ישיבת חכמי לובלין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בניין ישיבת חכמי לובלין ה'תש"ע
שער ישיבת חכמי לובלין ה'תש"ע
רבי מאיר שפירא

ישיבת חכמי לובלין (המוכרת גם כיח"ל) הוקמה בעיר לובלין בפולין בשנת ה'תר"ץ על ידי רב העיר רבי מאיר שפירא (מייסד מפעל הדף היומי). לאחר פטירתו החליפו בתפקיד ראש הישיבה רבי אריה צבי פרומר רבה של העיר קוז'יגלוב שנרצח בשואה.

תולדות הישיבה

הישיבה הוקמה כדי להחזיר את עטרת העיר לובלין ליושנה, כמרכז חשוב של לימוד תורה בפולין, ובמיוחד כדי לשחזר את גדולתה של הישיבה שהוקמה בלובלין בשנת ה'רע"ה[דרוש מקור]. ייחודה של הישיבה היה בכך שהיא סיפקה את כל צרכי התלמידים, לרבות אוכל ולינה, והם לא נזקקו להיסמך על בעלי בתים בסביבה כפי שהיה נהוג עד אז. בישיבה למדו כ-400 תלמידים והיא שכנה בבניין מפואר בן שש קומות. בניין הישיבה תוכנן בסגנון אקלקטי הכולל מאפיינים מזרחיים, על ידי האדריכל אגנור שמולקובסקי. בעת הקמתה הייתה הישיבה מן המפוארות שבפולין.

בישיבה הייתה ספרייה תורנית עשירה ובה 22,000 ספרים. בבנין הישיבה פעלה מאפיית לחם, מקוה מודרני (הקיים עד היום), מרפאת שיניים ומכלול השירותים הרחב ביותר אותו ניתן היה להציע בכדי למנוע מהתלמידים יציאות מיותרות לרחוב העיר.

המשגיח הרוחני של הישיבה היה רבי שמעון מזליחוב. עם פטירתו של רבי מאיר שפירא בשנת ה'תרצ"ד מונה רבי אריה צבי פרומר לראש הישיבה ושימש בתפקיד עד לפיזורה על ידי הנאצים בשנת ה'תרצ"ט. כנשיא הישיבה מונה רבי משה פרידמן האדמו"ר מבויאן-קראקא. רבנים נוספים בישיבה היו הרב לנדא מקולעבייל, רבי דוד מינצברג מאוסטרובה ורבי יוסף ביגון (מתלמידי רבי ירוחם ממיר.

בשנת ה'תרצ"ד סיים את הישיבה המחזור הראשון של תלמידים.

ישיבת חכמי לובלין נבחרה כמקום הקיבוץ העיקרי של חסידי ברסלב בפולין בראש השנה. רבי מאיר שפירא שימש כבעל התפילה, ובסעודות החג נשא בפניהם דברים על פי תורת רבי נחמן מברסלב[דרוש מקור].

בשנת ה'ת"ש השמידו הנאצים את ציוד הישיבה וספריה, אותם שרפו בטקס פומבי בכיכר השוק בפני יהודי לובלין. הבעירה ארכה 20 שעות[1].

הייתה זו גאווה לנו להחריב את האקדמיה התלמודית הזאת, שהייתה נודעת כגדולה ביותר בפולין. השלכנו החוצה את כל הספרים הקדושים של היהודים והצתנו אותם. עשרים שעות שלמות השתוללו הלהבות. יהודי לובלין עמדו מסביב ובכו, אולם הוזמנה תזמורת צבאית והצלילים העליזים של המוזיקה החיילית החרישו את יללת היהודים.

ביטאון הנוער הגרמני "דויטשה יוגענד צייטונג"

לאחר המלחמה

אחרי השואה הקים רבי שמואל הלוי וואזנר ישיבה בעלת אותה שם, ישיבת חכמי לובלין בעיר בני ברק, לזכרה של הישיבה המקורית. בית ספר יסודי בשם זה הוקם בדטרויט שבמישיגן[2].

