים. האקווריום נפתח בשנת 1996^[5].
מבוך הקורסיירים (labyrinthe du Corsaire) - פארק שעשועים הכולל מבוך תירס, המוקדש לנושא הקורסיירים, ומצוי דרומית לסן-מלו^[6].
אזור סן-סרוון - בתחומי העיירה סן-סרוון, שאוחדה עם סן-מלו, מצויה מרינה, וכן מספר אתרים מעניינים כגון מצודת העיר (Le fort de la Cité) ששימשה את הגרמנים בעת מלחמת העולם השנייה, וכיום משמשת אנדרטה לנספים במלחמה, וכן מגדל סולידור (Tour Solidor) המצוי בשפך הנהר ראנס. המגדל הוא מבצר בן המאה ה-14 ששימש גם כלא. כיום הוא משמש מוזיאון המספר את סיפור המלחים הברטונים שהקיפו את כף הורן.