עמנואל (אונייה)
 | |
| עמנואל בנמל אולבורג, דנמרק, 1933. מעל הדגל בירכתיים: רב חובל אריה גרבנוב. | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אניית מפרש ממונעת מדגם סקונר דו תרני |
| צי | מראשונות הצי העברי |
| חברת ספנות | חופיה בע"מ, ת"א |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | זויד-הורן, הולנד |
| הושקה | 1904 בשם Johanna Elizabeth ונרכשה על ידי אריה גרבנוב בספטמבר 1933 |
| אחריתה | טבעה על 5 אנשי צוותה ו 185 טון מטען חימר בהפלגה מאנגליה ליוון, בדרכה לארץ ישראל. ככל הנראה באוקיינוס האטלנטי משלא חצתה את מיצר גיברלטר לים התיכון. |
| מיקום | לא נודע. מניחים כי טבעה במפרץ ביסקאיה |
| נתונים כלליים | |
| תפוסה | 140 טון ברוטו |
| מעמס | 200 טון בקירוב |
| אורך | 31 מטר |
| רוחב | 6.5 מטר |
| שוקע | 2.5 מטר |
| מהירות | 7 קשר |
| גודל הצוות | 6 |
| מספר תרנים | 2 |
| הנעה | מנוע דיזל תורניקרופט, 75 כוחות סוס |
| צורת הנעה | מדחף אחד |
עמנואל הייתה אניית מפרש דו-תרנית ממונעת, שנרכשה בדנמרק בספטמבר 1933 על ידי אריה גרבנוב, כחלק מחזונו להקמת חברת ספנות עברית. לאחר הפלגות מסחריות ספורות, מדנמרק להולנד ולבלגיה ומשם לאנגליה, טבעה האונייה, כנראה באוקיינוס האטלנטי, וחמשת אנשי צוותה נעלמו.
רקע היסטורי
הפיתוח הכלכלי התעורר בארץ ישראל עם תחילת המנדט הבריטי והתגברות העלייה היהודית, שהביאה עמה גם הגירת מחפשי עבודה ערבים רבים מהארצות השכנות. השינוי הדמוגרפי הגביר את הביקוש להובלה ימית של מטען ונוסעים, והיישוב העברי, שהיה חסר-ניסיון בענף כלכלי זה, החל להתארגן לקראתו. הניסיון הראשון נעשה בשלהי 1919 על ידי יזמים ארץ-ישראליים עם רכישת ספינת מפרש שהותקן בה מנוע עזר ונקראה על שם תנועת ההתיישבות העברית "החלוץ"[1]. ניסיון זה הגיע לסופו כאשר "החלוץ" נטרפה על סלעי נמל יפו בשנת 1920.
ניסיון מוצלח יותר היה לבעלי מפעל המלט "נשר" מחיפה שרכשו את ה"גוזל" בשנת 1927[2]. כתוצאה ממשבר כלכלי בתחום, נמכרה. בסתיו 1932 הצטרף מנהיג מפא"י דוד בן-גוריון לרעיון וקרא 'לכיבוש הים' "כדרך להרחבת שטח ארצנו, לביצור בסיסנו הכלכלי, לחיזוק בריאותינו הלאומית, לתגבורת עמדתנו הפוליטית, ליציאה למרחב, להשתררות על איתני הטבע". בן-גוריון היה שותף לחזון הימי של ספנות עברית עם צי דיג ומסחר ימי, לחיזוק כלכלי ולקשר עם העולם הרחב, מאז שיחותיו עם מאיר גורביץ בגדוד העברי. יזמים מהיישוב החלו מנסים להקים צי עברי.
בסוף שנת 1932 נרכשה אניית הקיטור "כרמל" [1] ונרשמה ביפו בחברת "שירות ימי ארץ ישראלי". זו הייתה ספינת משא ונוסעים (12), שנרכשה על ידי רב החובל אליעזר חודורוב ואחרים. הניסיון להפעלתה כשל, בעיקר בגלל ארגון לקוי. בשנת 1933 קמו ביישוב העברי יזמים שהקימו חברות ספנות ורכשו אניות לצי העברי הנבנה.
הקמת חברת ספנות ורכישת האנייה
אריה גרבנוב הקים חברת ספנות עברית בשם חופיה בע"מ[3]. יוסף בלומנפלד, סוחר עשיר ובעלים של חברת אסם חקלאי בע"מ מחיפה[4], השקיע 1,403 לא"י[3] שהיו הון רב. משרד החברה נרשם ברחוב בוגרשוב 79, בשכונת נורדיה בתל אביב, בבית משפחת חיים וסוניה גרבנוב, הוריו של אריה[5]. גרבנוב רכש בנמל אולבורג שבדנמרק אנייה מבעליה הדניים חברת F. Rasmussen תמורת אלף לירות שטרלינג ורשמה על שמו.
המפרט הטכני של האנייה
"עמנואל" הייתה אניית מפרשים חד-סיפונית ודו-תרנית, מטיפוס סקונר, ולה מנוע עזר בעל שני צילינדרים מתוצרת תורניקרופט, בעל הספק של כ-75 כוח סוס. היא נבנתה בזויד-הורן שבהולנד בשנת 1904[6] והושקה בשם Johanna Elizabeth. לא ברור מתי שונה שמה לEmanuel, שם שנשאה לפני שנרכשה על ידי גרבנוב[7]. המספר הסידורי שלה במרשם לוידס (Lloyds Register) מהדורת 1933, היה 82285. תפוסתה ברוטו 140 טון ולה כושר מעמס מטען של כ-200 טון.
מהדורת 1934 של מרשם לוידס הודפסה לפני טביעת האנייה והופצה לאחריה. במהדורה זו היא מופיעה תחת מספר סידורי 59241, בטור "בעלים" מופיע Arieh Grevnov. מתחת למספר הסידורי מוטבעת חותמת-של-אחר-ההדפסה האומרת: Missing since 1.34 - נעדרת מאז ינואר 1934.
אנייה ללא נמל בית, דגל
.svg)
החוק הבינלאומי מחייב כלי שיט מסחרי להיות רשום בנמל כלשהו כביתו. המונח הבינלאומי נקרא "נמל בית" ובמונח נוסף "נמל רישום". כלי השיט חייב להניף דגל מדינה לה שייך נמל הרישום.
"עמנואל" נמחקה מן המרשם הדני כשנמכרה לגרבנוב וזה טרם רשמה במרשם הארץ-ישראלי בנמל יפו. משום כך, הטור במרשם לוידס משנת 1934 המיועד לפרטי נמל הבית ודגל הלאום ריק, כי טבעה ולא הגיעה ליעדה. המשקיע בלומנפלד כתב אז: "הקונסול הבריטי נתן לו (לגרבנוב) את הרשות להוביל את הספינה ליפו, אבל לא הרשה לו לשנות את שמה (חפצתי לקראה בשם בתי היחידה) ולהניף עליה דגל בריטי. גם את הדגל הדני הוכרח להוריד, מאחר שהספינה נמכרה, ולפי עצת הפקידים המקומיים הניף דגל ציוני"[3].