לאחר המלחמה שימש הבניין בלובלין מוסדות אקדמיים פולניים[3]. בשנת ה'תשי"ב התקיים בו אוניברסיטה קתולית[4]. בשנת ה'תשס"ד הוחזר לידי הקהילה היהודית וכיום הוא שייך לקהילה היהודית בוורשה ומשמש כסניפה בלובלין. החל משנת ה'תשס"ז הוחל בשיפוץ רחב היקף של הבניין, שבמסגרתו שוחזר בית המדרש והכוונה היא להופכו למרכז הארחה ליהודים הרבים המבקרים במקום. בשנת ה'תשס"ה התקיים בו טקס חגיגי של סיום לימוד הדף היומי באירופה על ידי ארגון מרכז רבני אירופה, בהשתתפות אדמו"רים ורבנים ידועים.

תוכנית הלימודים בישיבה

הישיבה קיבלה לשורותיה בחורים מצטיינים, בעלי פוטנציאל להיות רבנים וגדולים בתורה, ודרישות הקבלה היו גבוהות. מבחני הקבלה דרשו שליטה במסכתות יומא, פסחים, ביצה, ברכות ושבת בגמרא, עם מפרשים - בסך הכל מעל ל-400 דפי גמרא. בנוסף נדרשו התלמידים לשלוט במשניות מסכת תמיד ומידות, הלכות בית הבחירה בספר יד החזקה להרמב"ם ובהלכות הספר אורח חיים מהשולחן ערוך.

תלמיד שהתקבל לישיבה נדרש להכיל ידע תלמודי רחב היקף, אותו רכש לרוב מעבר לזמני השיעורים והסדרים. בתוך ארבע שנים היה באפשרותו לקבל סמיכה לרבנות, והיה מוכר כרב אחרי שנתיים נוספות[דרושה הבהרה].

רבי מאיר שפירא ראה יעד עליון בהכשרת מנהיגים יהודיים מבין בוגרי הישיבה, ועל כן שם דגש על הקניית כללי אסתטיקה שלא היו נפוצים אז במזרח אירופה. ביניהם כללי הופעה נאותים, רמת היגיינה גבוהה, יכולת שפתית עשירה, תורת הנאום ושימוש בתרגילי רטוריקה, בקיאות מקיפה בהיסטוריה ובספרות היהודית העניפה, ועוד.

עיקר לימוד הישיבה היה בסדר קודשים ואף היה בישיבה דגם של בית המקדש לצורך הלימוד.

דרך הלימוד בישיבה היתה מעין עירוב של שיטות הלימוד הנפוצות בעולם היהודי, והשיעורים בישיבה נמסרו במגוון סגנונות. ראש הישיבה, רבי מאיר שפירא נטה לדרך הפלפול. משגיח הישיבה, רבי שמעון מז'ליחוב, נטה לדרך הבקיאות, ובעידודו עסקו הבחורים בנושאים המורכבים בסוגיות קדשים. כמו כן לימד את תורת הקבלה למספר תלמידים נבחרים.

מבוגרי הישיבה

לקריאה נוספת

  • דוד אברהם מנדלבוים, ישיבת חכמי לובלין: הישיבה ומייסדה מהר"ם שפירא
  • דוד אברהם מנדלבוים, גיבורי החי"ל - ישיבת חכמי לובלין בתקופת השואה
  • דוד אברהם מנדלבוים, כוכבי אור (שני כרכים) - מאמרים של תלמידי הישיבה וסיפור קורות חייהם
  • חידושי מהר"ם שפירא מלובלין חלק ב' - (כולל גם רשימת תלמידי הישיבה)
  • ספר שיח השדה של הרב אריה צבי פרומר - (כולל נספח המפרט את שמות מורי, משגיחי, רבני, ותלמידי יח"ל שרובם נספו בשואה)
  • דוד הלחמי, ישיבת חכמי לובלין ומחוללה הגאון מהר״ם שפירא זצ״ל - בני ברק תשנ"ה (1995)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ציטוט מתוך פרנקפורטר צייטונג אצל קנת ר. שאפר, "חורבן הספר במלחמת-העולם השנייה", יד לקורא, כרך א' חוברת ג-ד, עמ' 59.
  2. בצלו של אבא קוגלין, משמר, 10 בפברואר 1946
  3. מכל תפוצות הגולה, גם החפשית, קריאה אחת: עליה!, הצופה, 7 באפריל 1947
  4. ישיבת חכמי לובלין הפכה לאוניברסיטה קתולית, הצופה, 7 באוגוסט 1952


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0