סולטאן עות'מאני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פאדישאה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל האימפריה העות'מאנית מהמאה ה-19

הסולטאן העות'מאני, או פאדישאה (טורקית Osmanlı padişahı), היה שליטה של האימפריה העות'מאנית (פרט לשלושת שליטיה הראשונים - עות'מאן הראשון, אורהן הראשון ומוראט הראשון - שנקראו ביי (Bey)). סולטאן הוא תואר של שליט מוסלמי בעל משמעות דתית ומוסרית המוגדרות בקוראן, והסולטאנים העות'מאנים נטלו לעצמם את התואר חליף ב-1517; אך למרות זאת, נוצרה הפרדה בין תפקיד הסולטאן, שפעל בכל תחומי האימפריה, לבין הח'ליפה, שהיה בעל תפקיד דתי בעיקר. דמות הסולטאן באימפריה העות'מאנית הייתה אוטוריטטיבית ומרכזית, והוא שימש כשליט חילוני בעל סמכויות צבאיות ומנהלתיות.

תפקידי הסולטאן וכוחו

בראש מערכת האימפריה העות'מאנית עמד השליט, הסולטאן, ובני משפחתו מ"בית עות'מאן". השושלת העות'מאנית שלטה למעלה משש מאות שנה ברציפות והעניקה את שמה לאימפריה. החל מהמאה ה-15 היה הסולטאן שליט אבסולוטי, ומעמדו ושלטונו התבססו על כוח בלבד. תפקידו היה לנהל את המדינה ואת המועצה האימפריאלית ולהוביל את הלוחמים בקרבות. הוא היה מוגבל אך ורק על ידי חוקי השריעה החלים על כל מוסלמי. הסולטאן יכול היה להחליט על שלום ומלחמה, למנות בכירים במערכת הבירוקרטית והדתית, לחוקק חוקים שאינם נוגדים את השריעה (קאנון) ולהוציא פירמנים בנושאים שונים. בנוסף החזיק הסולטאן ברוב אדמות המדינה (מירי) והיה זכאי לקבל מס של חמישית מכל שלל מלחמה לאוצרו הפרטי.

עד לתחילת המאה ה-17 בדרך כלל ירש את השליט אחד מבניו, דבר שהוביל לרצח בין אחים, חיסולי סולטאנים ומרידות בשלטון. הסולטאן חי במרכזו של משק בית שכלל את נשות ההרמון ואת שומריהן, משרתים אישיים, גננים ושומרי הארמון. האידאולוגיה העות'מאנית הדגישה את בלבדיות היחסים בין השליט לבין נתיניו. הסולטאן ייצג כוח מוחלט ורבים ממשרתיו היו באופן טכני עבדיו, למרות שהחזיקו בידיהם עוצמה רבה. עובדה זו הקנתה לו עוצמה רבה שכן אם רצה בכך יכול היה להוציא להורג גם את הבכירים ביותר באימפריה מבלי שהדבר יגונה על ידי אנשי הדת. מלאכתם העיקרית של הסולטאנים הייתה להגן על הקהילה האסלאמית כנגד העולם החיצון ולשמור על הצדק בתוך החברה המוסלמית. הסולטאן היה ראש הרשות המבצעת, האזרחית והצבאית של המדינה.

ירושה

למרות שלסולטאנים היו בנים ובנות, רק הבנים היו יורשים בכוח לכס הסולטנות. הבן שידו הייתה על העליונה זכה בשלטון בשל כך ולא מכוח חוק. היה עיקרון מנחה אחד - האימפריה לא תחולק והשלטון לא יתחלק בין כמה יורשים, וזאת על מנת לשמור על אחדות האימפריה. עד המאה ה-16 רבים מן הסולטאנים נקטו במדיניות של רצח אחיהם כדי לשמור על כס הסולטנות ועל יציבות השלטון. מימי סולימאן המפואר, נהגו הסולטאנים להסתגר בארמונם גם לאחר עלייתם לשלטון. המועמדים לירושה לא היו נשלחים עוד לפרובינציות כדי לגדול

