סנטינל (טנק)
.jpg) | |
| AC1 בנסיעת מבחן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק שיוט |
| מדינה מייצרת |
 אוסטרליה |
| שנת ייצור | 1942-1943 |
| יחידות שיוצרו | 65 |
| מידע טכני | |
| אורך | 6.32 מטר |
| רוחב | 2.77 מטר |
| גובה | 2.56 מטר |
| משקל | 28.4 טון |
| מהירות | 48 קמ"ש |
| טווח פעולה | 240 ק"מ |
| מנוע | 3 מנועי קאדילק V8, 330 כ"ס |
| עובי שריון |
חזית - 65 מ"מ אחור וצדדים - 45 מ"מ צריח - 65 מ"מ |
| צוות | 5 (מפקד, נהג, מכונאי, תותחן, מקלען)[1] |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 2 ליטראות לטנק |
| מספר פגזים | 130 |
| חימוש משני | 2 מקלעי ויקרס 303. (7.7 מ"מ) |
הAC1 סנטינל (באנגלית: AC1 Sentinel, ראשי תבות של "טנק שיוט אוסטרלי סימן 1") היה טנק שיוט שתוכנן ונבנה באוסטרליה במהלך מלחמת העולם השנייה כתגובה למלחמה באירופה, וכהכנה להרחבה של הזירה הפסיפית על ידי יפן ופלישה צבאית אפשרית לאוסטרליה. זהו הטנק הראשון בו הגוף נוצר מיציקה אחת, והיחיד שיוצר בייצור סדיר באוסטרליה. הפריטים הבודדים שיוצרו לא ראו מעולם שימוש קרבי, כיון שעד שהושלם ייצורם כבר צוידו כוחות השריון האוסטרליים בטנקים בריטיים ואמריקאים[2].
תכנון ועיצוב
עבודות התכנון של ה-AC1 החלו בנובמבר 1940. בשל חוסר הניסיון המקומי בעיצוב טנקים, נשלחה משלחת לארצות הברית לבחון את העיצוב של הטנקים מסדרת M3. בדצמבר 1940 הגיע מבריטניה קולונל וו. ד. ווטסון, קצין ארטילריה עם ותק בעיצוב טנקים, לסייע במשימה[3]. מלכתחילה תוכנן שה-AC1 יהיה טנק שיוט סטנדרטי, עם תותח 2 ליטראות ובמשקל 16 עד 20 טונות[4]. בדומה לטנק הראם הקנדי, טנק השיוט האוסטרלי תוכנן להתבסס על המנוע, המרכב התחתון והמזקו"ם של הM3 לי האמריקאי[5], בשילוב גוף עליון וצריח דומה לקרוסיידר הבריטי. אולם עד לשנת 1942, בניסיון להדביק את קצב פיתוח הטנקים הגרמני, מאפייני העיצוב נעשו קרובים יותר לטנק בינוני אמריקאי, מה שגרם לתוצאה כבידה וגדולה יותר[6] .
"טנק השיוט האוסטרלי סימן 1" קיבל את השם "סנטינל" בפברואר 1942[7]. הייצור הסדיר הראשוני הושלם בסידני באוגוסט 1942, ובוצע על ידי חברת הרכבות הממשלתית של ניו סאות' ויילס[6]. עיצוב הדגם השתמש במידת האפשר בחלקים קיימים מטנקים אחרים, ופושט בחלקו על מנת להתאים למגבלות מכונות הייצור שהיו קיימות באוסטרליה באותו זמן. המרכב והצריח נוצקו כל אחד ביציקה אחת, טכניקה שלא שימשה לייצור המרכב של אף טנק אחר עד לאותו זמן[4].
הסנטינל תוכנן לשאת תותח מהיר ירי 2 ליטראות או 6 ליטראות[8], אך ההזמנה של טנקים בעלי תותח 6 ליטראות לא מולאה, ו-65 הטנקים הראשונים שיוצרו צוידו כולם בתותחי 2 ליטראות[9]. 2 מקלעי ויקרס שימשו כחימוש משני, אחד בגוף הטנק והשני לצד התותח הראשי בצריח. המנועים המומלצים לטנק במשקל 28 טון, מנוע הבנזין "צרעה" של פראט אנד ויטני או מנוע דיזל של חברת "גויברסון", לא היו בנמצא באוסטרליה, ובמקום זאת הונע הסנטינל בכוח משולב של שלושה מנועי V8 של קאדילק, מנועי בנזין למכונית עם נפח של 5.7 ליטר כל אחד. שלושת המנועים סודרו במשולש, שניים מלפנים ואחד מאחור, כשכולם מזינים תיבת הילוכים אחת[10].