גרבנוב החליט שעל אנייה עברית, הנושאת שם עברי ומופעלת בידי עבריים, יתנוסס דגל עברי[8] לפיכך עיצב לספינתו דגל דומה לדגלים ציוניים של אותה תקופה באירופה: שני פסי-רוחב כחול ולבן, מגן דוד שחציו זהב וחציו כחול באמצע. באמצעיתו עוצבה האות H בצבע אדום - אות ראשונה בשם חברת הספנות - Hofia.
"בנות הקהילה היהודית הקטנה באלבורג אשר בדנמרק תפרו את הדגל בידיהן החמודות, לפי הוראותיו המדויקות של גרבנוב."[9] והוא הונף על הספינה באלול תרצ"ג. האירוע תואר בעיתונות הדנית כ"הנפת הדגל היהודי לראשונה אחרי אלפיים שנה", ובבריטניה הבין יהודי אחד בטעות, כאילו בד הדגל עצמו בן אלפיים שנה, מה שהביאו לגנבת הדגל בנמל סאות'המפטון לאחר כשלושה חדשים. הדגל הושב לגרבנוב לאחר חקירה משטרתית, ובתיווך רבה של סאות'המפטון.
בגלויה האחרונה שכתב למשפחתו לפני צאתו למסע האחרון כתב סגן רב החובל, בנימין לוין, ש"עמנואל" היא "הספינה הראשונה היהודית המפליגה תחת דגל תכלת-לבן עם חבר עובדים עברי", אף ששני המלחים היחידים ששירתו בה אז לא היו יהודים[10].
מדנמרק להולנד ולבלגיה ומשם לבריטניה
יציאה לדרך
הסידורים הפורמליים הסתיימו והספינה הייתה מוכנה לצאת לדרך בשבוע השלישי של ספטמבר 1933. "עמנואל" טענה 200 טון פולי סויה בנמל אורהוס שבדנמרק, והפליגה לנמל אנטוורפן שבבלגיה, בערב ראש השנה תרצ"ד - 20 בספטמבר 1933[11]. מבדיקת דיווחי שירות המידע של לוידס, ההפלגה הייתה עשרה ימים מאוחר יותר, כלומר בערב יום הכיפורים - 29 בספטמבר 1933 ונראה כי נפלה טעות סופר[12].
המסע, תקלות ועיכובי דרך
הדרך מאורהוס לאנטוורפן לוקחת ארבעה ימים. "עמנואל" עשתה דרך זו במשך ארבעים וארבעה ימים, בהם הייתה גם 'עצורה' כשלושים וחמישה ימים בנמל דלפזיל-הולנד עד לתשלום כופר הנצלה.
בעת יציאתה מנמל אורהוס פגעה "עמנואל" ברציף. בתעלת קיל התעלמו מקצין הביקורת ששאל שאלות לגבי הדגל העברי והורידו אותו מהאנייה. המשיכו בתעלה הצרה ובדרכם פגעו באנייה גרמנית והמשיכו, למרות ויכוח שפרץ בינם לרב החובל שדרש פיצוי כספי. בים הצפוני נקלעה "עמנואל" לסערה קשה. נקרעו מפרשיה הבלויים ומנוע העזר הקטן כשל. האנייה נסחפה, ובניסיונות לעצרה איבדה שני עוגנים. הצליחה להיבלם ועגנה עם העוגן הרזרבי בעומק 10 מטרים. הימאים תפרו מפרשים כדי להשיג כוח לתנועה, אך האנייה נסחפה ונתקעה על שרטון חול.
אנייה הולנדית חולפת בשם Hebe חילצה אותם. "עמנואל" נגררה לנמל דלפזיל שבהולנד. בדלפזיל נדרש גרבנוב לשלם כופר הצלה לרב חובל האנייה לה חב את חיי ספינתו שלו, כמקובל. תשלום זה חל בדרך כלל על חברת הביטוח, אך מטעמי תקציב לא ביטח גרבנוב את "עמנואל"[3]. "הקברניט המנציל סירב לוותר על המגיע לו ועצר את "עמנואל" בנמל למשך חמישה שבועות, עד אשר יהודים נדיבים מאמסטרדם שילמו את הנדרש"[13].
בנמל דלפזיל עלה מלצר/מלח יהודי בשם ארנסט יורדן או בשמו העברי יששכר ירדן[14]. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הימאי/מלצר יששכר יורדן הפעיל בית קפה ברחוב נורדאו שבשכונת הדר הכרמל בחיפה, בו אהב לשתף את אורחיו בסיפורי הרפתקאותיו ונס הצלתו מטביעה עם העמנואל בישת-המזל. 20 שנה אחרי העלמות העמנואל, בשנת 1953, ינץ רמגל שהיה אז עורך "הימאי הישראלי - ביטאון האיגוד הארצי לימאים", ריאיין את יורדן וגרסתו לפרשה פורסמה[15]
אם מחמת הזמן שעבר או מסיבות אחרות, לא תמיד דייק יורדן בדבריו. במשך השנים שחלפו, הוסיף למעשה גם לא מעט נופך וצבע משלו. אי-ההתאמות בין הנרטיב של יורדן למקורות אחרים, הן בעיקר בפרטים של זמן ומרחב ובאינטרפרטציה של האירועים. לדבריו, שלוש סיבות הניעו את השלושה לא להפליג בספינה: מצבה הרעוע, חוסר משדר רדיו וחוסר סירת הצלה. אין חולקין על מצבה הרעוע ועל היעדר משדר רדיו. באותם ימים לא נדרשה ספינה מסדר הגודל של "עמנואל" לרכוש ציוד יקר זה, שלא נכלל בתקציבו של גרבנוב. עניין סירת ההצלה התברר בסופו של דבר כתירוץ שווא, כיוון שזו אכן נרכשה[16]. יורדן מעולם לא ציין עובדה אחרונה זאת, אף על פי שאין ספק שמבחינת לוח הזמנים שלו, היה נוכח בספינה בזמן ניפוק הסירה.
"עמנואל" שוחררה והמשיכה לאנטוורפן שם פרקה את מטענה, העמיסה מטען והפליגה לאנגליה. בנמל אנטוורפן ירדו מהאונייה פאול קריגל (ייתכן ויש שיבוש בפרטים וירד כבר בהולנד) ורנה רנר (שעלה בהולנד) מסיבה שלא תיוודע, להוציא סיפוריו עשרים שנה מאוחר יותר[17].