הנס המלכותי של סולטאן האימפריה העות'מאנית

כלוחמים, אלא הוחזקו בתוך הארמון בפיקוחן של הנשים, במקום שכונה קפס, או "הכלוב". למרות הכינוי, היה זה מתחם מחייה נוח ("כלוב זהב"), שניתק את המועמדים מן העולם החיצוני. החסרון בשיטה זו היה שהיא לא הכינה את הסולטאנים לקראת אתגרים שלטוניים ולא הכשירה אותם לתפקידם. השיטה "האבולוציונית" הופסקה, היורשים לא נאלצו לפלס את דרכם אל כס השלטון, וכתוצאה מכך הומלכו סולטאנים חלשים יותר. בתקופה שבין אמצע המאה ה-16 לאמצע המאה ה-17, תקופה המכונה "סולטנות הנשים", כאשר הנשים של ההרמון הקיסרי של האימפריה העות'מאנית השפיעו רבות על הפוליטיקה, על ענייני מדינה ועל הסולטאן העות'מאני, החל מתקופת שלטונו של סולימאן המפואר.

הסולטאן והדת

כח'ליף, נחשב הסולטאן העות'מאני למגן האסלאם והמקומות הקדושים, והיה מופקד על ארגון ועל הובלת העלייה השנתית לרגל למכה, החג'. חובתו הבסיסית של שליט מוסלמי, אשר חיזקה את בריתו עם האוכלוסייה המוסלמית, הייתה לתמוך בשריעה, החוק הדתי של האסלאם. הסולטאנים העות'מאניים העניקו לשריעה מידה רבה של תוקף, ואף ניסו להפוך אותה לחוקה ולהעניק לה את מלוא ההכרה והסמכות, כדי שהמערכת המשפטית תפעל על פיה. הכתרת סולטאן חדש הייתה מאורע חשוב, ולוותה בשני טקסים עיקריים: הושבה, בטקס זה נשבע הסולטאן אמונים; וחגירת החרב, טקס בעל אופי דתי שהתקיים במקום קדוש למוסלמים ובמהלכו נחגרה חרב עות'מאן למותנו של הסולטאן בידי שייח'.

שלטון ומיעוטים

באימפריה העות'מאנית עמדו בתוקף חוקי השריעה הדתיים והחוק העות'מאני החילוני. המשפט הציבורי התבסס על צווים חילוניים של הסולטאן שנקראו פירמנים ואשר קובצו לקאנון. הקהילות הנוצריות והיהודיות נהנו ממעמד מיוחד, והן היו רשאיות למנות מערכות משפט משלהן שעסקו בענייני אישות. במאה ה-16 החזיקו יהודים בתפקידים בכירים בשירות האוצר ובתחום הבנקאות, אולם נוצרים ויהודים לא התקבלו למשרות שלטוניות בחסות הסולטאנים. ד'ימי, הכינוי שניתן לבני הדתות המונותאסיטיות במדינה הנשלטת על פי חוקי האסלאם, הוענק גם ליהודים ולנוצרים באימפריה העות'מאנית, והם קיימו את אמונתם במקביל לאיסורים ולמגבלות שהבדילו אותם מן האוכלוסייה המוסלמית.

יהודים באיסטנבול וקרבתם לשלטון

שלושת הקריטריונים העיקריים אשר קבעו את מעמדו החברתי של יהודי באיסטנבול במאה ה-15 וה-16 היו קשריו בחצר העות'מאנית, עושרו ומקומו בקהילה היהודית. מי שהצליח להתקרב אל מרכז הכוח שהוחזק בידי פקידיו של הסולטאן, צבר כסף והשפעה. מנהיג הקהילה היהודית היה מקורב לחצר הסולטאן ומקרבה זו ינק את כוחו בקרב היהודים, אגב מספר מגבלות שנבעו ממבנה הקהילה היהודית. הידע אודות הקשרים בין היהודים לסולטאן עולה מכתביו של רבי משה אל-מוזנינו שהשאיר תיאורים מפורטים של חיי היומיום של הקהילה היהודית באיסטנבול בתקופת הסולטאן סלים השני. בין היתר רכשו היהודים את השפעתם בחצר הסולטאן בדרך של הענקת שירותים מקצועיים: הם שמשו כרופאים אישיים שליוו את הסולטאנים בחצר ובמהלך מערכות צבאיות, מילאו תפקדידים בעלי אופי דיפלומטי, עסקו בענייניה הפיננסיים של המדינה ופעמים היו גם אנשי אמונם של הסולטאנים.

