פווזיה כופי
| לידה |
1975 (גיל: 49 בערך) בדח'שאן, אפגניסטן |
|---|---|
| מדינה | אפגניסטן |
| השכלה | אוניברסיטת פרסטון בפקיסטן |
| עיסוק | פוליטיקאית, פעילת זכויות |
| סגנית-נשיא האסיפה הלאומית (2005–2021) | |
| חברת בית הנבחרים האפגני וּוֹלֵסי ג'ירְגָה עבור מחוז בדח'שאן (מ-2005) | |
פַװְּזִיָה כּוּפִֿי (בפרסית: فوزیه کوفی, תעתיק: פֿוזיה כּופֿי; נולדה ב-1975)[1] היא פוליטיקאית ופעילת זכויות נשים אפגנית. כופי במקור ממחוז בדח'שאן, וכיום היא חברה במשלחת האפגנית לשיחות שלום עם הטליבאן בדוחה, בקטר, והיא חברת פרלמנט לשעבר בקאבול, והייתה סגנית נשיא האספה הלאומית מהבחירות ב-2005 ועד פיזור האספה, עם ההשתלטות מחדש של הטליבאן ב-15 באוגוסט 2021.
ביוגרפיה
נעורים וחינוך
כופי נולדה במשפחה פוליגמית של שבע נשים, וראשית נדחתה בידי הוריה בגלל המגדר שלה. אביה, חבר הפרלמנט, התחתן עם אישה צעירה יותר, ואמה ביקשה להביא בן כדי לשמור על חיבת בעלה. ביום שנולדה כופי, הם עזבו אותה בחוץ, למות בשמש.[2]
היא הצליחה לשכנע את הוריה לשלוח אותה לבית ספר, ובעקבות כך הייתה הילדה היחידה במשפחה שלמדה בבית ספר. לאחר מכן, סיימה אוניברסיטה עם תואר שני בעסקים וניהול.[3] אביה היה חבר פרלמנט (MP) במשך 25 שנה, אך נהרג בסוף מלחמת אפגניסטן עם ברית המועצות (1979–1989) בידי מוג'אהדין.[1]
כופי רצתה במקור להיות רופאה, אך בחרה ללמוד מדעי המדינה ולהיות פעילה בקרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים (יוניסף). היא עבדה עם קבוצות פגיעות כמו עקורים ונשים וילדים בשולי החברה, ושימשה כממונה על הגנת ילדים בארגון ב-2002–2004.תבנית:Ref
הקריירה הפוליטית שלה
כופי החלה את הקריירה הפוליטית שלה ב-2001 לאחר נפילת הטליבאן, וקידמה את הזכות לחינוך יְלדוֹת בקמפיין "חזרה לבית הספר".
בשנים 2002–2004 שימשה פווזיה כופי הממונה על הגנת ילדים ביוניסף, תפקיד שמטרתו להגן על ילדים מפני אלימות, ניצול והתעללות.תבנית:Ref בבחירות לפרלמנט האפגני ב-2005, היא נבחרה לבית הנבחרים וּוֹלִי גִ'ירְגָה, הבית התחתון של האספה הלאומית של אפגניסטן, מטעם מחוז בדח'שאן שבצפון-מזרח המדינה, ושימשה כסגנית דובר הפרלמנט (הבית התחתון), שנשיאו נושא גם בתואר סגן נשיא האספה הלאומית.[1] תבנית:Ref היא הייתה האישה השנייה בתולדות אפגניסטן בתפקיד זה. כופי נבחרה מחדש בבחירות לפרלמנט ב-2010, ולאחר מכן נבחרה לחברת פרלמנט, והייתה אחת מ-69 נשים באספה.
בפרלמנט היא התמקדה בעיקר בזכויות נשים, אך גם יזמה חוקים לסלילת כבישים לחיבור כפרים מרוחקים למתקני חינוך ובריאות.[4] ב-2009 חיברה כופי הצעת חקיקה לחיסול האלימות נגד נשים (EVAW).[5] ההצעה, שנחתמה כצו פרלמנטרי, דרשה הצבעה כדי להפוך למסמך חוקה רשמי. היא הוצגה לפרלמנט ב-2013 אך שם נחסמה על ידי חברי הפרלמנט השמרנים, שטענו כי סעיפי ההצעה מנוגדים לאסלאם. עם זאת, הצעת החוק למעשה כבר מיושמת בכל 34 המחוזות של אפגניסטן, ובתי משפט כבר מסתמכים עליה.[4]
ב-2020, פווזיה כופי הייתה חלק מהצוות בן 21 חברים שאמור היה לייצג את ממשלת אפגניסטן בשיחות השלום עם הטליבאן. ב־14 באוגוסט 2020, היא נורתה בזרועה על ידי חמושים שניסו לחסל אותה ליד קאבול, בעת שחזרה מביקור במחוז הצפוני פרוואן עם אחותה מַרים כופי.[6]
בתוך ההתקדמות המהירה של הטליבאן בקיץ 2021, כשנשאלה בראיון על דעתה בנוגע לנסיגת הכוחות האמריקנים מאפגניסטן, אמרה פווזיה כופי כי ארצות הברית נטשה את נשות אפגניסטן, וכי היא מאוכזבת מאוד מהמתרחש.[7]
פעילות לזכויות נשים
כופי רואה בהגנה על זכויות האישה באפגניסטן כמטרתה העליונה.[1] היוזמות המרכזיות לזכויות נשים שכופי הובילה במהלך כהונתה כחברת כנסת כוללות: שיפור תנאי חייהן של נשים בבתי הכלא האפגניים; הקמת ועדה למאבק בנושא האלימות, ובמיוחד אלימות גופנית כלפי ילדים; ותיקון החוק השיעי לגבי המעמד האישי.