לונדון - הצעה למיניסטריון הצי
דרך הנרייטה דיאמונד, נשיאת "אגודת יורדי ים זבולון", שנקראה בבריטניה "אם הצי העברי", היו לגרבנוב קשרים טובים עם יהודים אמידים ורמי מעלה בשלטון הבריטי שהיו ידידי וחברי "זבולון אנגליה", שפגש במספר אירועים בפלשתינה א"י שקדמו לביקורו זה, בהם המכביה הראשונה ויריד המזרח בגני התערוכה, שנפתחו ב-28 במרץ 1932 בה ביקרו אורחים מהעולם היהודי. תערוכת התחבורה כללה תצוגה של "אגודת יורדי ים זבולון" בנושא התחבורה הימית[18]. חודשיים אחרי, ב-29 במאי 1932 התקיימו חגיגות יום הים הראשון בבניין בית הספר הימי זבולון, בחוף זבולון ת"א[19] בהם גרבנוב נכח עם חברי זבולון, כמו שנכחו גם הנרייטה דיאמונד וידידיה המרקיז והמרקיזה מרדינג ואורחיהם. גרבנוב תכנן לנצל את היכרותו עם האישים הללו, להגשמת מטרתו להקמת 'צי עברי נספח לצי הבריטי'.
כמעט בכל כתבה בעברית על פרשת "עמנואל", בעיתונות ובספרות, ניתן לקרוא בהרחבה על הביקור בלונדון, אליה הובילה הספינה 100 טונות לבנים מאנטוורפן. פריקת מטען זה הייתה צריכה לארוך יום אחד, אך "עמנואל" שהתה בלונדון חודש ימים. בדומה לאשר אירע בנמלים קודמים, כל הקהילה היהודית המקומית ביקרה בספינה, בנעריה ובזקניה. ..."בכל נמל עוררה הספינה התלהבות עצומה בין היהודים והתעניינות מרובה בציבור. לבחורים נערכו קבלות פנים מפוארות ובעיתונים הופיעו הצילומים בכותרות: "הספינה היהודית הראשונה לאחר אלפיים שנה". גרבנוב נתקבל על ידי לורד מלצ'ט והנרייטה דיאמונד[20], שיא הביקור בלונדון היה: "בלונדון פנה אריה גרבנוב בהצעה נועזת למיניסטריון הצי, לאפשר לו לסדר צי עברי נספח ליד הצי הבריטי המסחרי. בתורת ימאי מוסמך קיבל על עצמו להעמיד למטרה זאת מאות צעירים עבריים מאומנים יפה."[21] ממשלת הוד מלכותו לא הגיבה להצעת גרבנוב.
בתקופה המדוברת (1934-1933) היה צי הסוחר הבריטי הגדול שבציי העולם. מצבתו כללה יותר מתשעת אלפים אניות בעלות כושר מעמס כולל של כעשרים מיליוני טונות, שהיוו 35% של תפוסת הספנות העולמית[22]. שירתו בו עשרות אלפי ימאים שהשמש לא שקעה על דגלם. מאידך, בארץ ישראל המנדטורית היו אז בסך הכל חמש ספינות, כולל "עמנואל", ולכולן יחד כושר מעמס של 1,400 טון. בית הספר הימי של "אגודת יורדי ים זבולון" הצליח בקושי להעמיד 10 תלמידים, וזאת בימי זוהרו[23] אך קשרים אכן נטוו בין אנשי האגודה הימית לבין יהודי אצולת בריטניה ובהם מקורבים לממשלת בריטניה[24], ואלה יצרו תקווה ונטעו תעוזה. לא נרשם דבר בעיתונות התקופה, ולא פורטו מעולם מעשי גרבנוב בלונדון. זכר לא נותר לביקור, מלבד עובדת עגינת "עמנואל" כ-38 יום בלונדון. לא נכתב על כך דבר, לא נמצאו מסמכים על סיבות התארכות זמן העגינה, וזו נותרה כתעלומה. ב-23 בדצמבר 1933 הגיע גרבנוב ללונדון ונשאר בסביבתה עד 30 בינואר 1934.
נמל סאות'המפטון, לונדון
"עמנואל" עגנה בנמל סאות'המפטון מ-6 בדצמבר 1933 עד 13 בינואר 1934[25]. מאחר שלא נמצאו רישומים על פריקת מטען או טעינתו בנמל זה, לא ברורה סיבת עגינתה הממושכת בלונדון, להוציא טיפול בעניינים שאינם קשורים במישרין למידע ורישומים הנוגעים לכלי שיט מסחרי ותעבורתו. "עמנואל" עגנה בלונדון במשך כ-38 יום. לא ידוע היכן פרקה מטענה.
הדגל העברי נגנב[26] בבוקר שבת אחת, כאשר כל הצוות היה בבית הכנסת המקומי. תוך זמן קצר התברר שמאחורי הגנבה עמד אחד מעשירי הקהילה היהודית, שתואר כמי שחשב כי מדובר בממצא ארכאולוגי נדיר - דגל בן אלפיים שנה. המשטרה, שתפסה את הגנבים, נהגה בדיסקרטיות מרבית: הדגל הוחזר בעילום שם, באמצעות הרב המקומי ואיש לא הועמד לדין.
הספינה תוארה ב"פלסטיין פוסט": "הספינה הראשונה זה אלפיים שנה שכל צוותה יהודי"[27], אך המלחים היהודים שעבדו עליה מאז רכישתה בדנמרק, הרמן זיילר וג'וני פן קובורדן, עזבו יחד עם ארנסט יורדן שעלה בהולנד. במקומם נשכרו שני ימאים זרים, יווני וצרפתי, שאין בנמצא פרטים עליהם, ו"עמנואל" המשיכה דרומה לנמל פול. הצוות של "עמנואל" מנה חמישה איש ונחשב לצוות בחסר, לפחות במלח: רב חובל אריה גרבנוב, חובל בנימין לוין, מכונאי אליהו רוזין ושני ימאים זרים.
הנמל האחרון – פול
הפליגו לנמל פול (40 מיל דרומית לסאות'המפטון), אנגליה, כחמש שעות הפלגה. התארגנו להפלגה באוקיינוס ולקבלת מטען. מ-13 עד 30 ינואר 1934 שהתה "עמנואל" בנמל פול (אנ'). ברשומות מנהלת נמל פול נכתב:[28]
"..."עמנואל" הגיעה ביום 13 בינואר 1934 ב-09:50 מסאות'המפטון. תפוסתה נטו 90 טון ורב חובלה גרבנור [כך במקור]. היא באה ריקה ושילמה אגרת נמל בשיעור לירה שטרלינג אחת וארבעה שילינגים. הפליגה לפיראוס ביום 30 בינואר 1934 בשעה 08:30, לאחר שטענה 185 טונות של חימר. המשגרים היו האחים פייק. סוכן האנייה ג'יי קרטר. הספינה חויבה באגרת מטען בשיעור של לירה שטרלינג אחת, ארבעה שילינגים ושמונה פני." בטופס הרשמי המקורי בו נרשמו הדברים אין הערות או ציון של אירועים חריגים. פרנסתו העיקרית של נמל פול על מרבצי הקאוליניט שבסביבתו. קאוליניט הוא חימר לייצור קרמיקה וחרסינה וזה שנים רבות שהוא מיוצא מפול בצובר באניות קטנות ובינוניות[29].
