סנבלט
סַנְבַלַּט או סנבלט החורני (סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי) היה הפחה מטעם ממלכת פרס של פחוות שומרון ומנהיג השומרונים, אשר ישבו בשומרון, בתקופת שיבת ציון.
השם סנבלט הוא בבלי והוא מורכב מהמילים "סין" = אל הירח השומרי, "אֻבַלִּט" = החייה. ייתכן שכינויו "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי" מעיד על מוצא מחורון (חווארה), למרגלות הר גריזים.
בימי נחמיה
לפי ספר נחמיה, יחד עם גשם הערבי וטוביה העמוני, סנבלט חתר כנגד שלטונו של נחמיה וניסה לחבל בחידוש בניין חומות ירושלים.[1] בלשון הכתוב, סנבלט והמתנגדים נקראים יחד בשם הגנאי "צרי יהודה".[2] רמז על מוצאו ותפקידו של סנבלט מופיע בפסוק "וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן".[3]
כשנחמיה גילה כי אחד מבניו של יהוידע בן אלישיב הכהן הגדול התחתן עם בתו של סנבלט, הוא גירש אותו מהכהונה.[4]
לפי חז"ל ובעקבותיהם רש"י ומצודת דוד,[5] נועדיה הנביאה קיבלה שכר מסנבלט. רש"י פירש: "גם לנועדיה הנביאה - היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחבריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם".[6]
באחד ממכתבי יב, המתוארך לנובמבר 407 לפנה"ס, נזכרים "דלָיָה ושלֶמיה בני סנבלט פחת שומרון".[7] מהתעודה מתברר תפקידו של סנבלט כפחת שומרון, וברור ממנה כי סנבלט כבר היה זקן באותו הזמן ובניו פעלו בשמו, ומכאן שתקופת פעילותו הייתה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס, כלומר בדורו של נחמיה.[8] באחת האגרות יהודי האי יב מבקשים מבניו של סנבלט לעזור להם לבנות מחדש את המקדש לאלוקי ישראל.[7]
בפפירוסים שנמצאו במערה בוואדי דאליה, מהמחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס, נזכר סנבלט נוסף שהיה פחת שומרון ("סנבלט השני").[8] נזכרים גם שמותיהם של שני בניו, שגם הם שימשו פחות שומרון: [ישע]יהו (או [יש]וע) וחנניה.[9]
סנבלט הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו
יוסף בן מתתיהו מזכיר אדם בשם "סמבלט" כאחד משני מושלי שומרון בזמן שלטון דריווש הראשון (521–486 לפנה"ס).[10] על סנבלט הוא מספר בקשר לסכסוך בין היהודים לשומרונים:[11]
סנבלט ה"כותי" (שומרוני), מונה לפחת שומרון על ידי דריווש השלישי (336–330 לפנה"ס). בתו, ניקאסוֹ (Νικασὼ), נישאה למנשה, אחיו של ידוע הכהן הגדול ובנו של יוחנן בן יהוידע בן אלישיב, וסנבלט סבר כי נישואים אלה יבטיחו לו את אהדת היהודים כולם, אולם זקני ירושלים התמרמרו על כך שבן המשפחה שהחזיקה בכהונה הגדולה נשא נכריה לאשה. הזקנים עוררו מהומה על כך, משום שסברו שמעשה זה עלול לשמש הכשר לכל מי שירצה לעבור על חוקי הנישואים ויביא להתבוללות. אי לכך, הם דרשו כי מנשה ייפרד מאשתו או שלא יקרב למזבח. מכיוון שהכהן הגדול עצמו מנע ממנו מלקרוב אל המזבח, הודיע מנשה לסנבלט כי אין הוא רוצה להפסיד את משרת הכהונה בגלל הנישואים לבתו. בתגובה לכך, הבטיח לו סנבלט כי יהיה כהן גדול, אך לא בירושלים, אלא במקדש שיבנה עבורו על הר גריזים ויהיה דומה בתבניתו לזה שבירושלים. כמו כן, הבטיח לו גם את משרת המושל על פחוות שומרון אחרי מותו, וכל זאת באישור דריווש עצמו. מנשה הסכים להישאר אצל סנבלט וכהנים רבים עברו אליו, משום שסנבלט סיפק להם כסף ואדמה. בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר הגדול את ארץ ישראל. בתחילת המצור שלו על צור באותה שנה, הופיע שם סנבלט עם 8,000 איש, והודיע לאלכסנדר שהוא מוסר לו את הטריטוריה שהוא מושל בה ושישמח להעביר אליו את נאמנותו. בהזדמנות זו גם סיפר לו כי חתנו הוא אחיו של הכהן הגדול היהודי, ומכיוון שיש לחתנו תומכים בקרב היהודים, ברצונו לבנות עבורו בית מקדש בשטח שלטונו. הוא הסביר לאלכסנדר כי זה יועיל לו משום שכוחם של היהודים ייחצה לשניים וכך יפחת הסיכוי שיתמרדו. אלכסנדר הסכים וסנבלט בנה את המקדש ומינה את מנשה לכהן שלו. בזמן המצור של אלכסנדר על עזה באותה שנה, סנבלט מת.
