עטלפון

עטלפון
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	נשפוניים
סוג:	עטלפון
מינים
	33
שם מדעי
	Pipistrellus

העטלפון (שם מדעי: Pipistrellus) הוא סוג של עטלף זעיר במשפחת הנשפוניים ובו כ-30 מינים שחיים באירואסיה, אפריקה ואוקיאניה ומחולקים למספר תת-סוגים. הסוג עטלפון הוקם בשנת 1829 על ידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן יעקוב קופ ובעבר נכללו בתוכו למעלה מ-50 מינים נוספים שפוצלו בהמשך לסוגים נפרדים; הוא ידוע כסוג השנוי ביותר במחלוקת מבחינה טקסונומית. 3 מינים בסוג זה מצויים בישראל: עטלפון לבן-שוליים, עטלפון אירופי ועטלפון ריפל. השם המדעי של הסוג (פיפיסטרלוס), פירושו באיטלקית ״עטלף זעיר״. העטלפון הוא בין הנציגים הקטנים בסדרת העטלפים.

תיאור ואנטומיה

מראה אחורי אופייני לעטלפונים.

העטלפון מתאפיין בגוף קומפקטי, עדין ושטוח, כנפיים קצרות וצרות וצרות יחסית, ראש עגול ופנים קטנות ומחודדות. סימני ההיכר של הסוג הם אוזניים קצרות, רחבות ומשולשות שבתוכן צפירים קטנים, חרטום קצר, שטוח וחרוטי עם זוג נפיחויות בצדדיו ואף גדול ורחב. העיניים קטנות ובולטות, הלוע רחב עם רפידות בולטות בזווית הפה והשיניים קצרות וחדות ומספרן 34. הזנב ארוך ודקיק וכנף הזנב ארוכה ודמוית עלה.

כפי שמרמז שמם, העטלפונים בעלי מידות גוף קטנות למדי: אורך ראשם וגופם בסוג 33–62 מ״מ, אורך הזרוע 24–42 מ״מ ואורך הזנב 19–50 מ״מ; משקלם 3–22 גרם ומוטת כנפיהם 20–35 ס״מ.

הפרווה של העטלפון קצרה, עבה וזיפית. צבעה הכללי משתנה בהתאם למין ולאזור הגאוגרפי, ונע בין חום אפרורי לחאקי, אפור כהה, שחור-כסוף, אדמדם, ערמוני, זהוב, חול, אוכרה, צהבהב או חום-כתמתם. הצד התחתון בדרך כלל בהיר או חיוור מהצד העליון. האוזניים והפנים בצבע שחור מבריק או חום כהה במיוחד. הכנפיים וכנף הזנב עשויות להיות שחורות, חומות או לבנות, כאשר לחלק מהמינים יש בשולי הכנף סימונים לבנים או צהבהבים. ההבחנה בין המינים הרבים בסוג מאתגרת מאוד, וחלקם מזוהים רק על פי המורפולוגיה של נוסחת השיניים.

תפוצה וביולוגיה

עטלפון אוכל זחל של חיפושית הקמח.

העטלפונים נפוצים ב-4 מתוך 8 האזורים האקולוגים של כדור הארץ: האזור האפרוטרופי, האזור האינדו-מלאי, האזור האוסטרלי והאזור הפליארקטי. טווח התפוצה של הסוג כולל את מרבית אירופה (למעט את רוב סקנדינביה), חלקים נרחבים מאסיה (כולל אנטוליה, הקווקז, הלבנט, חצי האי ערב, מרכז אסיה, תת-היבשת ההודית, מדינות הודו-סין, דרום-מזרח אסיה, הפיליפינים ויפן), צפון אפריקה, אפריקה שמדרום לסהרה, מדגסקר ואוקיאניה (כולל צפון אוסטרליה, גינאה החדשה ואיי שלמה).

בית הגידול של הסוג מגוון מאוד, וכולל ערבות-עשב קרירות, יערות נשירים, ממוזגים, טרופיים וירוקי-עד, יערות מנגרובים או יערות עננים עד רום 3,000 מטר מעל פני הים, ביצות ויערות גדותיים, כמו גם סוואנות טרופיות, דוקרניות וצחיחות למחצה ואפילו מדבריות.

העטלפונים פעילים בדמדומים ובלילה ושוכנים במהלך היום במקומות מגוונים כמו בתים, גזעי עצים חלולים, מערות, סלעים, עלווה צפופה ועוד. הם פחות חברותיים מעטלפים אחרים, וחיים לעיתים קרובות בגפם או בקבוצות קטנות של עד 12 פרטים. העטלפון יוצא לשחר לטרף עם דמדומי ערב ותר אחר חרקים מעופפים שמהווים את מזונו העיקרי. מינים שחיים באזורים ממוזגים, נודדים עם בוא החורף עד 1,600 קילומטר דרומה או נכנסים לתרדמת חורף. הסוג מתרבה פעם או פעמיים בשנה (לרוב בתחילת העונה היבשה ובעונה הגשומה), והעטלפונית ממליטה גור אחד או תאומים לאחר תקופת היריון שנמשכת 40–60 יום; בהשוואה לעטלפים אחרים, המלטת תאומים שכיחה יותר אצל הסוג. נקבות הרות או מניקות עשויות להקים מושבות זמניות. הגורים נגמלים בגיל חודש עד חודש וחצי. בהתחשב בגודלו הקטן ובאויביו הרבים, תוחלת החיים הממוצעת של העטלפון 2–3 שנים בלבד; בשבי לעומת זאת הוא עשוי להאריך ימים עד גיל 16.