רבי משה קפשאלי שהיה הרב הראשי ליהודי איסטנבול והוכר על ידי הסולטאנים מהמט השני ובאיזיט השני, כסמכות התורנית העליונה בכל האימפריה העות'מאנית, נהנה מגישה חופשית לארמון הסולטאן, והצליח לפתור בעיות שהתעוררו בין היהודים והשלטון. יעקב חכים ביסס את קשריו אל חצר הסולטאן החל בכיבוש קונסטנטינופול. הוא תיפקד כרופאו של הסולטאן מוראט השני ושירת את בנו מהמט השני עד יום מותו ב-1481. הוא שימש גם כיועץ פיננסי, מתורגמן ויועץ כללי. בנוסף לכך הוא ליווה את הסולטאן בכל פעולה צבאית. הוא ניהל קשרים עם דיפלומטים איטלקים באיסטנבול, ובארכיון ונציאני הוא נזכר כמעורב בניסיונות להרוג את הסולטאן, וייתכן ותיפקד כסוכן כפול.

סולטאני האימפריה העות'מאנית ותאריכי שלטונם

Flag of the Ottoman Empire.svg
סולטאני האימפריה העות'מאנית
כל הסולטאנים הם בני בית עות'מאן
דיוקן למניין תואר שם בטורקית טורה שנות שלטון הערות
Osman Gazi2.jpg 1 ביי עות'מאן הראשון Osman Gazi - 1299-1326 הכריז על עצמאות הנסיכות ב-1299 וקבע את בירתה בבורסה
Orhan Gazi.jpg 2 אורהן הראשון Orhan Gazi Tughra of Orhan.JPG 1326-1359 כבש את איזניק ואיזמיט בצפון-מערב אסיה הקטנה והשתלט על גליפולי, ובכך תקע תריז עות'מאני בתראקיה שבאירופה.
Murat Hüdavendigar.jpg 3 מוראט הראשון I. Murat Tughra of Murad I.svg 1359-1389 הנהיג את הדוושירמה, איסוף ילדים נוצריים ששימשו כעבדים וכחיילים. העביר את הבירה לאדירנה.
I Bayezit small.jpg 4 סולטאן באיזיט הראשון Yıldırım Bayezid Tughra of Bayezid I.JPG 1389-1402 -
תקופת בין המלכים (14021413)
Mehmed I miniature.jpg 5 סולטאן מהמט הראשון I. Mehmet Tughra of Mehmed I.JPG 1413-1421 -
II. Murat.jpg 6 מוראט השני II. Murat Tughra of Murad II.JPG 1421-1444 -
Sultan Mehmed II The Conqueror.jpg 7 מהמט השני "הכובש" Fatih Sultan Mehmed Tughra of Mehmed II.JPG 1444-1446 כבש את קונסטנטינופול ב-1453, שינה את שמה לאיסטנבול וקבע בה את בירת האימפריה.
II. Murat.jpg (6) מוראט השני II. Murat Tughra of Murad II.JPG 1446-1451 כהונה שנייה
Sultan Mehmed II The Conqueror.jpg (7) מהמט השני "הכובש" Fatih Sultan Mehmed Tughra of Mehmed II.JPG 1451-1481 כהונה שנייה
Sultan II. Bayezit.JPG 8 באיזיט השני II. Bayezid Tughra of Bayezid II.JPG 1481-1512 קליטת מגורשי ספרד ברחבי האימפריה העותמאנית
Yavuz Sultan I. Selim Han.jpg 9 סלים הראשון Yavuz Sultan Selim Tughra of Selim I.JPG 1512-1520 כבש את ארץ ישראל
Suleyman I of the Ottoman Empire.jpg 10 סולימאן הראשון "המפואר" Kanuni Sultan Süleyman Tughra of Suleiman I the Magnificent.svg 1520-1566
Selim II.jpg 11 סלים השני II. Selim Tughra of Selim II.JPG 1566-1574 בניית מסגד סלימייה באדירנה
Sultan Murad III.jpeg 12 מוראט השלישי III. Murat Tughra of Murad III.JPG 1574-1595 -