לדעת אביגדור צ'ריקובר, סיפור פגישת סנבלט עם אלכסנדר הוא אגדה שמקורה בשומרון, ויוסף בן מתתיהו השתמש בנוסח יהודי שלה.[12] מתוך הסיפור המופיע אצל יוסף בן מתתיהו, עולה חשד לאנכרוניזם של סנבלט הנזכר בספר נחמיה, וזאת משום שיוסף לא הזכיר אותו כלל בדבריו על ימי נחמיה, בעוד שקיים דמיון רב בין סיפור היותו חותן אחיו של הכהן הגדול (שבשל נישואיו לנכריה, מורחק על ידי אחיו מבית המקדש), לבין אזכורו בספר נחמיה כחותן בנו של הכהן הגדול (שבשל נישואיו לנכריה, מגורש על ידי נחמיה). אולם לדברי אריה כשר, מתוך הפפירוסים שנמצאו בוואדי דאליה (מזרח השומרון), הוכח כי מלבד סנבלט של ימי נחמיה, היה לפחות פחה שומרוני נוסף בשם זה, שפעל באמצע המאה ה-4 לפנה"ס. כלומר, השם הזה חזר על עצמו בשושלת וסנבלט הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו היה השלישי.[13] סדר הדורות בספר נחמיה זהה לזה המופיע אצל יוספוס: אלישיב, יוידע, יוחנן וידוע. נוצר, אם כן, פער גדול בין יוחנן, הנזכר במכתבי יב בשנת 408 לפנה"ס, לבין בנו ידוע, הנזכר אצל יוספוס באירועי שנת 332 לפנה"ס. לדעת כשר, ניתן לשער כי בפרק הזמן הזה היה עוד כהן גדול אחד לפחות ולכן ידוע הנזכר אצל יוספוס אינו אותו ידוע הנזכר בספר נחמיה, אלא ידוע שני. לדעת כשר, יוסף בן מתתיהו סמך על הגנאלוגיה של ספר נחמיה וזיהה את ידוע שנזכר בה עם ידוע של ימי אלכסנדר, וכך התעלם מפעולת סנבלט בימי נחמיה ודבק במידע שהיה בידיו על סנבלט בימי אלכסנדר. ייתכן שהדמיון בעלילותיהם הטעה אותו והוא זיהה אותם כאיש אחד. ניתן להסביר את הדמיון העולה מקשרי הנישואין בכך שקשר כזה בין המשפחות לא היה חד פעמי. לדעת כשר, קשה להניח שיוסף בדה מלבו את השמות "מנשה" ו"ניקאסו", ומדובר למעשה בשתי פרשיות שונות, שיש בהן דמיון רק בשני פרטים, הנישואין והגירוש, אלא שבספר נחמיה חתן סנבלט היה בנו של יהוידע ולא נמסר שם שמו ולא שמה של בת סנבלט.[14] כשר סבור כי בגלל הדמיון בין שתי הפרשיות, העדיף יוסף להתעלם מהראשונה ולספר רק על השנייה.[15]
מצירוף המקורות הנזכרים לעיל, מתברר כי היו בשומרון יותר מפחה אחד בשם "סנבלט": סנבלט הראשון מספר נחמיה ומכתבי יב (אמצע המאה ה-5 לפנה"ס), סנבלט השני מהפפירוסים של ואדי דאליה (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) וסנבלט השלישי מספרו של יוסף בן מתתיהו (עד 332 לפנה"ס). השם חזר לסירוגין במשפחה, כמנהג אותה תקופה.[9]
קישורים חיצוניים
- בן ציון לוריא, המערכה המדינית: המתנגדים והמתנכלים בתקופת שיבת ציון, מקראנט
- בן ציון לוריא, דברי סנבלט אל מול החומה הנבנית, אתר דעת
- חיים גבריהו, "אגרת פתוחה" ששלח סנבלט לנחמיה, אתר דעת
הערות שוליים
- ^ ספר נחמיה, פרק ב', פסוק י'; פסוק י"ט; פרק ג', פסוקים ל"ג-ל"ד; פרק ד', פסוקים א'-ט'; פרק ו', פסוקים א'-י"ג.
- ^ ספר עזרא, פרק ד', פסוק א'
- ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק ל"ד.
- ^ ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק כ"ח
- ^ מצודות על נחמיה ו יד.
- ^ רש"י על נחמיה ו יד.
- ^ 7.0 7.1 אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 117–118.
- ^ 8.0 8.1 אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 112–113.
- ^ 9.0 9.1 אוריאל רפפורט, מגלות לקוממיות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 113, 120.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יא, פרק ד, פסקה ט, סעיף 118.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יא, פרק ז, פסקה ב, סעיפים 302–303; פרק ח, פסקאות ב–ד, סעיפים 306–325; ספר יג, פרק ט, פסקה א, סעיף 256 (שם הוא מכונה "שר הצבא").
- ^ א' צ'ריקובר, היהודים והיוונים בתקופה ההלניסטית, תל אביב, תשכ"ד, עמ' 35.
- ^ אריה כשר, "מסע אלכסנדר הגדול בארץ־ישראל", בתוך: מדינת החשמונאים (קובץ מאמרים), עמ' 26.
- ^ אריה כשר, "מסע אלכסנדר הגדול בארץ־ישראל", בתוך: מדינת החשמונאים (קובץ מאמרים), עמ' 27.
- ^ אריה כשר, "מסע אלכסנדר הגדול בארץ־ישראל", בתוך: מדינת החשמונאים (קובץ מאמרים), עמ' 28.
