עמרי לרנאו
עמרי לרנאו (נולד ב-1938 בירושלים) הוא כירורג וארכאוזואולוג ישראלי.
למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והתמחה בכירורגיה כללית וכירורגית ילדים במרכז רפואי העמק בעפולה ובבית חולים בסנט לואיס בארצות הברית. בתפקידו הקליני האחרון, לפני צאתו לגמלאות, שימש מנהל אחת המחלקות הכירורגיות בבית החולים שערי צדק בירושלים.
לאחר פרישתו, ממשיך לעבוד בחוג לחינוך רפואי באוניברסיטת תל אביב. במסגרת עבודתו מנחה קבוצות קטנות של סטודנטים לרפואה ומלווה אותם בהכשרתם המקצועית בצורה רציפה לאורך שנים תוך מתן דגש על נושא האתיקה הרפואית והיבטים הומניים אשר כרוכים במקצוע.
במקביל לתפקידיו הקליניים פיתח עמרי לרנאו תחביב, שאותו ירש מאביו ד"ר חנן לרנאו, שהיה וטרינר, ותחביבו חקר עצמות דגים עתיקים, כלומר עצמות דגים המתגלות בחפירות ארכאולוגיות. עמרי לרנאו התמחה בנושא, חוקר מכלולי עצמות דגים מחפירות ארכאולוגיות רבות בישראל ופרסם עליהם מחקרים.
ממחקריו
- מחקר שהתבצע על שרידי דגים ושברי כדים נושאי כתובות במצדה, ממצאים מן החפירות שניהל באתר יגאל ידין בשנות השישים, הצביע על מסחר בסוגים שונים של ציר דגים (גארום, אלק), שהובאו למצדה ממערב הים התיכון. אחד הכדים היה מיועד למלך, כפי הנראה למטבחו של הורדוס.
- מחקר עצמות הדגים זיהה באתרים רבים בארץ שרידים של דג "נסיכת הנילוס" שגודלו הגיע לעיתים מעל למטר וחצי, ומשקלו לעשרות קילוגרמים. מקורו של הדג היה בנילוס והוא ניצוד, עובד ונמכר בכל רחבי מזרח הים התיכון, במערכת מסחרית מתוחכמת שהייתה קיימת במשך מאות רבות של שנים, בתקופות הברונזה והברזל וגם בתקופות יותר מאוחרות. בחלק מן האתרים מככבת "נסיכת הנילוס" בין הדגים הנפוצים ביותר במכלול. המסחר הזה מעניין משום שהוא התמקד באוכל ולא בחפצים בעלי ערך. ניתן להסיק ממנו שעלות הדיג בנילוס, עיבוד הדגים ושינועם בספינות לאורך חופי הלבנט הייתה פחותה מן הדיג המקומי לאורך החופים.
- מחקר עצמות הדגים שנחפרו בלכיש הראה הבדלים משמעותיים בצריכת הדגים בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל. הועלתה השערה שהדבר נבע מן המחסום בין פנים הארץ לבין הים שנוצר עם התיישבותם של הפלשתים בשפלת החוף. ואמנם, תרבות הדיג וצריכת הדגים לא הייתה מפותחת באוכלוסייה היהודאית של ימי בית ראשון, ועדות לכך היא חסרונם של שמות "פרטיים" לדגים במקרא.
- מחקר המתנהל בימים אלה (2010) הוא אוסף עצמות דגים שנמצאו על ידי רוני רייך ואלי שוקרון בעפר שנזרק לברכת מים גדולה הנקראת "הברכה החצובה" ליד מעיין הגיחון בעיר דוד. החרסים המלווים את העצמות מצביעים על שלהי המאה ה-9 וראשית המאה ה-8 לפנה"ס (ימי מלכי יהודה). כ-10600 עצמות נאספו מהם הוגדרו כמחצית. מרבית העצמות (כ 86 %) משתייכים לדגי מים מלוחים (דניס, בורי), שמקורם ודאי בים התיכון. קיימת גם כמות של דגים שיובאו מנהר הנילוס (נסיכת הנילוס). עצמות הדגים לוו גם בשרידי בולות נושאות חותמות ששימשו בימי קדם לחתימת מכתבים וסחורות. חלק מן הבולות נשאו עיטורים בהשפעה פיניקית. השילוב הזה העלה השערות שונות בדבר קשרי מסחר בין ירושלים בימי המלכה עתליה, לבין ממלכת צור הפיניקית, כור מחצבתה של עתליה.
לקריאה נוספת
- עמרי לרנאו (2004) במזל דגים. עתמול כרך כט' גיליון 5 עמ' 17-18.
- רוני רייך, אלי שוקרון ועמרי לרנאו, תגליות חדשות בחפירות עיר דוד, קדמוניות 133 (תשס"ז/ 2007), עמ' 40-32.
- R. Reich, E. Shukron and O. Lernau, Recent Discoveries in the City of David, Jerusalem, Israel Exploration Journal, 57 (2007), pp. 153-169.
- Lernau H. and Lernau O. (1992) Fish remains. In: De Groot, A. and Ariel D.T. (eds.) Excavations at the City of David 1978-1985, final report. Vol III Qedem 33, pp. 131-148. The institute of Archaeology, the Hebrew University, Jerusalem.
- Cotton, H., Lernau, O. and Goren, Y. (1996) fish sauces from Herodian Masada. Journal of Roman Archaeology, 9:223-238.
- Van Neer, W., Lernau, O., Friedman, R., Mumford, G., Poblome, J. and Waelkens, M. (2004): Fish remains from archaeological sites as indicators of former trade connections in the Eastern Mediterranean. Paleorient 30/1 pp. 101-148.
- Lernau O. and Golani D. (2004) The Osteological Remains (Aquatic). D. Ussishkin (ed.): The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973-1994). Tel Aviv.