כופי דחפה לחינוך לנשים ולילדים באמצעות קידום נגישות לבתי ספר טובים וביצירת הזדמנויות לחינוך בלתי פורמלי עבור בוחריה במחוז בדח'שאן. בעת ששימשה כסגנית הדובר ב-2005, גייסה כופי מימון פרטי לבניית בתי ספר לילדות במחוזות מרוחקים.[8] ב-2009 היא נבחרה כ"מנהיגה עולמית צעירה" בידי הפורום הכלכלי העולמי.[9] ב-2020 היא תמכה בשינוי החוק האפגני, שדחף הקמפיין #WhereIsMyName ("איפה השם שלי") בהובלת לאלה עוסמאני, כך שיכלול את שמותיהן של נשים בתעודות זהות אפגניות, ותיארה זאת כ"זכות אדם".[10]
חיים אישיים
כופי הייתה נשואה לאדם בשם חמיד, מהנדס ומורה לכימיה. אלה היו נישואי שידוך שארגנה משפחתה, אך היא לא פסלה את בחירתם. עשרה ימים לאחר חתונתם, עצרו חיילי הטליבאן את בעלה וכלאו אותו. בכלא לקה בשחפת, והוא מת זמן קצר לאחר שחרורו ב-2003. כופי מתגוררת בקאבול עם שתי בנותיה המתבגרות.[1][11]
ספר זיכרונות אוטוביוגרפי
"הבת המועדפת: מאבקה של אישה להובלת אפגניסטן אל העתיד" (The Favored Daughter: One Woman’s Fight to Lead Afghanistan into the Future), הוא ספר זיכרונות אוטוביוגרפי שנכתב בידי כופי ונאדֵן ע'וּרי ויצא לאור באנגלית.[12] הספר מספר את סיפור חייה של כופי, לאורך ילדותה, השכלתה ומעורבותה בפוליטיקה. בספר היא מספרת על חייה ומשלבת מכתבים שכתבה לשתי בנותיה. הוא פורסם במקור ב-2011 תחת הכותרת "מכתבים לבנותיי: ספר זיכרונות" בהוצאת דאגלס אנד מקינטייר,[13] ולאחר מכן ב-2012 בהוצאת פלגרייב מקמילן, ראשית תחת הכותרת "מכתבים לבתי".[14][15]
פרסומים
- Fawzia Koofi (באפריל 2011). Letters to My Daughters. Canada: Douglas & Mcintyre. ISBN 978-1-55365-876-4.
{{cite book}}: (עזרה) - Fawzia Koofi (3 בינואר 2012). The Favored Daughter: One Woman's Fight to Lead Afghanistan into the Future. USA: Palgrave Macmillan. ISBN 978-0-230-12067-9.
{{cite book}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Malbrunot, Georges (2011-02-25). "Fawzia, un défi aux talibans" [Fawzia, a challenge to the Taliban]. Le Figaro (בצרפתית). p. 18.
- ^ "A 'Favored Daughter' Fights For The Women Of Afghanistan". NPR. 2012-02-22. נבדק ב-2013-05-19.
- ^ "Guests of First Lady Laura Bush". ABC News. 31 בינואר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "In conversation with Fawzia Koofi member of Parliament from Badakshan" 7 June 2014, www.youtube.com, accessed 8 November 2020
- ^ "Women MP's come together to demand equal representation". אורכב מ-המקור ב-2017-05-29. נבדק ב-2014-12-18.
- ^ "Female Afghan peace negotiator wounded in assassination bid". The Guardian. נבדק ב-16 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ She risked everything for women's rights in Afghanistan. Now she could lose it all, cbc.ca, Aug 12, 2021
- ^ “900 Afghani girls need a building for their school.” Fundraiser at www.indiegogo.com, accessed 8 November 2020
- ^ "Support Committee for Fawzia Koofi: Mission". fawziakoofi.org. אורכב מ-המקור ב-2012-04-17. נבדק ב-8 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "WhereIsMyName: Afghan women campaign for the right to reveal their names". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-07-24. נבדק ב-2020-12-20.
- ^ Sachs, Susan (21 בינואר 2011). "Fawzi Koofi: The face of what Afghanistan could be". The Globe and Mail. נבדק ב-2013-05-19.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Fawzia Koofi: The Favored Daughter fawziakoofi.org, accessed 8 November 2020
- ^ Fawzia Koofi, Letters to my daughters : a memoir, Vancouver: Douglas & McIntyre, 2011, מסת"ב 978-1-55365-876-4
- ^ ‘Favored Daughter’: Fawzia Koofi on Making Women’s History in Afghanistan Women's Voices for Change, accessed 8 November 2020
- ^ Koofi, Fawzia, and Nadene Ghouri. The Favored Daughter: One Woman's Fight to Lead Afghanistan into the Future. New York, NY: Palgrave Macmillan, 2012. מסת"ב 9780230120679