בזמנו נפוצה טענה כאילו גרבנוב חמק מנמל פול לאחר ש"עמנואל" נעצרה בו על ידי השלטונות[30][23]. מאידך, כתב הבריטי, מושל מחוז הצפון של ממשלת פלשתינה א"י, דברים המנקים את גרבנוב וקובעים, כי היה רב חובל של אונייה כשירה לחלוטין, וכתב את הדברים הבאים: "רשות השיט הבריטית (Board of Trade) מדווחת שהסקונר "עמנואל" הפליגה מפול לפיראוס ב-30 בינואר האחרון עם מטען של כ-140 טון חימר, והיא טעונה ומזוודת כהלכה בכל המובנים. לרשות אין שום מידע נוסף וקיים חשש שהספינה הוכרעה על ידי מזג האוויר וטבעה."[31]
"עמנואל" הטעינה מטען חימר לפיראוס, יוון בדרכה לארץ ישראל. הפליגו מנמל פול במזג אוויר מצוין. בדרך השתנה מזג האוויר והים סער מאוד. העיכובים במסעה הביאו את "עמנואל" לחצות את האזור המסוכן של מפרץ ביסקאיה בעיצומו של חורף.
היעלמות הספינה
לא נודע מה עלה בגורלה של "עמנואל" אך מעולם לא הגיעה ליעדה[32].
האסון לא הותיר עקבות ולכן, ניתן רק להעלות השערות מלומדות לפתרון שאלות כמו מדוע, מתי והיכן בדיוק נטרפה הספינה. כלי שיט נטרפים מסיבות שונות - פגעי מזג האוויר, טעויות ניווט, שגיאות ניתוב, חוסר זהירות ואחרות. ככל שספינה קטנה וישנה יותר, או בעלת מנוע חלש יותר, כן גדולה פגיעותה לגחמות מזג האוויר ומכשולי ניווט. מסע ה"עמנואל" נערך בחורף, באזור שמטבעו עתיר-סופות. גרבנוב הצעיר בן ה-22 וסגנו לוין, היו ללא ספק בעלי ביטחון עצמי גבוה עד מופרז, כפי שבא לכלל ביטוי באירועי מסעם מאורהוס-דנמרק לאנטוורפן-בלגיה דרך נמל דיפזל-הולנד סאת'המפטון-אנגליה ועד היעלמותם עם צוותם ואונייתם.
המפות הסינופטיות לשבוע שהתחיל ב-30 בינואר 1934 מראות כי מזג אוויר מצוין קיבל את פני ה"עמנואל" בצאתה לים: רוח גבית קלילה, ים שקט וראות מצוינת. כך שייט הסקונר במורד תעלת למאנש ונכנס ללא פגע למפרץ ביסקאיה הידוע לשמצה. מעקב סימולטני של התקדמות הספינה מחד והתנאים המטאורולוגיים מאידך, מראה כי ביום 3 בפברואר, עם התקרבות הספינה לקצהו הדרומי-מערבי של המפרץ, חלה הרעה חמורה במזג האוויר. הרוח הצפון-מזרחית התעצמה ותוך שעות הפכה לסופה בעצמה של תשע דרגות בסולם בופורט. רוח שכזאת מוגדרת כ"סופה חזקה, 75-85 קמ"ש, גלים גבוהים של 7-10 מטרים, הים מתחיל להתגלגל, פסי קצף צפופים, הרסס עשוי לצמצם את הראות". היא מסוכנת גם לאניות מנוע בינוניות, שלא לדבר על מפרשיות באיכות ירודה כעמנואל. על פי אלה, ייתכן כי טבעה בשבת 3 בפברואר 1934, לא הרחק מכף פיניסטר אשר בצפון-מערב ספרד. אזור הידוע כבית-קברות לכלי שיט עוד מתקופת הפיניקים.
צוות הספינה
מצבת כוח האדם המזערי של ספינה בסדר הגודל של ה"עמנואל" הייתה אז כששה עד שמונה - רב חובל, חובל, מכונאי וכשלושה עד חמישה מלחים[33]. גרבנוב עמד על כך שצוות הספינה יהיה כולו עברי, כלומר יהיה מורכב מיהודים ארץ-ישראליים בלבד. אך נוכח לדעת שמחמת חוסר בכוח אדם מתאים הדבר אינו מעשי. אי לכך נאלץ להסתפק בקצינים עבריים ובמלחים יהודים מהגולה. "עמנואל" יצאה לדרך מנמל אורהוס שבדנמרק כשעל סיפונה צוות בן שבעה איש: אריה גרבנוב (21, תל אביבי) - רב חובל; בנימיו לוין (21, חיפאי) - סגן; אליהו רוזין (25, ירושלמי) - מכונאי; רנה רנר, יהודי יליד גרמניה - מלח; פאול קריגל, יהודי יליד פולין - מלח; הרמן זיילר, יהודי יליד אוסטריה - מלח ; ג'וני פן קובורדן, יהודי יליד הולנד – מלח-טבח. רנר וקריגל[34] ירדו מהספינה בנמל דלפזיל שבהולנד[35]. זיילר, קובורדן ויורדן ירדו בנמל סאוטהמפטון[36] ובמקומם נשכרו שני מלחים זרים - צרפתי ויווני. מאז סאוטהמפטון ועד טביעתה, שטה הספינה בצוות חסר- חמישה במקום שישה. שלושת הקצינים העבריים ושני הימאים הזרים טבעו עם הספינה. על האחרונים לא ידוע דבר - גם שמותיהם לא נודעו.
אריה גרבנוב
ערך מורחב – אריה גרבנוב
אריה גרבנוב [Grevnov] נולד באוקראינה ב-1 במאי 1912 לפי מקורות המשפחה (במקומות שונים נרשם 1911 ו-1910, ייתכן כדי לעבור משוכת גיל). בהיותו בן עשר, "לאחר ימי נעורים סוערים ברוסיה בארגון קבוצת נוער ציונית חשאית"[38], עלה לארץ ישראל עם הוריו ואחותו. המשפחה התיישבה בשכונת נורדיה בתל אביב וההורים פתחו חנות מכולת קטנה בפינת ביתם. גרבנוב למד ב"גימנסיה העברית הרצליה".
