פורטל:הלכה/אישים/תקופות/גאונים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

  [ עריכה ]

הגאונים הם החכמים שעמדו בראשות שתי ישיבות בבל (סורא ופומבדיתא) וישיבת ארץ ישראל לאחר תקופת הסבוראים - עורכי התלמוד האחרונים. תקופה זו נמשכה מסוף המאה ה-6 ותחילת ה-7, ועד המאה ה-11. בניגוד לסבוראים שעסקו עדיין בעריכת התלמוד והפיכתו למוצר מוגמר, עסקו הגאונים בפסיקת הלכה בהתבסס על התלמוד, וכתבו ספרות שו"ת ופסיקה ענפה, בין השאר בעקבות התכתבות הגאונים המנהיגים עם בני קהילות מרוחקות. כך גם מקובל לחלק את התקופה לשני חלקים; עד שנת 750 לערך - תקופה בה נכתבה ספרות שו"ת אנקדוטלית ולא מסודרת, ומשנה זו והלאה - תקופה בה הופיעו ספרים הכתובים על נושא מסוים ושנועדו לסדר תחום כלשהו.

ראשוני תקופה זו היו רב חנן מאישקיא ומר בר רב הונא, והאחרון, שחתם באופן מובהק את התקופה, היה רב האי גאון. סיומה של תקופה זו חתם את הפרק בהיסטוריה של עם ישראל שבו הייתה הנהגה רוחנית מאוחדת לכלל העולם היהודי כולו (כמעט), ומיני תום התקופה החל להתפתח נתק בין הקהילות השונות, דבר שהוביל להבדלים שבין יהדות אשכנז ויהדות ארצות האסלאם, וכן להתפתחות של סוגה חדשה של פסיקת הלכה המבוססת על האוטונומיה של כל קהילה - תקנות הקהילה.