65 יחידות של הסנטינל יוצרו עד ליוני 1943[11]. הטנקים הגמורים שימשו להערכה ומבחן בלבד ולא נכנסו לשימוש ביחידות השריון הפעילות. פרויקט טנק השיוט האוסטרלי בוטל ביולי 1943 לטובת ייצור קטרי רכבות לשינוע המשלוחים הצפויים של כמויות גדולות של טנקים אמריקאיים[4]. הטנקים המוכנים אוחסנו עד לסוף המלחמה[7]. יחידה צבאית אחת בלבד קיבלה טנקי AC1 - בריגדת הטנקים השלישית של צבא אוסטרליה, שלא השתתפה בפעילות מלחמתית. הטנקים של הבריגדה השלישית שונו על מנת שיידמו לטנקים גרמניים, וב-1944 שימשו להפקת הסרט "העכברושים של טוברוק", ככל הנראה השימוש היחיד שנעשה אי פעם ביחידה של סנטינלים למטרה כל שהיא[12].
המשך הפרויקט
.jpg)
היורש המיועד של הסנטינל היה הAC3 ת'אנדרבולט, דגם משופר בהרבה, עם שריון טוב יותר וכוח אש גדול יותר. כוח האש הושג בעזרת התותח הטוב ביותר שניתן להשגה באוסטרליה באותו זמן, ה-25 ליטראות, תותח-הוביצר בקוטר 87.6 מילימטר. התותח עוצב מחדש על מנת להתאים לטנק, מה שתרם לאחר מכן לפיתוח הגרסה האוסטרלית של התותח, תותח 25 ליטראות "קצר"[13].
במטרה להגדיל את כוח האש של הטנקים האוסטרלים, נבנה צריח חדש והותאם לרכב הניסוי הראשון של הסנטינל, על מנת לבדוק את יכולת הטנק לשאת את התותח נגד טנקים המתקדם ביותר של בעלות הברית, ה-17 ליטראות הבריטי. בכדי לבחון את הצריח החדש, הורכבו עליו שני תותחי-הוביצר 25 ליטראות, שיחדיו יצרו רתע גדול יותר מה-17 ליטראות[4]. לאחר מכן הורכב עליו תותח 17 ליטראות, שלאחר ניסויים מוצלחים נבחר לשמש כחימוש העיקרי של ה-AC4. ה-AC4 תוכנן לשאת את תותח ה-17 ליטראות בצריח חדש וגדול יותר שיחובר לגוף באמצעות טבעת בקוטר 1.77 מטר, לאחר שינויים שנעשו בחלק העליון של גוף הטנק והתאפשרו בשל גודלם החסכני של מנועי הקדילק[9]. העיצוב של ה-AC4 לא הושלם לפני ביטול הפרויקט[14].
שרידים
ממשלת אוסטרליה נפטרה בשנת 1945 מכל הטנקים של פרויקט AC, מלבד שלושה. מתוך 66 הטנקים שנבנו (שישים וחמישה AC1 סנטינל ו-AC3 ת'אנדרבולט אחד) מכרה הממשלה 63 סנטינלים[15], רובם לשימוש חקלאי.
מהשלושה ששומרו, אחד נמצא במוזיאון חיל השריון האוסטרלי המלכותי במחנה פוקפנייל בויקטוריה (AC1 מספר סידורי 8030), השני במוזיאון הטנק במחנה בובינגטון בבריטניה (AC1 מספר סידורי 8049), והשלישי, ה-AC3 היחיד שנבנה (מספר סידורי 8066), נמצא ב"מרכז טרלור" באנדרטת המלחמה של אוסטרליה בקנברה[7].