באוקטובר 1929 התקבל גרבנוב - שקודם לכן היה חניך ומדריך באגודת יורדי ים זבולון שהיה מראשוני מקימיה - לאקדמיה הימית של אנטוורפן[39], ללימודי הכנה לשירות ימי לתפקיד 'מתלמד למסעות ארוכים' - Aspirant Officier ter Lange Omvaart. מעמדו האקדמי היה של elève libre - "תלמיד חופשי", כלומר תלמיד שאינו משתתף בשעורים פרונטליים ובפעילות מעשית/ימית של האקדמיה, אלא לומד בעצמו את החומר התאורטי וניגש רק לבחינות. אם עומד בבחינות - זוכה לתעודת גמר של הקורס כאילו היה תלמיד מן המניין - elève régulier בלשון המקום[40]. חיפוש בארכיון האקדמיה העלה את מרשם התלמידים של שנת 1931. בעמודים 15 ו-16, תחת מספר סידורי 153, נמצא אריה גרבנוב. שורה ארוכה אחת ממצה את הכל: נולד: קונוטופ אוקראינה, אחד במאי 1910; רשום באקדמיה: מ-7.10.29 ועד 30.7.31; ניסיון ימי: ריק; לימודים לקראת דיפלומה של: חניך; תוצאות הבחינות: ריק; שפת הלימוד: צרפתית; כתובת: רחוב סטוקמן 6, אנטוורפן.
לא נמצאו ראיות להסמכתו של גרבנוב לקצונה ימית באקדמיה הימית באנטוורפן, לבחינות שעמד בהן או לתעודת גמר לקראת תפקיד של חניך/מתלמד. לא ברור היכן הוסמך, ומה היה ניסיונו הימי עד אמצע שנת 1931. התעלומה ניבטת מצילומים ששלח לבני משפחתו בתל אביב, כשהוא לבוש במדים לבנים. המדים, כך נראה, אינם מדי האקדמיה הימית באנטוורפן[40].
בנימין לוין
בנימין שמואל לוין נולד בלובלין (פולין) חמישה חודשים אחרי מות אביו - סוף 1912 לפי מקורות המשפחה, או 01.01.1912 כפי שנרשם באקדמיה הימית באנטוורפן (אולי כדי לעבור משוכת גיל). לפי מקורות משפחתו[41] בן שנה עלה לארץ ישראל עם אמו טובה, אחיו חיים ואחותו רחל (לימים שפר), כפי שציווה אביהם רפאל-דוד לפני פטירתו. התגוררו בתל אביב ובנימין למד בבית הספר לבנים, בגימנסיה העברית הרצליה וב"בית הספר למסחר ספרא". מקטנותו נמשך לים ולקריירה ימית. בתל אביב הכיר את אריה גרבנוב ובהשפעתו יצא ללימודים באקדמיה הימית שבאנטוורפן.
מרשם התלמידים של האקדמיה משנת 1931 מראה שתי תקופות בהן שהה בה לוין: הראשונה (תחת מספר סידורי מס. 321) מ-17.11.30 עד 30.06.31 והשנייה (תחת מספר סידורי מס. 438) מ-13.10.31 עד 30.06.32. השאר כמעט זהה לרישומים של גרבנוב: "ניסיון ימי: ריק; לימודים לקראת דיפלומה של: חניך; מעמד של: elève libre; תוצאות הבחינות: ריק; שפת הלימוד: צרפתית; כתובת: אין." גם לוין, לא הוסמך באקדמיה של אנטוורפן לקצונה ימית. ניסיונו הימי בשיט עד אמצע שנת 1932 לא ידוע.
השאיר אחריו במותו את אמו טובה, אח - ד"ר חיים לוין, מהנדס כימאי מחיפה[42] ואחות, רחל לוין-שפר מיבנאל[43].
אליהו רוזין
אליהו רוזין היה המבוגר בקרב קציני "עמנואל". הוא נולד בירושלים ב-14 בפברואר 1909 למאיר ופייגה-ברכה רוזין. היה אח יחיד לשש אחיותיו - שארבע מהן נולדו לפניו. בגיל תשע התייתם מאביו. עד גמר מלחמת העולם הראשונה למד בתלמוד תורה ב"חצר החורשה", אחר כך עבר ללמוד בבית הספר היסודי "תחכמוני" ומשם המשיך בבית הספר המקצועי של כי"ח. מילדותו אהב מכונאות, למד היטב את המקצוע, היה "בעל ידי זהב" והצטיין בעבודתו - שכללה אחזקה ופיקוח על מנועי דיזל גדולים. הוא השתכר יפה ותמך באמו האלמנה ובאחיותיו שטרם נישאו. בשנת 1932 פגש באריה גרבנוב וזה הדביק אותו בחיידק הספנות העברית[44].
הניסיון הימי שצבר לפני שהצטרף ל"עמנואל" היה שירות של חודשיים כמכונאי, בשלהי 1932, בספינת חופים קטנה בשם M/S Arrow, ששייטה בין יפו לפורט סעיד. לא ניתן לזהותה ולדלות פרטים נוספים אודותיה. שלא כגרבנוב ולוין שהיו שותפים להרפתקה, רוזין היה שכיר. במכתבים שכתב לאמו ואחיותיו[45] הוא מציין "שכל שהוא מקבל בינתיים הוא דמי כיס פעוטים, שמספיקים רק לדמי דואר, תספורת ואוטובוסים. את יתרת שכרו יקבל רק לאחר שתגיע הספינה ליפו". כמעט בכל מכתב הוא מתנצל על שאינו יכול לשלוח כסף לכלכלת הבית. הוא גם הבטיח לאמו שמיד לכשיחזור יעבוד קשה ותוך זמן קצר יפרע את החובות שהיא צוברת[46]. במכתבו האחרון כתב לאחותו הצעירה עליזה, אליה היה קשור במיוחד[47]: "אני שולח לה [לאמא] ברגע זה גם כן מכתב עם לירה אחת שהרווחתי באופן צדדי, לא באנייה"[48].
רוזין השאיר אחריו במותו את אמו, פייגה-ברכה ושש אחיות. לצד קברו של אביו בהר הזיתים, במקום שהיה שמור לאמו, הוקם קבר דמה לאליהו[49].
ראשוניות
סיפור ה"עמנואל" והנספים בה חוזר על עצמו בעיתונות, בספרות עשרות שנים, ובו מוצג גרבנוב כחלוץ הימאות העברית, זאב-ים מצטיין והקברניט העברי הראשון[50][51][52].