Mehmed III.jpg 13 מהמט השלישי III. Mehmet Tughra of Mehmed III.JPG 1595-1603 -
Sultan I. Ahmet.jpg 14 אהמט הראשון I. Ahmet Tughra of Ahmed I.JPG 1603-1617 בנה את המסגד הכחול באיסטנבול (מסגד סולטאן אהמט)
Mustafa 1.jpg 15 מוסטפא הראשון I. Mustafa Tughra of Mustafa I.JPG 1617-1618 -
Genç Osman.JPG 16 עות'מאן השני II. Osman Tughra of Osman II.JPG 1618-1622 -
Mustafa 1.jpg (15) מוסטפא הראשון I. Mustafa Tughra of Mustafa I.JPG 1622-1623 כהונה שנייה
Murad IV.jpg 17 מוראט הרביעי IV. Murat Tughra of Murad IV.svg 1623-1640 -
Ibrahim I.jpg 18 איברהים הראשון I. İbrahim Tughra of Ibrahim.JPG 1640-1648 -
Mehmed IV.jpg 19 מהמט הרביעי IV. Mehmet Tughra of Mehmed IV.JPG 1648-1687 -
Suleiman II by John Young.jpg 20 סולימאן השני II. Süleyman Tughra of Suleiman II.JPG 1687-1691 -
Ahmet II.jpg 21 אהמט השני II. Ahmet Tughra of Ahmed II.JPG 1691-1695 -
Mustafa2.jpg 22 מוסטפא השני II. Mustafa Tughra of Mustafa II.JPG 1695-1703 -
Levni 002 detail.jpg 23 אהמט השלישי III. Ahmet Tughra of Ahmed III.JPG 1703-1730 -
Mahmud1.jpg 24 מהמוט הראשון I. Mahmut Tughra of Mahmud I.JPG 1730-1754 -
Osman III.jpg 25 עות'מאן השלישי III. Osman Tughra of Osman III.JPG 1754-1757 -
Mustafa3.jpg 26 מוסטפא השלישי III. Mustafa Tughra of Mustafa III.JPG 1757-1774 -
Abdulhamid I.jpg 27 אבדילהמיט הראשון I. Abdülhamit Tughra of Abdülhamid I.JPG 1774-1789 -
Selim3.jpg 28 סלים השלישי III. Selim Tughra of Selim III.JPG 1789-1807 -
Mustafa IV.jpg 29 מוסטפא הרביעי IV. Mustafa Tughra of Mustafa IV.JPG 1807-1808 -
MahmutII.jpg 30 מהמוט השני II. Mahmut Tughra of Mahmud II.JPG 1808-1839 -
Sultan Abdulmecid Pera Museum 3 b.jpg 31 אבדילמג'יט הראשון Abdülmecit Tughra of Abdülmecid I.JPG 1839-1861 פעל לביטול עלילת דמשק
Abdulaziz.jpg 32 אבדילאזיז Abdülaziz Tughra of Abdülaziz.JPG 1861-1876 -
Portrait of Murad V.jpg 33 מוראט החמישי V. Murat Tughra of Murad V.JPG 1876 -
Abdul Hamid II in Balmoral Castle in 1867.jpg 34 עבדול חמיד השני II. Abdülhamit (אבדילהמיט השני) Tughra of Abdülhamid II.svg 1876-1909 טבח הארמנים 1894–1896
Sultan Mehmed V of the Ottoman Empire cropped.jpg 35 מהמט החמישי (רשאט) Mehmet Reşat Tughra of Mehmed V.svg 1909-1918 רצח העם הארמני
Sultan Mehmed VI of the Ottoman Empire.jpg 36 מהמט השישי VI. Mehmet Tughra of Mehmed VI.svg 1918-1922 -
Portrait Caliph Abdulmecid II.jpg 37 ח'ליף אבדילמג'יט השני Halife Abdülmecit - 1922-1924 ח'ליף בלבד

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סולטאן עות'מאני בוויקישיתוף