מהטנקים שנמכרו הורכב מחדש סנטינל שלישי במוזיאון הטנקים של מלבורן, מהמרכב של AC1 מספר 8006 והצריח של AC1 מספר 8040. טנק זה נמכר ל"מכון הטכנולוגי לרכבים צבאיים" (MVTF) בקליפורניה כשמוזיאון הטנקים במלבורן נסגר ב-2006, ונקנה בשנת 2014 מה-MVTF על ידי Wargaming.net. הטנק הוצג לתקופה במוזיאון קמפ מאברי באוסטין, טקסס[16], לפני שנשלח ל"מוזיאון השריון והארטילריה האוסטרלי" לצביעה מחדש והצבה בתצוגה. שני טנקים נוספים הורכבו במשך השנים מעירוב של חלקי AC1 ו-AC3 ללא החלקים הפנימיים, אחד מוצג במוזיאון השריון והארטילריה האוסטרלי והשני נמכר מהאוסף של מוזיאון הטנקים במלבורן לאספן פרטי ב-2006[17].
גרסאות שונות
- AC1 A[9]
- תותח 6 ליטראות
- מקלע ויקרס אחד
- שלושה מנועי קאדילק V8
- AC1 B[9]
- תותח 25 ליטראות
- מקלע ויקרס אחד
- שלושה מנועי קאדילק V8
- AC III "עקרב"[9], גרסה של AC1 שהיה אמור להיות מיוצר בויקטוריה, בעיקר מחלקים מיובאים מארצות הברית. לא קשור ל-AC3 ת'אנדרבולט.
- תותח 2 ליטראות
- שני מקלעי ויקרס
- מנוע רדיאלי שורה אחת "צרעה"
ראו גם
טנקים בעלי תפקיד וביצועים דומים מאותה תקופה:
- קרומוול (
בריטניה) - פאנצר סימן 4 (
גרמניה הנאצית) - T-34 (
ברית המועצות) - M4 שרמן (
ארצות הברית)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מדריך מוסך זמני: טנק AC1, המינהל לייצור כלי לחימה משוריינים, משרד התחמושת האוסטרלי. באתר הארכיון של הספרייה הלאומית של אוסטרליה
- ^ רונלד הופקינס, Australian Armour: A History of the Royal Australian Armoured Corps 1927–1972, מוזיאון חיל השריון האוסטרלי המלכותי, 1978, עמודים 66-67
- ^ ד. פ. מלור, אוסטרליה במלחמה 1939–1945, סדרה 4 - אזרחי, כרך 5 – The Role of Science and Industry, עמוד 304, באתר אנדרטת המלחמה של אוסטרליה
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 ג'יימס בינגהאם, AFV/Weapons Profiles 31, Australian Sentinel and Matildas, ווינדסור, בריטניה, 1972, עמודים 65-73
- ^ כריס בישופ, The Encyclopedia of Weapons of World War II, ניו יורק, 2002, עמודים 29-30
- ^ 6.0 6.1 ג'ון נוריס, World War II Trucks and Tanks, 2012, פרק 5
- ^ 7.0 7.1 7.2 מייקל קודסטאל, אינדקס רכבים צבאיים אוסטרליים: טנק סנטינל AC1 (אנגלית), 2005
- ^ Armoured Fighting Vehicles: file of newspaper cuttings and other information relating to tanks, באתר הארכיון הלאומי של אוסטרליה
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 MP508/1, 325/703/3084 G.S. Specifications Cruiser Tank AC3 and AC4, באתר הארכיון הלאומי של אוסטרליה
- ^ טנק AC1, ספר הפעלה (זמני), המינהל לייצור כלי לחימה משוריינים, משרד התחמושת האוסטרלי, באתר הארכיון של הספרייה הלאומית של אוסטרליה
- ^ א. ט. רוס, Armed and Ready: The Industrial Development and Defence of Australia 1900–1945, וורונגה, ניו סאות' ויילס, 1995, עמודים 391-392
- ^ פאול הנדל, Dust, Sand and Jungle: A History of Australian Armour During Training and Operations, 1927–1948, מוזיאון חיל השריון האוסטרלי המלכותי, 2003, עמוד 166
- ^ ד. פ. מלור, אוסטרליה במלחמה 1939–1945, סדרה 4 - אזרחי, כרך 5 – The Role of Science and Industry, עמוד 238, באתר אנדרטת המלחמה של אוסטרליה
- ^ פיטר בייל, Fallen Sentinel Australian Tanks in World War II, ניו סאות' ויילס, 2011, עמוד 180
- ^ טנקי שיוט אוסטרליים - פירוק ומכירה של 63 מתוך 66, באתר הארכיון הלאומי של אוסטרליה
- ^ ליסה שאריק, מה זה? (אנגלית), 28 בינואר 2015, באתר המוזיאון הצבאי של טקסס
- ^ תיעוד המכירה באתר Antiques Reporter