הטענות ש"עמנואל" הייתה האנייה העברית הראשונה ומפקדה היה הקברניט העברי הראשון, נשמעות מאז הפלגתה בשנת 1933. אכן, הם היו מן הראשונים, אך לא הראשונים. הספינה הראשונה בבעלות עברית הייתה "החלוץ" בשנת 1919[53] עם פיקוד ערבי מצרי וכנראה בדגל מנדטורי, נס אדום. אחריה באה "גוזל" ב-1927 עם פיקוד זר בדגל בריטי, אחריה "כרמל" ב-1932 בפיקוד עברי ודגל מנדטורי, נס אדום, אחריה בסוף 1933 הספינות דורה וקרולה תחת פיקוד גרמני שהוחלף על ידי הקצינים היהודים ששמשו משניים בעת הגעתה לארץ ישראל, לא פיקוד עברי ותחת דגל נאצי. כך כשנתיים עד 1935 עת הוצאו התקנות להנפת דגל מנדטורי, נס אדום על כלי השיט בארץ ישראל[54]. "עמנואל" הייתה הספינה השישית, יועדה להירשם בנמל יפו בארץ ישראל, היא הייתה בפיקוד עברי ודגלה היה דגל עברי ראשון בימים - במופגן.
הקברניט העברי הראשון בארץ ישראל הידוע שנים רבות היה זאב הים שפקד על ה"גוזל" בשנת 1928, כשפוטר רב החובל הזר שפיקד עליה. ב־1939 נבחר זאב הים לראש מחלקת השיט של בית הספר הימי בחיפה במקומו של רב-חובל רוברט סטיבנסון מילר שגויס לצי הבריטי, לאחר שהמאמצים למצוא קצין ים בריטי אחר עלו בתוהו. מר רוג'רס, המנהל הבריטי של נמל חיפה, שגילה אהדה רבה לבית הספר הימי מאז נוסד, העניק לזאב הים תואר "רב-חובל לספנות חופית".[55]
עיקר תרומתם של גרבנוב וצוות "עמנואל" לפיתוח הימאות והספנות העברית היה באתוס. האניות "הר ציון", "תל אביב", "הר כרמל" ומאות שבאו בעקבותיהן במשך השנים, עשו זאת למרות הרפתקה כושלת זו.
טביעת "עמנואל" הייתה האסון הימי הראשון בו טבע כלי שיט ארץ-ישראלי על אנשיו. מאז ידעו חיל הים וצי הסוחר של ישראל שלושה אסונות גדולים - טביעת הצוללת דקר[56], אוניות המשא "השלושה"[57] ו"מצדה"[58]. האסון הראשון זעזע את היישוב הקטן שטרם גיבש תודעה לים ולספנות.
זיכרון והנצחה
שמותיהם של בנימין לוין ואליהו רוזין כמעט ונעלמו מן העיתונות והספרות. במלאת עשר שנים לאסון ערכה אגודת יורדי ים זבולון בתל אביב ערב זיכרון לשלושת הנספים היהודים, ששמותיהם אוזכרו בהזמנה לאירוע. אליהו רוזין צוין שם בשם משפחתו בלבד. שמו הפרטי נשכח. משפחתו מצידה ניסתה לשמר את שמו בארגון מספר פעילויות של ספורט ימי לזכרו. משפחת לוין תרמה בשנת 1962 מלגת לימודים בבית הספר הימי מבואות ים במכמורת לזכרו של בנימין ורשמה אותו ואת פועלו בספר הזהב של קרן קיימת לישראל.
בשנת 1950 פנו ארבעה מיקירי העיר תל אביב - גב' הנרייטה דיאמונד, ד"ר חיים בוגר, המהנדס עמנואל טובים וד"ר מאיר גורביץ[59] לוועדת השמות של העירייה בבקשה לקרוא בעיר רחוב על שמו של אריה גרבנוב. ד"ר בוגר, שהיה אז מנהל הגימנסיה הרצליה והכיר את גרבנוב מימים עברו, ניסח את הבקשה והחבל הימי לישראל תמך בה. ניתן לקרוא בה, בין היתר:
- "בהפליגו באנייה עמנואל עם חבר מלחים עברים, הניף גרבנוב ברמה את דגלנו הלאומי והרים את קרנו של עם ישראל בין העמים. חלם ופעל למען ייסודו של צי עברי מסחרי והביא את הצעותיו אף בפני מיניסטריון הצי הבריטי, אולם לא זכה לראות בהתגשמות מפעל חייו, כי יד זדונית ניתקה את פתיל חייו ואנייתו לעולם לא הגיעה עוד לחופי ישראל. את סוד כל הפרשה הזו בלעו גלי הים. פרשת חייו, גבורתו ופעולתו, למען עמו וארצו, יוצרים דמות נפלאה היכולה לשמש סמל ודוגמה לנוער העברי בכלל ולימאים הצעירים בפרט. רבות נכתב בעיתוני חוץ ובעיתוני הארץ על פעולתו הנועזת, מלאת הרפתקאות והקרבה, אולם משום מה לא זכה להנצחת שמו עד היום. בתור מי שהיה מנהלו, אני מוצא לחובה קדושה להביא לתשומת לבכם שיש להנציח את זכרו על ידי קריאת רחוב על שמו, ויהיה בזה משום ציונו של העם לאחד מטובי בניו אשר מסרו את נפשם לתחייתה של הימאות העברית במדינה המחודשת - ונחמה פורתא להוריו השכולים"[60].
נושא ההנצחה לא עלה על סדר היום בוועדת השמות של העירייה משום ששניים מן הממליצים נפטרו לפני המועד שנקבע לדיון[61].
לקריאה נוספת
- זאב הים (רב חובל), ספינות מספרות - תולדות הספנות הישראלית, הוצאת אחיאסף, תל אביב 1968, ע' 99 -101.
- צבי הרמן הכובשים בים נתיבה תולדות הספנות העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978, ע'51 -52.
- ירמיהו הלפרן, תחיית הימאות העברית, הדר, תל אביב, תשכ"א.
- רב חובל הלל ירקוני,הים, האנייה ועם ישראל, גרבנוב אריה פרדס הוצאה לאור, חיפה, 2009 ע' 75.
- ב בן יהודה, סיפורה של הגימנסיה "הרצליה, הוצאת הגימנסיה "הרצליה, תל אביב, תש"ל.
- רב חובל אברהם אריאל לוידס לא ראו, לא שמעו - הסיפור של הספינה העברית האבודה "עמנואל" ומפקדה. הוצאת מנדלי ספרים ברשת, הרצליה, 2021.
קישורים חיצוניים
- עמנואל, המוזיאון הימי הלאומי, בחיפה
- דגל עמנואל ואחרים באתר דגלי עולם
- לגורל עמנואל, דבר, 31 במאי 1934
- דוד תדהר (עורך), "אריה גרבנוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2254
- חלוץ הספנות העברית או מתחזה שגרם לאסון "האומה" 'במה למחשבה לאומית' כתבה של רב חובל אברהם אריאל, בהוצאת מסדר זאב ז'בוטינסקי גיליון מס 190, מאי 2013.
- "היכן האניה „עמנואל“?" "הארץ", 29 במאי 1934, עמ' 6. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
- יוסף בלומנפלד, "לפרשת הספינה "עמנואל". "הארץ", 30 במאי 1935, עמ' 2. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
- ירחמיאל שורץ, "חייו ותעלומת מותו של זאב־ים יהודי". "דבר", 23 במרץ 1950, עמ' 2. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הערות שוליים
- ^ על ספינה עברית זאת ואחרות ראו רב-חובל זאב הים, ספינות מספרות, אחיאסף, תל אביב, 1968, עמ' 44–45.
- ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל, אפי מלצר בע"מ, מודיעין, 2005, עמ' 1.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 יוסף בלומנפלד, לפרשת הספינה עמנואל, הארץ 30 במאי 1935.
- ^ נייר המכתבים של החברה לא נשא את כתובתה של החברה, אלא ת.ד. 876 ותליפון 363. (מכתב מבלומנפלד לגב. עליזה רוזין, אחותו של מכונאי הספינה, מתוארך 03.08.34).
- ^ הימאי הישראלי - ביטאון איגוד הימאים בישראל, מס. 24, אוגוסט 1953, עמ' 26.
- ^ בספרות ובעיתונות מוצגת הספינה כאילו נבנתה בשנת 1882. דבר שהקשה על זיהויה ברשומות של מרשם לוידס.
- ^ העיתונות והספרות העברית סיפרו שגרבנוב נתן לספינה את השם הסמלי "עמנואל" - אך לא כן הדבר. למעשה בלומנפלד רצה לקרוא לה "קלרה", על שם בתו היחידה, אך זה נדחה עד להגעתה לארץ ישראל. (יוסף בלומנפלד, לפרשת הספינה עמנואל, הארץ, 30.05.35).
- ^ מנחם תלמי, "מלכה צללה בעקבות עמנואל", מעריב, 24.01.1975.
- ^ זאב הים, ספינות מספרות - תולדות הספנות הישראלית, אחיאסף, תל אביב 1968, עמ' 101.
- ^ גלוית הדואר האחרונה ששלח בנימין לוין לביתו מנמל פול, אנגליה, 29 בינואר 1934. ארכיון ד"ר רפאל שפר, קיבוץ רביבים.
- ^ י' הלפרן, תחיית הימאות העברית, הדר, תל אביב תשכ"א, עמ' 335 ומקורות אחרים.
- ^ עדות לתיארוך השגוי נמצאת גם בגלויה ששלח אליהו רוזין לאמו מנמל היציאה להפלגה אורהוס-דנמרק ביום 27.09.1933 ובה כתב לה שבראש השנה התפלל בבית הכנסת המקומי.
- ^ י' הלפרן, תחיית הימאות העברית, הדר, תל אביב, תשכ"א, עמ' 336.
- ^ בכתובים נכרך בטעות שמו עם זה של יחזקאל ירדן (ירחובסקי) (1963-1911) לימים מראשוני רבי החובלים בחברת צים.
- ^ רמגל, י', נספחות לפרשת א/מ עמנואל, הימאי הישראלי - ביטאון האיגוד הארצי לימאים, 25, דצמבר 1953, עמ' 28-25.
- ^ יוסף בלומנפלד, לפרשת הספינה עמנואל, הארץ, 30.05.35. גם: רוזין-וולוך, ע., אליהו רוזין, 1934-1909, דף לזכרו, שנכתב בתאריך לא ידוע. ארכיון אמציה וולוך. שתי הגירסות מקורן אצל מר בלומנפלד וראו אור בזמנים שונים.
- ^ רנה רנר, יהודי יליד גרמניה, פוטר ברוטרדם מאנייה בטרם עלה לבקשתו על "עמנואל" מששמע 'על האנייה העברית'. הוא היגר לארצות הברית עם תום מלחמת העולם השנייה, כפי שסיפר עת נפגש בחיפה עם רב חובל זאב הים בשנות ה-50 של המאה ה-20 ולדברי האחרון, סיפר "בצורה שקטה ומרתקת את תולדות חייו הימיים והפלגתו בספינה." זאב הים, ספינות מספרות - תולדות הספנות הישראלית, אחיאסף, תל אביב, 1968, עמ' 99–100. פרטי השיחה אבדו עם גריסת ארכיונו של זאב הים באוניברסיטת חיפה.
- ^ ראו תיאור וצילומים בערך מאיר גורביץ
- ^ דרומית לחוף מציצים, ידוע היה כחוף שרתון ת"א
- ^ במקור טעו ורשמו הנרייטה סולד, אך הכוונה להנרייטה דיאמונד "ערכה ביקור בספינה... אכן 'עמנואל' הייתה אתחלתא לחזון הגדול". (י' הלפרן, 'תחיית הימאות העברית', הדר, תל אביב תשכ"א, עמ' 336)
- ^ ירחמיאל שורץ, חייו ותעלומת מותו של זאב-ים יהודי, דבר, 23 במרץ 1950.
- ^ Lloyd's Register of Shipping, לונדון, 1935.
- ^ 23.0 23.1 מ. גורביץ, היקיצה הימית, דבר, 19 במאי 1937. מאמר זה הוא מקור ללא מעט אי-דיוקים ושיבושים של הפרשה.
- ^ רופוס דניאל אייזקס, המרקיז הראשון מרדינג
- ^ על פי תאריכי הדיווח משרותי המידע של לוידס
- ^ Jewish Ship's Flag Stolen, פלסטיין פוסט, 13 בדצמבר 1933
- ^ All-Jewish Vessel at Southampton, פלסטיין פוסט, 10 בדצמבר 1933
- ^ מכתב בדוא"ל, 4 בספטמבר 2008, גב. ג'ניס ורהאם, נאמנות נמל פול, אל אברהם אריאל. ארכיון אברהם אריאל.
- ^ חימר זה קרוי באנגלית china clay, ומאחר שהמילה china, כשלעצמה, היא באנגלית גם שם נרדף לכלי חרסינה, תורגם בעבר הרחוק china clay ל"כלי חרסינה" והמעתיקים משרשרים שגיאה שכיחה זו.
- ^ ד"ר מאיר גורביץ, מורו למתמטיקה ולימאות מהגמנסיה הרצליה מאז היה גרבנוב כבן 16 לפחות, האדם הקרוב אליו שליווה את קורותיו עד היעלמותו בים, ומי שהיה ממייסדי הימאות העברית בארץ ישראל, כתב עליו במאמרו "היקיצה הימית" שהוגש להוריו השכולים, ופורסם בעיתון 'דבר', כך: "גרבנוב ז"ל וחברו לוין ז"ל, קציני ים מוסמכים... השיגו מעט כסף להשקיעו בספינת-משא להובלה בחופים הקרובים... במעט הכסף שהיה בידיהם קנו ספינה שהייתה גרועה מאוד עד שלא הייתה ראויה לשימוש ושלטונות הנמל אסרו להפליג בה. אולם מרצם של הימאים הצעירים היה רב מיכולתם. לפניהם התנוסס בדמיונם הרעיון של ספינה כולה עברית. הם כינו את ספינתם בשם עמנואל ובלילה ברחו מהנמל. יצאה נגדם פקודת מאסר, אבל כבר לא השיגה אותם. אין עד לגורלם ולגורל הספינה. יצאו ולא נודעו עקבותיהם"
- ^ מכתב מיום 4 באוקטובר 1934, ממושל מחוז הצפון של ממשלת פלשתינה-א"י לד"ר חיים לוין (אחיו של בנימין לוין), ארכיון אמציה וולוך.
- ^ פרטי התקלות נאספו מהספרות, אך למעשה מראיונות, או כתביהם של מי שעזבו את "עמנואל" והרבה שנים אחרי היעלמותה. גם מהעיתונות שניזונה מאותם מספרים ומתראיינים ומספרים שנכתבו מאוחר יותר. פרטים מנהליים ידועים מדיווחי סוכני לוידס בנמלים השונים, כפי שפורסמו ב-Lloyd's List.
- ^ בתקופה הנידונה טרם נכנסו לתוקפן תקנות בינלאומיות בנושאי ציוות כלי שיט. בריטניה הייתה אז המעצמה הימית המובילה ומרבית מדינות העולם יישרו קו עמה. סדר הגודל האמור נשאב מרשימות צוות של ספינות בריטיות בעלות פרמטרים דומים לאלו של ה"עמנואל". ארכיון צי הסוחר הבריטי מצוי בממוריאל יוניברסיטי אוף ניופאונדלנד, סנט-ג'ונס, ניופאונדלנד, קנדה. הספינה הארץ-ישראלית גוזל - שהניפה דגל בריטי - הייתה מצוותת בשישה אנשי צוות.
- ^ פאול קריגל ניצל אמנם מטביעה ב"עמנואל", אך לא נמלט ממר גורלו. שמונה שנים לאחר מכן שירת כחובל ראשון באנייה תקווה, וטבע יחד עם עוד ארבעה ימאים, כאשר נטרפה בליל סופה על סלעי החוף ליד לאטקייה שבסוריה. ראו ירקוני הלל, הים, האנייה ועם ישראל, פרדס הוצאה לאור, חיפה, 2009, עמ' 246.
- ^ במקומם התקבל לעבודה ארנסט יורדן, יהודי יליד גרמניה.
- ^ נספחות לפרשת א/מ עמנואל, ריאיון עם ארנסט יורדן, הימאי הישראלי, ביטאון איגוד הימאים הישראלי, מס. 25, דצמבר 1953, עמ' 25-28.
- ^ באדיבות המדור ליחסי חוץ, האקדמיה הימית, אנטוורפן, בלגיה.
- ^ י' הלפרן, 'תחיית הימאות העברית', הדר, תל אביב תשכ"א, עמ' 335.
- ^ האקדמיה הימית באנטוורפן
- ^ 40.0 40.1 תכתובת דוא"ל עם מר אריק דה-בונדט, מנהל יחסי הציבור של האקדמיה, 11.02.2011, 26.04.12.
- ^ שפר (לוין) רחל, סיפור המשפחה, כתב יד 1985, יבנאל. באדיבות ארכיון ד"ר רפאל שפר, רביבים.
- ^ ד"ר חיים לוין עבד כמהנדס כימאי בבתי הזיקוק בחיפה. בנו, רפאל לוין, הוא חתן פרס ישראל למדעים מדויקים, 1974.
- ^ בנה של רחל שפר הוא ד"ר להיסטוריה רפאל שפר, מרביבים.
- ^ וולוך עליזה, אליהו רוזין 1909-1934, דפי קורות חיים עבור המשפחה - טיוטה ומוצר סופי. ללא תאריך. באדיבות ארכיון אמציה וולוך, חיפה. גב. וולוך הייתה אחותו הצעירה של רוזין.
- ^ גלויות דואר ומכתבים רבים נשתמרו בארכיון אמציה וולוך, חיפה.
- ^ לדוגמה: מכתב מרוזין לאמו, סוטהמפטון 8.12.33, ארכיון אמציה וולוך, חיפה.
- ^ עדות אמציה וולוך, בנה של עליזה, 14.03.2015. ארכיון אברהם אריאל, הרצליה.
- ^ מכתב של אליהו רוזין לעליזה רוזין, פול, אנגליה, 29.01.34, ארכיון אמציה וולוך, חיפה.
- ^ כרטיס הקבר של אליהו רוזין, באתר הר הזיתים
- ^ ג' ל', אריה לא חזר לביתו..., מעריב, 19 באפריל 1949
- ^ י' צדדי, על רומאנטיקן של הים, הצופה, 16 במאי 1944
- ^ "[נציג העיתון] התקבל בברכה על ידי רב חובל א. גרבנוב, צעיר פלשתינאי גבה-קומה ונאה, שחרחר פנים ובעל שיער שחור מתולתל. הוא לבש סוודר מקושט ורגליו היו תחובות במגפי גומי לבנים, שהגיעו עד לירכיו... רב חובל גרבנוב, למרות הופעתו הצעירה, הוא בעל ניסיון ימי עשיר בכמה סוגים של אניות והפליג בכל הימים שבעולם." (Jewish Trader at Southampton, Southampton Daily Echo, 7 December, 1933).
- ^ בול החלוץ, שהונפק בשנת 2012
- ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, אפי מלצר בע"מ, מודיעין 2005, עמ' 5-1.
- ^ מר רוג'רס "התייחס בחיוב למועמדותו של א' הים, שיבח את תכונותיו הטובות ומעלותיו, השכלתו מספיקה, ואחרי בדקו את תעוודת ה' זאב הים ומסמכיו, אמר שהוא מוכן לתת לה' הים את התואר רב-חובל לספנות חופית." מתוך פרוטוקול ועד הנאמנים של בית הספר הימי בחיפה, בתוך: שמחה בינות, יובל לבית הספר לקציני ים עכו, 2003.
- ^ 1968, 68 נעדרים.
- ^ 1967, 21 נעדרים.
- ^ 1981, 24 נעדרים וטבועים.
- ^ במאי שנת 1937, כשלוש שנים אחרי היעלמות העמנואל וצוותה, מסר גורביץ לסוניה וחיים גרבנוב בביתם, הורי תלמידו הנעדר אריה גרבנוב, מסמך שכתב במכונת כתיבה הכרוך בכריכה קלה, ושמו "היקיצה הימית". מאוחר יותר הועבר עותק ממנו לעיתון "דבר (עיתון)" שפרסם אותו.
- ^ מכתב מיום 1 במארס 1950, ד"ר חיים בוגר לוועדת השמות של עירית תל אביב, ארכיון עיריית תל אביב, תיק א04-2627.
- ^ ד"ר מאיר גורביץ נפטר (3 בפברואר 1950) והמהנדס עמנואל טובים נהרג בתאונת דרכים (1 במרץ 1950).
